לגזר הדין בעניין מדינת ישראל נגד ד"ר יוסף זיסלין
הורים שבתם בעלת המוגבלות, סירבה לגור עמם, פנו לפסיכיאטר שיסייע להם להבריח אותה לחו"ל, וזה נתן לה תרופות שגרמו לטשטושה, ללא הסכמתה. בעקבות הגשת כתב אישום, הרשיע בית המשפט המחוזי בת"א את הפסיכיאטר בין היתר בעבירה של טיפול כפוי, וגזר עליו 250 שעות שירות לציבור.
נגד הפסיכיאטר הוגש כתב אישום, בו נטען כי הורים לבת בעלת צרכים מיוחדים פנו אליו באמצעות אישה נוספת שלה קשרים מקצועיים עמו, ואמרו לו כי בתם שוהה אצל מכריה בבני ברק ומתנגדת לשוב הביתה, וביקשו שיסייע להם להבריח אותה לחו"ל.
לפיכך, קיבל הפסיכיאטר את בתם מחוץ לבניין בית החולים בו עבד, וביצע בה טיפול כפוי בניגוד לחוק, כשהחדיר לגופה חומרים שגרמו לה לטשטוש בניגוד לרצונה.
נטען, כי הפסיכיאטר לא ערך רשומה רפואית בנוגע לקבלת הבת, ובהמשך אף הגיע מבית החולים לנמל תעופה בן גוריון, שם פגש בהורים שהגיעו עם בתם המטושטשת, הושיב אותה על כיסא גלגלים, וכך סייע להוריה להוביל אותה דרך עמדות כשאלה טענו במרמה כי הבת פצועה ברגלה, שלבסוף, נעצרו ההורים על סיפון המטוס עם בתם, שאושפזה בבית החולים.
המדינה טענה, כי כיוון שהפסיכיאטר לא ביצע רישום לא ניתן היה לדעת מה הוחדר לגופה של הבת בעת שהוריה נעצרו והיא אושפזה.
כן טענה, כי מכלול התנהגותו של הפסיכיאטר מלמד על התנהגות פלילית חמורה, בפרט לאור מעמדו ותפקידו, ונוכח הפגיעה במתלוננת ובאמון הציבור במערכת הבריאות, יש להרשיע את הפסיכיאטר בעבירות בהן הודה, ולגזור עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
הפסיכיאטר הודה כי ביצע את המעשים, אך עם זאת טען סנגורו בין היתר, כי העובדה שהבדיקה נערכה מחוץ לחדר המיון אינה דבר חריג. כן טען, כי הטיפול ניתן ללא כל התנגדות מצד הבת שאף תקשרה עמו, ולא נועדה לטשטשה.
בכל מקרה, לטענתו, לא נגרמו למתלוננת נזקים פיזיים או נפשיים בעקבות מתן התרופות. הפסיכיאטר הסכים, כי ליווי המתלוננת והוריה לנתב"ג היה מעשה טיפשי והתחרט על מעשיו, אך טען כי כיוון שדובר בהורים שהביאו אליו את בתם, עורר הדבר אמון בליבו, שכן הנחת הבסיס שלו הייתה, כי הורים רוצים בטובת ילדם.
השופט צבי גורפינקל הרשיע את הנאשם במיוחס לו וגזר עליו צו של"צ בהיקף של 250 שעות במסגרת עמותת "עזר מציון", שן יעניק ייעוץ פסיכיאטרי ויעביר הרצאות בתחום.
נקבע בין היתר, כי העבירות בהן הודה הנאשם אינן מהעבירות החמורות שבספר החוקים, יחד עם זאת, הנסיבות בהן בוצעו, כפי שתואר לעיל, חמורות ביותר.
נכון הוא, כך נקבע, כי לגבי כל אחת מהסיבות ניתן לטעון שמדובר בטעות תמה, אך צירוף הנסיבות יחד מצייר תמונה של התנהלות חריגה ובלתי סבירה מצד הנאשם, שבין היתר קיבל את המתלוננת שלא בפרוצדורה הרגילה, לא רשם או תיעד את קליטת בבית החולים ואת הטיפול בה, נתן לה טיפול בניגוד לרצונה ובאופן שהביא לטשטושה, ואף ליווה אותה לשדה התעופה והושיב אותה על כיסא הגלגלים כשהיא שרויה בטשטושה, תוך שהתעלם מהסימנים שהעידו כי מדובר במעשה פלילי, שהרי אלמלא תושיית מכריה שדיווחו על המקרה למשטרה, הייתה מוצא את עצמה בחו"ל, בניגוד לרצונה.
בנוסף, קבע השופט כי הנאשם ביצע את העבירות במסגרת תפקידו כפסיכיאטר בכיר בבית חולים ציבורי, וכי ישנו קשר ישיר בין תפקידו ומעמדו לעבירות שביצע, ולכן מעשיו גורמים לכרסום באמון הציבור בפסיכיאטרים ובמערכת הבריאות הציבורית.
לגזר הדין בעניין מדינת ישראל נגד ד"ר יוסף זיסלין
למדור: פלילי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.