באחרונה התקבלה תביעת העובדת לפיצויי פיטורים ושאר זכויות סוציאליות לאחר פיטוריה מסופר "בזל" בתל-אביב. השופטת חייבה את הבעלים לשלם מכיסו האישי לאחר שמצאה כי הפר חוקי עבודה כשהוא "מסתתר" מאחורי החברה.
העובדת הועסקה כקופאית בסופר "בזל" שבצפון בתל אביב החל מ-1997. תחילה ע"י חברה בשם "ע.ח.ג. לידור שיווק" ולאחר מכן ועד לסגירתו בספטמבר 2012 נחשבה לעובדת של "סופר בזל בע"מ".
שנתיים לאחר פיטוריה בעקבות הסגירה הגישה העובדת תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב כנגד הסופר ומנהלו (הבעלים). היא עתרה בין היתר לפיצויי פיטורים, תשלום עבור שעות נוספות, וכן פיצוי בגין אי הפרשת פנסיה ושאר זכויות סוציאליות.
בתביעתה היא טענה כי שכרה עמד על 4,415 שקלים ופוצל כך שחלקו שולם באמצעות תלוש השכר ו-2,000 שקל שולמו לה במזומן ולא הופיעה בתלוש. על כן, לטענתה, חישוב הזכויות שלא שולמו לה לאורך השנים צריך להתבסס על סמך השכר המלא.
היא הוסיפה כי יש לחייב את המנהל באופן אישי לשלם לה את הפיצויים, מה שמכונה בעגה המשפטית, "הרמת מסך", וזאת עקב פעילותו באמצעות שרשור החברות תוך אי שמירת הוותק שלה ורצף זכויותיה.
אלא שלטענת הנתבעים, תקופת עבודתה של התובעת לא הייתה רציפה, ובפועל היא התפטרה מספר פעמים ונעדרה לתקופות ארוכות. הם טענו כי אין בידם להוכיח זאת בראיות משום שמנהל החשבונות של החברה נפטר והם לא הצליחו לאתר את המסמכים הרלוונטיים.
בכל מקרה הם טענו כי בניגוד לטענת העובדת, שכרה החודשי עמד על 2,337 שקלים כפי שניתן להתרשם מתלושי השכר, ויש להתבסס על שכר זה לצורך חישוב זכויותיה.
מחבואים
אלא שלדעת סגנית נשיאת בית הדין אריאלה גילצר כץ גרסת התובעת הייתה אמינה יותר.
השופטת ציינה כי עיון בתלושי השכר שהוגשו מעלה חשד ממשי שמדובר בתלושים פיקטיביים. השופטת הפנתה לכך שנמצאו תנודות דרסטיות בשכר בין חודשי העבודה השונים, ללא הסבר מוצדק, ובאופן שמעיד כי אין כל קשר בין הסכומים שהופיעו בהם לבין השכר ששולם לתובעת בפועל.
כמו כן, כרטיסי הנוכחות מעידים שכלל אין התאמה בין שעות העבודה של התובעת לבין השכר ששולם לה. לצד זאת, ההפקדות שהציגה התובעת תמכו בגרסתה לפיה קיבלה חלק מהשכר החודשי במזומן.
השופטת גילצר כץ דחתה את טענותיהם של הנתבעים כליל ומצאה עוד כי המנהל הפר חלק גדול מחוקי העבודה, ובכלל זה הוא לא ניהל פנקס חופשות ולא ערך רישום של שעות העבודה.
לדברי השופטת מדובר בעבירות פליליות שמצדיקות במקרה הזה לנקוט בצעד חריג ולחייב את המנהל – שניכר כי היה הרוח החיה בסופר – באחריות אישית למעשיו החמורים.
"אל לו לבית הדין ליתן ידו להפרת חוקי עבודה על-ידי בעל מניות יחיד תחת האצטלה של חברה פרטית" כתבה והחליטה להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל עליו לשאת בפיצויים לתובעת ביחד ולחוד עם החברה.
לבסוף, השופטת הורתה לנתבעים לשלם לתובעת סך כולל של 131,031 שקלים, בין היתר עבור פיצויי פיטורים, שעות נוספות והפרשות לפנסיה. בנוסף הם יישאו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 16,000 שקלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד אלי לזר
- ב"כ הנתבעים:עו"ד פבל מורוז
עו"ד חגית שווקי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין