מבוא: החלטת בית המשפט העליון בדנג"צ 219/09 שר המשפטים נ' ניר זוהר )בשמו הקודם:
נסים צרפתי (
חוק יסוד: נשיא המדינה מסמיך את הנשיא לחון עבריינים ולהקל בעונשם, על פי החוק
החלטת הנשיא לחון עבריין זה או אחר, דורשת את חתימת שר המשפטים כחתימת קיום.
ביום 29.11.10 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, בדנג"צ 219/09 שר המשפטים נ' ניר
זוהר )להלן: "פרשת זוהר"(, בו קבע הרכב מיוחד של 9 שופטים, כי שר המשפטים אינו
מחויב לחתום על החלטות החנינה של נשיא המדינה.
מדובר בהחלטה תקדימית עקרונית, בעלת השלכות קונסטיטוציוניות, הרבה מעבר לפשט
שבהחלטה הלאקונית כביכול של בית המשפט העליון.
המצב המשפטי טרם מתן פסק הדין בפרשת זוהר )צרפתי(
העיקרון שהיה נהוג עד להחלטה זו היה, שחתימת שר המשפטים על חנינה נשיאותית היא
חתימת קיום בלבד, שאין לה מעמד עצמאי משפטי. פירוש הדבר היה, כי לאחר שנשיא המדינה
החליט על חנינה או קיצור עונשו של אדם, חתימת שר המשפטים על החנינה לא הייתה בעלת
משקל ונעשתה באופן אוטומטי, אולם יש לציין, כי בפועל, לא ניתן היה לבצע את החנינה
ללא חתימת קיום.
את המהלך לשינוי עיקרון זה החלה שרת המשפטים דאז, עו"ד ציפי לבני, כאשר סירבה
בתוקף, לחתום על החנינה הנשיאותית של הנשיא )לשעבר( משה קצב, בפרשת הרוצח/אנס,
ניסים צרפתי )ובשמו היום: ניר זוהר(, שנידון למאסר עולם.
וועדת השחרורים דחתה את בקשתו של האסיר לקצוב את עונשו, והנשיא קצב, בצעד חריג,
בלתי מוסבר, בלתי מובן ולא מנומק - החליט לקצוב את עונשו.
שרת המשפטים )דאז(, ציפי לבני, סירבה בתוקף לחתום על החנינה, ובגין סירובה זה הגיש
העציר עתירה לבג"צ. בג"צ, בהרכב שלושה שופטים, קבע ברוב דעות, כי חתימת הקיום של שר
המשפטים אינה מותירה לו מקום לשיקול דעת עצמאי לאחר שהנשיא החליט לחנון, ואינה
משאירה בידיו זכות "ווטו" על החלטות הנשיא. למרות החלטת בג"צ, ובצעד נדיר
למדי,ארבעה שרי משפטים- ציפי לבני, מאיר שטרית, חיים רמון ופרופ' דניאל פרידמן,
סירבו לחתום על החנינה הנשיאותית.
בשל המצב המיוחד והעקרוני שנוצר נוכח החלטת בג"ץ, וכדי לא לפגוע במערכת המשפטית
באמצעות אי קיומה של החלטה שיפוטית, פנה פרופ' פרידמן לשופטת דורית בייניש, נשיאת
ביהמ"ש העליון, בבקשה לקיים בנושא דיון נוסף. הנשיאה נענתה לבקשה, בקובעה, כי
המדובר בסוגייה עקרונית, קונסטיטוציונית, שפרשנותה נוגעת בסמכויות הנשיא ושר
המשפטים, וביחסים בין זרועות השלטון השונות.
כאמור, הרכב מיוחד של 9 שופטים החליט ברוב דעות להפוך את החלטת בג"צ בעניין צרפתי,
וקבע שלשר המשפטים יש דעה עצמאית, שאינה חייבת להיות כפופה להחלטת הנשיא ובשל כך -
אין מדובר בחתימת קיום אוטומטית, אלא בשיקול דעת ועמדה עצמאית, העומדת בזכות עצמה.
יתרה מכך - הנשיאה בייניש הוסיפה, כי מתן סמכות מוחלטת לנשיא בעניין חנינות, ללא
פיקוח וביקורת, אינה עולה בקנה אחד עם רעיון האיזון והבקרה המאפיינים את הממשל
הדמוקרטי הקיים בישראל.
בהתייחס להחלטת בג"צ הראשונה כותבת הנשיאה, ועמה הסכימו רוב השופטים, כי הענקת
סמכות בלעדית לנשיא נותנת נופך של אידאליזציה לתפקיד, שאינו מקובל בממשל דמוקרטי.
בדעת מיעוט כתב השופט דנציגר, כי לגישתו על שר המשפטים חובה לצרף את חתימתו לחתימת
הנשיא, ואין לו אפשרות להטיל "ווטו" על החלטת הנשיא. בכך הצטרף השופט דנציגר לדעת
הרוב בבג"צ הראשון בעניין צרפתי אשר פירש את החוק בצורה שונה מזו שביטאה דעת הרוב
בדיון הנוסף בעניין זוהר, ודבק בגישה הישנה הגורסת, כי חתימת שר המשפטים היא למעשה
חותמת גומי.
גישת דעת המיעוט- מיושנת
גישת השופט דנציגר נראית לי מיושנת, שכן היא נאחזת בעבר, ומנוגדת לעקרון הפרדת
הרשויות
ויותר מכך - היא פוגעת בעצמאות זרועות השלטון השונות, ובהפעלתו של שלטון החוק.
לדידי, ציפי לבני, שרת המשפטים לשעבר, הובילה למעשה מהלך תקדימי וחדשני בפרשנות
החוק, פרשנות שאומצה על ידי בית המשפט העליון בדנג"ץ 219/09.
חנינה - כיצד ואיך?
החנינה מתבטאת בהקלה בעונש או בקציבתו- מהלך שיש לו חשיבות רבה לגבי האסיר, הן
מבחינה מהותית והן מבחינת הסטאטוס שלו במאסר. כמובן שחנינה ע"י הקלה בעונש, יכול
ותינתן גם למי שעומד לסיים עונש מאסר או מי שכלל לא נכלא בבית הסוהר, אך טוען
שהעונשים האחרים שהוטלו עליו כבדים מדי.
בקשת החנינה
הבקשה אמנם מופנית לנשיא המדינה, אך הפרוצדורה בנושא היא רב שלבית והיא מועברת
תחילה למשרד המשפטים לשם מתן התייחסותם וחוות דעתם. המלצת משרד המשפטים תינתן רק
בתום ההליך השיפוטי ולאחר שפסק הדין נעשה חלוט.
מי זכאי לחנינה?
מי שהורשע ומרצה חלק גדול מהעונש שנגזר עליו, יכול הנשיא לחון אותו עקב בעיות
רפואיות, אישיות או משפחתיות יוצאות דופן. לעיתים המדינה היא זו שפונה למוסד
החנינה, על מנת להציל את מערכת אכיפת החוק ממבוכה ו/או טעות שנעשתה לאורך ההליך
המשפטי, ואין דרך משפטית לתקנה.
כך למשל נעשה במקרה של סולימן אל עוביד, שהורשע ברצח ואונס חנית קיקוס ז"ל. לאחר
שהרשעתו הבעייתית נבדקה מזוויות שונות, המליצו מספר אישים, לרבות כב' השופטת
)בדימוס( ומבקרת המדינה לשעבר - גב' מרים בן פורת, לחנון את אל עוביד חנינה
נשיאותית. אך אל עוביד סירב למהלך עד כה, ומבקש זיכוי על בסיס טעמים רבים.
גם במקרה של עמוס ברנס, שהורשע באונס ורצח רחל הלר ז"ל, הוצעה חנינה, אך ברנס התנגד
נמרצות למהלך זה, ואכן בסופו של דבר הצליח לשכנע את בית המשפט העליון להורות על
משפט חוזר בו זוכה כליל, ואף זכה לפיצויים מהמדינה.
לסיכום:
מספר חנינות שניתנו בארץ עוררו סערה ציבורית, כך במקרה חנינת אנשי השב"כ בפרשת קו
300- וחנינת חברת הכנסת לשעבר, נעמי בלומנטל.
שימוש רב נעשה במוסד החנינה כאמצעי לתיקון עוולות, למטרות הומניטאריות, ואפילו
פוליטיות ומדיניות, כך לדוגמא- ראש הממשלה, ביבי נתניהו, ביקש מנשיא ארה"ב, אובאמה,
כי יפעיל את סמכותו לחנינה נשיאותית לפולרד. בארה"ב ניצל הנשיא ניקסון ממשפט והשפלה
ציבורית, לאחר פרשת "ווטרגייט" באמצעות השימוש שעשה הנשיא פורד במוסד החנינה.
ברוח זו המליץ ד"ר יוסי ביילין )לשעבר יו"ר מרץ ופוליטיקאי וותיק( על מתן חנינה
לנשיא קצב לאחר שייגזר דינו, כדי לשמור על כבוד המוסד הנשיאותי ותדמית המדינה. יש
לציין, כי משפטו של הנשיא קצב טרם הסתיים ופסק הדין טרם הפך לחלוט ולכן זו הצעה
לביצה שטרם בקעה.
לפסקי הדין המאוזכרים במאמר:
דנג"צ 219/09 שר המשפטים נ' ניר זוהר
בג"ץ 10021/06 נסים צרפתי )ניר זוהר( נ' שר המשפטים
* עו"ד אברהם פכטר, בעל תואר שני במשפטים, מתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה
בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי
ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של
מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת
משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה
נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.