חנות תמורת "קושאנים טורקיים"? המחוזי ביטל עסקת מכר

המוכר הקשיש טען שהוא סובל מאילוזיות ושהקונה ניצל זאת כדי להחתימו על ההסכם הלא שגרתי. השופטת שוכנעה – והורתה על החזרת הבעלות אליו

שבע שנים לאחר ביצועה: המחוזי בבאר שבע הורה על ביטול עסקת מכר חנות באילת תמורת "קושאנים טורקיים" על קרקעות במספר אזורים בארץ, ביניהם מתחם הסינמה סיטי בגלילות. השופטת גאולה לוין קבעה שההסכם נעדר את תנאי המסוימות, המהותי לצורך ראייתו כחוזה מחייב, והוסיפה שהוא גם ככה הופר על-ידי הרוכש, משלא הוכיח כי נתן תמורה כספית בעלת ערך.

תחילת הפרשה במרץ 2019, אז חתמו הצדדים על "פתק" במסגרתו מכר התובע לנתבע חנות באילת. התמורה לא הייתה כסף, אלא זכויות נטענות בקרקעות בכמה אזורים בארץ, על בסיס "קושאנים טורקיים" - מסמכים ישנים מהתקופה העותמנית ששימשו בעבר כאסמכתה לזכויות במקרקעין. לטענת הרוכש, בין היתר דובר בקרקעות בגלילות, במקומות שעליהם הוקמו מתחם הסינמה סיטי ומטה המוסד. כשבועיים לאחר מכן נחתם הסכם נוסף שלפיו החנות תימכר לנתבע תמורת 931 אלף שקל.

בתביעה שהגיש למחוזי בספטמבר 2022, עתר המוכר להצהיר על בטלות ההסכם בטענה שנחתם בתנאי תרמית, הטעיה ועושק. לדבריו הרוכש מסר לו בזמן אמת שערך הקושאנים עולה על 2 מיליון שקל – ואף יצמח למיליונים רבים נוספים כשהקרקע תהפוך זמינה לבנייה – ואולם בדיעבד התברר לו שהם חסרי ערך לחלוטין ושווים כקליפת השום.

התובע, קשיש כבן 93, סיפר שבשל גילו המתקדם סובל מהפרעות קוגניטיביות ומאילוזיות, וטען שהנתבע ניצל את מצבו כדי להחתימו על הסכם שתנאיו בלתי סבירים.

מנגד טען הרוכש כי המוכר איש עסקים ממולח שלמרות גילו המתקדם - כוחו במותניו. נטען שהוא קיבל את מלוא התמורה עבור החנות, ואף "הרבה מעבר לכך". לגרסת הנתבע שווי הקושאנים במעמד העסקה עמד על מאות אלפי שקלים. לדבריו טענות התובע הן לכל היותר בגדר "טעות בכדאיות העסקה", אשר אינה מקימה עילה לביטול ההסכם.

"איפה הקרקעות? לא יודע"

אבל השופטת לוין חשבה אחרת. למסקנתה שני ההסכמים עליהם חתמו הצדדים בטלים ומבוטלים – הראשון מחמת היעדר "מסוימת" ואי-תשלום תמורה, ואילו השני בהיותו חוזה למראית עין. "לא שוכנעתי כי הנתבע קיים את חלקו בעסקה והעביר לתובע קושאנים של 5 דונם מקרקעין באזורים שצוינו בפתק", כתבה ביחס לחוזה הראשון.

המחשה לכך מצאה השופטת בכך שהרוכש, בכבודו ובעצמו, לא ידע להגיד היכן ממוקמים המקרקעין נשוא הקושאנים, אשר לשיטתו נתן למוכר במסגרת העסקה. "הנתבע לא נתן למעשה תמורה לתובע, אף לא בדרך של הקניית זכויות חוזיות במקרקעין על-פי קושאנים טורקיים. על כן די ההסכם להתבטל", קבעה.

אשר להסכם השני מצאה השופטת, כאמור, שהוא פיקטיבי, זאת לאור העובדה שאין מחלוקת כי כוונת הצדדים האמתית הייתה תשלום קושאנים טורקיים בעד החנות, ולא כסף. חוץ מזה, שלא היה עוררין על כך שהרוכש כלל לא העביר למוכר כספים כלשהם, ולמסקנת השופטת מדובר בהסכם למראית עין חסר תוקף משפטי, שנועד להציג מצג כלפי הרשויות.

בפסק הדין צוין שלאחר ביצוע העסקה מכר הנתבע את החנות לצד שלישי, חברה בע"מ שצורפה כנתבעת. השופטת קבעה שבנסיבות העניין לא עומדת להגנתה "תקנת השוק", ולכן – נוכח המסקנה שהעסקה בין התובע לנתבע בטלה ומבוטלת בשל פגמים בכריתת ההסכמים ביניהם – החברה תאבד את הבעלות בנכס לטובת התובע.  

בסיכום העניין הורתה השופטת על השבת הזכויות בחנות לידי התובע, שלטובתו פסקה 50 אלף שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

• ב"כ התובעים: עו"ד אדי לזר
• ב"כ הנתבע: עו"ד דורון טאובמן ועו"ד חגי טימנס
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ערן סגל

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.