העובד החליק על שמן שדלף מאחת המכונות, ונפצע בראש ובצוואר. ביהמ"ש המחוזי קיבל את תביעתו וקבע כי "תנובה" הייתה צריכה לצפות את האירוע ולנקוט באמצעי זהירות.
בדצמבר 2006, כשהגיע למפעל למשמרת הלילה שלו, הבחין עובד "תנובה" בשלולית שמן על הרצפה ליד אחת המכונות. הוא העיר על כך למפעילי המכונה, ופנה לעבודתו. כמה שעות אחר כך הלך במעבר בין המכונות, וכאשר עבר ליד אותה מכונה, החליק לאחור על הרצפה השמנונית ונחבל בראשו.
לייעוץ בענייני נזיקין:
פנו לעו"ד דיני נזיקין
העובד ביקש שתנובה תפצה אותו, והגיש נגדה תביעה בביהמ"ש המחוזי בתל אביב. לטענתו, תנובה הפרה את חובתה לשמור על הבטיחות של עובדיה, בהתאם לדיני הנזיקין ולפקודת הבטיחות בעבודה.
התובע צירף חוות דעת מומחה, שהעריך כי הוא סובל מנכות של 15% בגין הגבלה בתנועות הצוואר, ונכות של 50% כתוצאה מדיכאון.
גם תנובה הגישה חוות דעת נגדית, שלפיה התובע סובל מ-5% נכות בתחום האורטופדי ו-15% בגין זעזוע מח ודיכאון.
תנובה כפרה באחריותה וטענה שהתאונה קרתה באשמת התובע.
ועדת בדיקה של תנובה עצמה, קבעה כי אכן דולף שמן מן המכונה, וכי יש לטפל בעניין בהקדם, שכן מדובר במפגע בטיחותי רציני, אשר נמשך חודשים רבים.
תנובה לא זימנה עדים לצורך הפרכת גרסתו של התובע ואף לא הגישה סיכומים בכתב. בנוסף לכך, עובד תנובה שזומן לעדות על ידי התובע, לא טרח להתייצב.
זלזול בבטיחות העובדים
השופטת דליה גנות קיבלה את התביעה וקבעה כי תנובה הפרה את חובתה כלפי התובע, כיוון שידעה על התקלה ואף ידעה כי מדובר במפגע, ולמרות זאת לא תיקנה את המכונה או מנעה את השימוש בה.
השופטת קיבלה את גרסתו של התובע לעובדות האירוע, וסברה שעדותו הייתה קוהרנטית ואמינה, ותמכה במסקנות ועדת הבדיקה של תנובה.
כמו כן, נקבע כי אין לייחס לתובע שום אשמה, וכי תנובה היא האחראית היחידה לנזקו, שכן היא יצרה במחדליה את הסיכון והתעלמה מקיומו, תוך גילוי אדישות וזלזול בבטיחותם של עובדיה.
לדעת השופטת התנהלותו של התובע הייתה זהירה ואחראית, שכן מיד כשהבחין בשמן הדולף העיר על כך למפעילי המכונה, אשר כפי הנראה ניקו את רצפת המסדרון בעקבות הערה זאת, אלא שהשמן המשיך לדלוף על רצפת המסדרון, ואיום ההחלקה לא הוסר.
לנוכח הפער הבלתי סביר בין חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים, העדיפה השופטת להסתמך על חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, שלפיה נכותו המשוקללת של התובע (במישור האורטופדי ובמישור הנפשי) היא בשיעור של 32%.
השופטת פסקה לתובע פיצויים בגין הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד בסך כ-1,640,000 שקלים, ו-180,000 שקלים בגין הסבל שנגרם לו. על כך הוסיפה הפסדי מענקים לעובד, הפסדי פנסיה, והחזר הוצאות בגין טיפולים, ובסיכומו של דבר חויבה תנובה בפיצויים בסך של 2,133,400 שקלים, שמהם יופחתו תגמולי המוסד לביטוח לאומי, ושכר טרחת עו"ד בסך 20% מסכום הפיצוי.
* עוה"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז-גבאי עוסקים בדיני נזיקין, רשלנות רפואית ודיני עבודה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין