לפסק הדין בעניין ברוך נגד חברת מליבו בניה בע"מ
דיירים המתגוררים ברחוב נחלת יצחק בת"א טענו כי העבודות בפרויקט "צמרת דנקנר" נמשכו גם מעבר לשעות המותרות והפכו את חייהם לסיוט. ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א חייב את חברת הבנייה ואת עיריית ת"א לפצותם.
התובעים המתגוררים ברחוב נחלת יצחק בת"א, טענו כי עבודות הבנייה בפרויקט "צמרת דנקנר" - בניין מגורים בן כ-30 קומות שנבנה כעשרה מטרים מביתם, הפכו בשנה האחרונה את חייהם לסיוט מתמשך. זאת, מאחר ולטענתם העבודות מתבצעות בשעות האסורות על פי החוק וגורמות לרעש איום. לטענת התובעים, אתר הבנייה עובד באופן קבוע בשעות כגון חמש בבוקר ועשר בלילה וגם בשבתות וחגים.
בתביעה שהגישו, דרשו התובעים פיצוי של 21,742 מחברת מליבו הכולל החזר הסכום ששילמו עבור בידוד אקוסטי בביתם, וכן פיצוי של 15,000 שקלים בין היתר בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, פגיעה באיכות חיים ואובן שעות עבודה בגין עייפות וכאבי ראש. בנוסף, דרשו התובעים מעיריית ת"א להשיב להם 3,000 שקלים עבור הארנונה ששילמו בשנה החולפת, מאחר ולא אכפה את ביצוע העבודות בשעות המותרות.
חברת מליבו טענה, כי על פי ההיתר שניתן לה, היא רשאית לעבוד בין השעות 06:00 ל 21:00 בערב, וכך אכן היא פועלת. לטענתה, הפועלים אמנם מגיעים למקום לפני השעה 06:00, אך לא מתחילים לעבוד לפני כן. במהלך הדיון הודה נציג החברה כי היו מספר מקרים שבהם בוצעו עבודות אחרי 21:30, וכי עד תחילת העבודה בשעה 06:00, עולים הפועלים במעלית משא המשמיעה רעש.
עיריית ת"א טענה, כי החברה קיבלה היתר לצבע עבודות בין השעות 06:00 ל 19:00, ובין 19:00 ל 21:00 הותר לה לבצע עבודות שלא גורמות לרעש, וכי היא פועלת לשמירת האיזון בין הצורך לבנייה והתרחבות לבין הצורך שלא לפגוע בתושבי המקום. לטענתה, אין כל קשר בין תשלומי הארנונה לבין נזקי התובעים.
החברה הפרה את ההיתר והעירייה לא פעלה באופן סביר
השופט יאיר דלוגין קיבל חלקית את התביעה לאחר שקבע כי חברת הבנייה הפרה באופן שיטתי את ההיתר שניתן לה כאשר ביצעה עבודות לפני 06:00 בבוקר ולעיתים גם אחרי 21:00 בערב, ולפיכך עליה לפצות את הדיירים.
לגבי אחריות העירייה, קבע השופט כי נוכח ההפרה השיטתית בהתנהלות החברה, היה על העירייה לפעול באמצעים יעילים יותר לאכיפת שעות העבודה ולא להסתפק באזהרות בע"פ ובכתב.
"...הנתבעת 2 גילתה בעניין זה אוזלת יד בלתי מוצדקת ולא פעלה באופן סביר, כמצופה מרשות מקומית בנסיבות העניין" כתב השופט.
לעניין הפיצוי, נקבע כי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם לגבי התקנת בידוד אקוסטי בביתם, אך זכאים לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם. בהתחשב בכך שהתובעים סובלים מרעש גם ממקורות אחרים, נפסק כי חברת הבנייה תשלם להם 500 שקלים עבור כל חודש מהשנה בגינה הוגשה התביעה, ובסך הכל 6,000 שקלים.
העירייה חויבה לפצות את התובעים ב 3,000 שקלים מאחר ותרמה באופן ניכר לנזק בכך שלא אכפה את שעות העבודה.
בנוסף חויבו העירייה וחברת הבנייה, כל אחת בנפרד, לשלם לתובעים 500 שקלים עבור הוצאות משפט.
לפסק הדין בעניין ברוך נגד חברת מליבו בניה בע"מ
למדור: מקרקעין ובנייה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.