אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> על התיישנות תביעות המוגשות לאחר סיום יחסי עובד-מעביד

על התיישנות תביעות המוגשות לאחר סיום יחסי עובד-מעביד

מאת: אלי דורון, עו"ד; עידן גור, משפטן | תאריך פרסום : 17/04/2008 12:00:00 | גרסת הדפסה

מה הייתם עושים לו גיליתם כי מקום עבודתכם מונע מכם זכויות המגיעות לכם לפי חוק?

ובכן, בהנחה כי מדובר בעבודה הנחשבת "טובה", סביר להניח כי מעטים הם העובדים אשר באמת היו מסכנים את משרתם ו"מפוצצים" את העניין בו במקום ודורשים את המגיע להם. מדוע רק מעטים? משום שהמציאות מלמדת כי בשל החשש לאיבוד מקום העבודה, רוב העובדים בוחרים לשתוק במקרים כגון זה, וממתינים לשעת הכושר הנכונה לדרוש את המגיע להם;

בדרך כלל, שעת הכושר מגיעה לאחר סיומם של יחסי העובד-מעביד.

ס' 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 קובע כי פרק הזמן להגשת תביעה כספית, שאינה נוגעת למקרקעין, הינו שבע שנים. עם זאת, חשוב לציין כי למרות הכלל האמור, קיימים חוקים הכוללים הוראות ספציפיות, אשר קובעות מועדי התיישנות מיוחדים, וככל שמדובר בדיני העבודה ניתן לציין, למשל, את חוק חופשה שנתית הקובע התיישנות של 3 שנים בלבד, או, תביעה לתשלום דמי הבראה המוגשת לאחר סיום יחסי העובד-מעביד מאפשרת להתייחס אך ורק לשנתיים האחרונות במקום העבודה.

עד כאן לגבי תקופות ההתיישנות. אולם, ממתי נתחיל לספור התיישנות? ובכן, ס' 6 לחוק ההתיישנות מלמד כי, ככלל, "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". משמע, כשמדובר בדיני עבודה (יחסי עובד-מעביד), ספירת ההתיישנות תחל ביום בו הופרו חוקי העבודה לראשונה.

בהתייחס לשאלה עימה פתחנו את מאמר זה – הרי שסעיף 6 הנ"ל, עלול להזיק לאותם שכירים אשר סובלים תקופה ארוכה מרמיסת זכויותיהם בידי המעביד, ואשר בוחרים שלא לתבוע כל זמן שהם עלולים לאבד את מקום עבודתם בשל כך.

לשם המחשת הבעיה, ניקח שכיר, אשר איננו מקבל ממעבידו תשלום עבור נסיעות למקום העבודה. נניח כי לאחר 10 שנות עבודה- פוטר/התפטר העובד. במצב הקיים, בשל העובדה כי עילת התביעה נולדה לפני 10 שנים, מנוע העובד, מטעמי התיישנות (עד 7 שנים), מלהגיש תביעה כנגד מעסיקו, לאחר סיום עבודתו, בגין כל השנים בהן לא קיבל תשלום עבור הנסיעות.

בדיוק בשל כך, הונחה על שולחן הכנסת בתאריך 2.4.08, ערב היציאה לפגרה, הצעת חוק הקוראת להוסיף בחוק ההתיישנות סעיף מיוחד אשר יקבע כי חישוב תקופת ההתיישנות לא יכלול את הזמן שבו התקיימו בין התובע והנתבע יחסי עובד ומעביד, אשר למעשה, יתחיל את ספירת ההתיישנות רק עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

בכך מבקשת הצעה זו, למעשה, להגן על זכויותיהם של אותם עובדים אשר מקנן בליבם החשש (הלגיטימי, יש לומר), שמא דרישת זכויותיהם בפני המעסיק תגרום להתנכלות מצדו, להרעת תנאיהם, או אף, חלילה, לפיטוריהם.

חשוב לציין כי הצעות דומות לזו, כבר הונחו על שולחן הכנסת 3 פעמים בעבר, ללא תוצאה.

עוד יצוין, כי הצעה זו ויתרונותיה, אינן חפות מביקורת. על קצה המזלג, נציין כמה מהן:

ככלל, הגישה בה אנו מאפשרים, ביודעין, לאדם לשקוד על שמריו במשך כל השנים, ולהגיש תביעה מאוחרת מאוד, למרות שהוא ידע כל השנים כי נגרם לו עוול, איננה מתיישבת עם כללי הצדק וסדרי הדין המשפט הישראלי.

הצעת החוק כלל אינה דורשת כי העובד יעלה בפני מעסיקו את העובדה כי נפגעו זכויותיו. כך למעשה, הפעם הראשונה בה יעלה העניין לדיון בין הצדדים, יהיה רק כעבור שנים רבות – בבית המשפט. אין בכך היגיון, הרי יתכן שמדובר בטעות תמימה של המעסיק, שהיתה יכולה להיות מתוקנת מיד עם פניית העובד (ויובהר, אין הכוונה לדרישה כי העובד "יצא למלחמה" כנגד מעבידו, עם היוודע דבר ההפרה, אלא רק שיביא את הדבר לידיעתו של המעסיק).

לעיתים קורה כי אמנם המעביד "גורע" זכות כלשהי מעובדו, אך בשל כך הוא "מפצה" אותו במקום אחר. למען הסר ספק נבהיר, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי, אין כל הצדקה למעביד לפגוע בכל צורה שהיא בזכויות עובדו, אולם, יתכן ובסופו של דבר הסידור הנו דווקא "נוח" לעובד, שכן, בשל ההפרה הוא מרוויח זכויות/סכומים אחרים שלא היה יכול לקבל בסיטואציה אחרת. וכך, מקום בו העובד יתבע את מעסיקו כעבור שנים, בשל אותה הפרה, כביכול ("כביכול"- משום שהמעביד כבר "פיצה" את העובד בשל כך), הרי שהדבר לא יהא הוגן כלפי אותו מעסיק, אשר הלכה למעשה נאלץ לפצות את עובדו פעם נוספת.

לסיכום, נציין כי הרעיון העומד מאחורי הצעת החוק הנו נכון, אולם, יחד עם זאת, על הכנסת לוודא כי להוראה זו יצורפו סייגים מתאימים, על מנת שתיושם בחכמה, כך שלא יגרמו עיוותים (כפי שהובאו להלן), ולא תשמש כלי לניגוח מעסיקים בידי עובדיהם הממורמרים.


* הכותבים הינם שותף ועמית במשרד דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי - עורכי דין ונוטריון, המתמחה במשפט מסחרי ומיסויי.

דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי הוא משרד עורכי-דין דינמי ומשגשג המתמחה בדיני מיסוי וכן במשפט אזרחי, משפט מסחרי ונושאי נדל"ן. המשרד החל לפעול בחיפה, וכיום פועל בכל רחבי הארץ באמצעות משרדים ברמת גן ובטבריה. במשרד כ-30 משפטנים, הכוללים 7 שותפים, בנוסף לצוות העמיתים, צוות המומחים (רו"ח, יועץ פנסיוני ועוד) והצוות האדמיניסטרטיבי.".

** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

*** המאמר פורסם באדיבות אתר http://www.adviser.co.il/

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

חוקים קשורים

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ