חברת "א.ד. משר"פ" שמספקת שירותי רפואה דחופה חויבה באחרונה לפצות את הקשישה. השופט יוסי טורס קבע שהחברה החתימה אותה על חוזים המפרים את חוק הגנת הצרכן.
ב-2007 נרשמה קשישה לשירותי רפואה דחופה שמספקת חברת "א.ד. משר"פ" בבית הלקוח.
ב-2015 היא ביקשה לבטל את ההתקשרות אך למרות זאת החברה המשיכה לחייב אותה באמצעות הוראת הקבע בבנק והחיובים פסקו רק לאחר שהאישה ביטלה את הוראת הקבע.
בתביעה שהגישה הקשישה נגד החברה בסמוך לאחר מכן היא טענה שבמשך השנים הוחתמה במרמה על טפסים להארכת השירות שבמסגרתם הועלו דמי המנוי השנתיים בלי ידיעתה.
היא סיפרה שבתחילת ההתקשרות דמי המנוי עמדו על 150 שקל לחודש ואילו בשנת 2015 נגבו ממנה מדי חודש 400 שקל לחודש ובנה גילה זאת רק לאחר סיום ההתקשרות כשעבר על תדפיסי חשבון הבנק שלה.
התובעת טענה שעל הנתבעת להשיב לה את דמי המנוי שנגבו ממנה ביתר וכן את התשלומים שגבתה לאחר הודעת הביטול.
הנתבעת מצדה הגישה תביעה נגדית שבמסגרתה עתרה לחייב את התובעת בדמי מנוי עד לתום תקופת החוזה. לדבריה, התובעת התחייבה לשלם את מלוא מחיר המנוי השנתי ב"חוזה הארכה" שנחתם עמה במאי 2015 ובו נאמר במפורש שהיא רשאית לבטל את ההסכם בכל שלב בהתראה של חודש ו"בכפוף לתשלום 12 תשלומים".
לטענתה, באותו "חוזה הארכה" גם הסכימה התובעת לעליית מחיר דמי המנוי שנבע מ"שדרוג" השירות.
אוכלוסייה חלשה
אך השופט יוסי טורס מבית המשפט לתביעות קטנות בקריות קיבל את התביעה במלואה ומתח ביקורת חריפה על החברה.
השופט כתב שהסעיף בהסכם המחייב את הלקוח שרוצה לבטל את השירות בהתראה של חודש מנוגד להוראות חוק הגנת הצרכן שלפיו בהתקשרות למתן שירותי רפואה הצרכן רשאי לבטל את העסקה בכל עת.
כמו כן לדבריו, חיוב התובעת במלוא דמי המנוי השנתי גם במקרה של ביטול ההסכם מנוגד אף הוא לחוק שכן לא מדובר ב"דמי ביטול" סבירים.
השופט הורה לחברה להסיר מההסכמים שלה את הסעיף לאלתר וקבע שבנסיבות אלה היא לא הייתה רשאית לגבות מהתובעת דמי מנוי לאחר הודעת הביטול.
השופט גם קיבל את טענות התובעת בכל הקשור להעלאת דמי המנוי וקבע שהנתבעת לא שינתה דבר בשירות שסיפקה לתובעת ו"השדרוג" היחיד היה במחיר.
השופט קיבל את טענת התובעת שהיא סברה ש"חוזה הארכה" הוא לא יותר מאשר טופס לבדיקת תקינות לחצן המצוקה ולא הייתה מודעת לעלייה במחיר. הוא הדגיש שכדי למנוע מקרים כאלה החוק מטיל על חברות שנותנות שירותי רפואה חובה למסור לצרכן טופס גילוי בו מפורט מחיר העסקה, פירוט השירותים והתנאים להארכת ההסכם.
לקביעת השופט, גם בנקודה זו הפרה הנתבעת את החוק כשלא מסרה לתובעת טופס גילוי לפני החתמתה על החוזים השונים.
"יש לזכור שקהל לקוחותיה של הנתבעת הם אנשים קשישים וחולים. מדובר באוכלוסייה חלשה ולכן יש להקפיד בעניינם על קיום הוראות החוק" כתב השופט והוסיף שהתנהלות הנתבעת אף עלולה להיחשב עבירה פלילית.
בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לשלם לתובעת 10,000 שקל בתוספת הוצאות משפט של 1,500 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין ניר נעים עוסק בחוזים
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין