האישה, שלא יכלה להביא ילד לעולם, "הפיקה" תינוקת בעזרת "שרשרת הסכמים" עם תורם זרע, תורמת ביצית ואם פונדקאית. בקשתה להיות מוכרת כאם התינוקת, בהיעדר זיקה גנטית, נדחתה בשלוש ערכאות כיוון שהמשפט הישראלי עדיין לא מכיר ב"הורות הסכמית".
האישה, שחלתה בגיל 10 בניוון שרירים, לא יכלה להיכנס להיריון והליכים שונים אליהם פנתה, כמו הפריות ופונדקאות לא צלחו. האישה לא נכנעה ומצאה פתרון יצירתי: היא ביקשה ממכר לתרום זרע ומצעירה בת 20 לשאת את ההיריון.
לייעוץ בנושאי אימוץ
ניתן לפנות ל- עורך דין דיני משפחה
הצעירה הוסעה להודו – שם הופרתה בביצית של אישה הודית וחזרה לארץ. האישה יצרה עם שלושת המעורבים מערכת הסכמית שלפיה היא תהיה אם העובר. ב-2013 ילדה הצעירה תינוקת.
אלא שהמדינה סירבה להכיר באישה החולה כבאם התינוקת, וכך גם ביהמ"ש למשפחה והמחוזי. כולם סברו כי בהיעדר קשר גנטי לעובר, ובהיעדר חקיקה המסדירה הורות על סמך הסכמים, לא ניתן להכיר באישה כאם חוקית.
כך הגיע המקרה לפתחו של ביהמ"ש העליון, שהסכים לדון בערעור שהגישה האישה, אך ביולי 2014 החליט לדחות את הערעור.
אתמול (ד') הוציא ביהמ"ש את נימוקי פסק דינם של שבעת שופטי ההרכב המורחב שדנו בתיק: הנשיא בדימוס אשר גרוניס, הנשיאה מרים נאור והשופטים סלים ג'ובראן, אסתר חיות, חנן מלצר, יורם דנציגר וניל הנדל.
חשש מסחר ילדים
"תיק זה עומד בצומת המסתעף בו נפגשות הטכנולוגיה המתקדמת, מגבלות הפרט, הכמיהה האוניברסלית לילד והתפתחות המשפט הישראלי בדיני משפחה בכלל, ובהגדרת ההורות בפרט", כתב השופט ניל הנדל בפסק דינו.
השופט הדגיש את הבעייתיות הקשה שבאישור הסכמי הורות שבוצעו בין "יוזם ההליך" – במקרה הזה, המבקשת, לבין המשתתפים בו, ללא פיקוח או מתווה חוקי שיבטיח את טובת המעורבים ובראש ובראשונה את טובת הילדה.
השופט הנדל הוסיף כי הפיקוח הכרחי גם כדי למנוע חשש מפני סחר בילדים וממצב שבו כל אדם יוכל "לרכוש" לעצמו תינוק אם לא יצליח להביא ילדים.
השופט דנציגר הוסיף בהקשר זה כי ההכרה במבקשת כאם בהסתמך על "שרשרת ההסכמים" עם המעורבים עלולה ליצור "שוק תינוקות" שיתנהל מחוץ לפיקוחו של בית המשפט, ולכך לא ניתן לתת יד.
השופט הנדל המשיך והוסיף כי "השארת נושא ההורות להסכמים פרטיים בין הצדדים הינה נוסחה לאי סדר עד לכדי תוהו ובוהו. התוצאה תהיה פגיעה בילד, גם אם אין שום כוונה לכך ואף אם לא בהכרח בכל מקרה ומקרה. החוק בהקשר זה ממלא תפקיד חברתי בקביעת מסגרות משפטיות לטכנולוגיה החדשה בהבאת ילדים לעולם. אכן, צעדיו של המשפט הם לעתים איטיים, אך ייתכן שהדבר נחוץ על מנת לשמור על היציבות, הרצף והעקרונות המנחים החשובים בעולם המשתנה בו אנו חיים".
לבסוף, השופט מלצר ציין כי מאחר שהסוגיה הנדונה נוגעת באופן כללי לזכויותיהם של בעלי מוגבלויות, הוא סבור שהמחוקק צריך לפעול בעניין זה בהקדם ולהתאים את הדין למצבם של מי שאינם יכולים להביא ילדים לעולם, וזאת מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והוראות האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, שישראל אישררה בספטמבר 2012.
השופטים כולם הביעו את צערם על כאבה של האם והבהירו לה כי עדיין לא נשללה דרכה להגיש בקשה לאימוץ התינוקת.
- ב"כ המבקשת: עו"ד שמואל מורן, עו"ד אברהם סטי, עו"ד גיל עובדיה ליבוביץ'
- ב"כ הנתבעים: עו"ד דינה דומיניץ, עו"ד עודד ונגלניק, עו"ד גיא מלמוד
* עו"ד הילי חן כהן עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין