אדם שטוף זימה וחסר גבולות, או מנגד, קורבן מסכן של הפמיניזם הישראלי? כך או כך, חבל הלינץ' הולך ומתהדק סביב צווארו של מי שנחשב עד כה לבכיר העיתונאים והשדרנים בישראל. אפילו פרשת קצב לא נפתחה בצונאמי תקשורתי כה גדול.
יש להניח כי סופה של פרשת קצב בהרשעה כה חד משמעית, יצרה מנוף לגל תקשורתי זה שאינו חושש כבר לחלוטין מאיבוד הרסן. הקריסה המוחלטת של כללי הסוביודיצה וכיבוש מערכת המשפט על ידי תקשורת מוזנת ממתלוננים אלמונים (נשים וגברים(, המוסתרים מאחורי אותיות הא"ב , מרוטשי תמונות פנים ומעוותים קולותיהם מול מצלמות הווידאו.
כבר עתה אנו רואים כי משטרת ישראל, בלחץ התקשורתי ובניגוד לדרך המקובלת, פתחה בחקירה בהעדר תלונה, כאשר לפתחה תיקים רבים שחלקם נסגרים אפילו לגבי תלונות משוועות טיפול בכללן תלונות על עבירות בתחום המשפחה.
איזה סיכוי יש כבר למר רוזן, לאחר מסע אימים זה, לשכנע את שוטרי משטרת ישראל שלא ימליצו על הגשת כתב אישום נגדו? מי יהיה הפרקליט בפרקליטות המדינה שיעז לשקול אי העמדה לדין או אפילו עסקת טיעון?
איש לא ירצה למחזר את פרשת הבג"צ נגד עסקת הטיעון של הפרקליטות בעניין קצב ו"לחטוף" בקורת נוסח זאת שהשמיעה דורית בייניש על עסקת הטיעון.
איני רוצה להיות גם בנעליו של השופט שיצמצם את הפרשנות המרחיבה והמחמירה שנתן בית המשפט בפרשת קצב לעניין הטרדות מין.
ושימו ליבכם, כל זאת עוד לפני שמי מהמתלוננים פנה למשטרת ישראל, איש טרם בחן אובייקטיבית וללא כל משוא פנים את התלונות, איש טרם הציג וחשף את "המסרונים" עליהם נסמכות התלונות, שבשלב זה הינן אנונימיות . איש טרם בדק בכלל אם התקיימו הוראות סעיף 3 א(4) לחוק מניעת הטרדה מינית, הקובע כי התבצעו פניות בעלי אופי מיני לאחר שהמתלוננות סירבו לקבלת ההצעות.
המטריה המשפטית בה עסקינן הינה מורכת למדי. יש לציין כי שיגור הצעות חיזור בין גבר לאישה ולהיפך עדיין אינן עבירה על החוק בישראל . כדי שהפניה תישא אופי פלילי ההצעה צריכה להיות מינית ויש להוכיח כי שוגרו הצעות כאלה לאחר סירוב מצד מקבל/ת ההצעה.
מעיון במדיה התקשורתית לא ניתן להבין כי המתלוננות הודיעו מפורשות על סירובן להצעות, במקרה שכזה יצטרך בית המשפט להציע פרשנות מרחיקת לכת אם יתכוון להרשיע. על בית המשפט יהיה לקבוע כי שתיקת מקבל/ת ההצעה פירושה סירוב. זאת, בניגוד מוחלט והפוך לשיר הידוע של "שלישיית גשר הירקון": "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?"
עוד בעיה ראייתית קשה עומדת לתביעה במקרה זה, והיא "הוכחת המסרונים". כל עוד לא נשמרו המסרונים בגוף המכשיר קיימת בעיה כבדה ביותר להוכיח את תוכנם. אצל חברת התקשורת לא נשמר תוכן המסרון אלא אך ורק ראייה על משלוחו. היה ולא ימצאו המסרונים יהיה בית משפט שירשיע חייב לסמוך, ללא צל של ספק, על עדות המתלוננת לגבי תוכנו המדויק של כל מסרון הצעה ומסרון של סירוב. משימה קשה וכמעט בלתי אפשרית, אלא אם כן יהיה מי שימתח עד אינסוף גם את כללי הראיות במשפט בכלל ובמשפט הפלילי בפרט.
כדי להדגים את המצב האבסורדי שנוצר לאחר רצף האירועים והבאזז התקשורתי, וכן והרשימה הסמויה והארוכה של המתלוננות על חיזור מסיבי אחר כל שמלה, שאלה אשת תקשורת צעירה ונאה, ספק בצחוק ספק בכנות: "...ומה חסר לי? האם אני צריכה להיות מודאגת מהעובדה שעמנואל רוזן לא ניסה להתחיל איתי לאחר שנפגשתי עמו?"
אין ברצוני להמעיט מחשיבות חשיפת אנשי ציבור המתנהלים באופן בלתי מוסרי או אתי או שמנצלים לרעה את תפקידם ומעמדם שניתן להם על ידי הציבור למעשה, אך הדרך בה מתבצעים "עליהום" ושפיטה ללא משפט צריכה להדאיג אותנו לא פחות מאשר מעשיהם השליליים של אנשי הציבור.
מנגד, אפשר להעלות על נס את התנהלותם האחראית של הציבור והתקשורת בצרפת, למשל, בפרשת שטראוס קהאן, ובכלל זה, טיפולה המאופק של התביעה הכללית בניו יורק, שהביעו וחשפו ספיקות בהאשמה שיוחסה לו בגין אונס בנסיבות חמורות.
עו"ד זאב ולנר, מבכירי עורכי הדין בישראל. מצהיר כי אינו מכיר את עמנואל רוזן ואין לו כל קשר אליו.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
