אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> המרוץ למיליון - גרסת ביהמ"ש: על תיקון מס' 10 לחוק איסור לשון הרע

המרוץ למיליון - גרסת ביהמ"ש: על תיקון מס' 10 לחוק איסור לשון הרע

מאת: יונתן, דניאל הופמן, עו"ד ומגשר | תאריך פרסום : 07/12/2011 12:00:00 | גרסת הדפסה
יונתן, דניאל הופמן, עו"ד ומגשר

המרוץ למיליון - גרסת ביהמ"ש: על תיקון מס' 10 לחוק איסור לשון הרע

מאת: יונתן דניאל הופמן, עו"ד ומגשר*

קבלתו בקריאה ראשונה של התיקון לחוק איסור לשון הרע, לפיו הפיצוי ללא הוכחת נזק בגין פרסום לשון הרע יוגדל עד ל 300,000 ₪, עוררה דיון ציבורי סוער והדיו טרם נדמו. עו"ד יונתן דניאל הופמן על השלכותיו הצפויות של התיקון ועל תפקידו של בית המשפט בעניין.

 
 

מבוא

לאחר דיונים סוערים ותגובות לא מעטות, החלטתי להעלות עלי כתב מספר הרהורים ביחס לאותו תיקון 10 לחוק איסור לשון הרע, שזכה לשם התקשורתי "חוק ההשתקה".

בישראל נפל דבר. הכנסת קיבלה בקריאה ראשונה הצעה לתיקון העשירי לחוק איסור לשון הרע. חברי כנסת, נבחרי עמנו, בחרו לאחר דיון מכובד ובהרכב מלא, להעביר הצעת חוק המעמעמת עוד את "דִימֶר הדמוקרטיה" הישראלית.

התיקון העשירי לחוק איסור לשון הרע הוא לדעתי ככל הנראה תוצר של שקלא וטריא של שיקולים זרים. אחד מחברי הכנסת שהגנו על הצעת החוק, תירץ את חקיקתו בכניסתם של עיתונאים חדשים למערך התקשורת הישראלי וריבוי העיתונאים אל מול היעדר אתיקה עיתונאית מספקת. אחרים ניסו לספר לנו, משל היינו ילדים לפני שינה, כי בעצם מדובר בניסיון לייעל את תביעותיו של האזרח הקטן.

ואני אומר - ישנה כאן פגיעה חמורה במוניטין שיש לחוק איסור לשון הרע, כך ממש.

אין ספק כי ישנם חוליים רבים בתקשורת הישראלית; התקשורת מגויסת פעמים רבות - חלקה משרת את השלטון באופן בוטה וחלקה משרת את בעלי ההון (ואולי מדובר באותו חלק?). ישנו גם חלק קטן של עיתונאים חברתיים המשרתים את החלכאים והנדכאים. אין ספק, שהחוק בנוסח שהוצע (ולפני שנבעו בו סדקי הפשרה), יכול לשמש להשתקת אמצעי התקשורת וחמור מזה, להשתיק כותבים ומפרסמים ברשתות חברתיות ובבלוגים.

לכאורה, התיקון בנוסח החוק הוא מינורי- הפיצוי הסטטוטורי בגין פרסום משמיץ (ללא הוכחת נזק) יהיה מעתה בסכום של 300 אלף ₪. אדרבא, האזרחים מרוויחים. היה ועיתון יפרסם פרסום משמיץ או פוגעני, לא יסתפק האזרח עוד במודעת התנצלות קטנטונת בעמ' 21 למטה, במקום אותו איש אינו קורא. האזרח הקטן יוכל לתבוע את העיתון ואף ליהנות מפיצוי נאה. יותר מכך, עיתונאים רבים, במיוחד מן "הסוג הצהוב", יחשבו מספר פעמים בטרם יפרסמו כותרות שערורייתיות ללא בדיקת עובדות נאותה, ללא איזון, ללא ביקורת עצמית. בכך, אין ספק, ירוויח הציבור הישראלי גם עיתונות איכותית.

למרות זאת, ברור שהמשמעויות חמורות ביותר, שכן התיקון לא יביא בהכרח לפיצוי האזרח הקטן בסכומים גבוהים, אלא יביא להשתקתו על ידי רשויות וגורמי שלטון, שעלולים לאיים בשוט התביעה המוגדלת כל אימת שתשמע ביקורת אינטואיטיבית כלפיהם, או בכל פעם שיפורסם פוסט נשכני במיוחד, במסגרת בלוג אינטרנטי.

האם החוק אכן יביא להצגת תמונה עיתונאית רחבה יותר? החוק יחייב את המפרסמים "...ולאפשר לנפגעים מלשון הרע לפרסם את תגובתם על הפרסום הפוגע בתוך זמן סביר..." במקרה שלא ניתנה זכות התגובה, יוסמך ביהמ"ש לפסוק סכום של 1.5 מיליון ₪. ומה יעשה עיתון, שנודע לו על פרשת שחיתות זו או אחרת של נבחר ציבור, והעוזר המשפטי שלו מתעלם מבקשות העיתון לתגובה? האם עיתונאים לא יוכלו לפרסם כלל? האם ייאלצו מעתה לפרסם ידיעות מעורפלות? ומה במקרה בו התגובה עצמה מהווה גם היא לשון הרע על נבחר ציבור נוסף? האם במקרים אלו, חופש הביטוי העיתונאי לא ייפגע משמעותית?

השלכות התיקון על חיי האזרח

יש לומר בפה מלא – גם הרשת החברתית אינה נקייה מחוליים. "היא" (וליתר דיוק, האנשים החברים בה) יוצרת חרם על תלמיד בי"ס יסודי שמתאבד, משמיצה אנשים ואף ארצות במסגרת קבוצות והיא מביאה לניכור חברתי. אך מנגד, הרשת החברתית מולידה מחאות חברתיות, המביאות לשינויים חברתיים אמתיים ולשיפור פני החברה בישראל ובעולם, יוצרת אמצעי התרמות למטרות ציבוריות חשובות והיא מביאה אינפורמציה חשובה בזמן אמת לציבור. היום, קשה ממש לדמיין את התנהלותן של מהפכות במדינות או מאבקים ציבוריים גדולים ללא שימוש ברשתות החברתיות וברשת המקוונת.

כידוע לכל, הכלל היסודי ביותר במסגרת כללי המשחק הווירטואליים, הוא חופש הביטוי המוחלט. אין הכוונה להתיר את הרסן ולעודד תופעות שליליות, כגון אלה שהוזכרו לעיל, אך האם ברצינות יש לכנסת ישראל סמכות להגביל את הביטוי החופשי שלי בדף הרשת החברתית האישית שלי, אליו מחוברים חבריי, לקוחותיי, קולגות, ובעלי עניין? האם מעתה עלינו לבדוק כל פוסט, כל הגיג, כל ציוץ (ברשת הטוויטר), כל שורת סטאטוס, בפריזמה משפטית?

האם היועץ המשפטי לו 'נזקק' כל חייל בצבא בטרם יפתח באש, ימשיך ללוות אותנו גם בחיינו האזרחיים, בכתיבה בעיתון, בפרסומי הרשתות החברתיות, וכחבר סמוי בפורומים ובקבוצות דיון? המחשבה הזו לבדה, מעוררת פלצות.

עוד ברור כבר בשלב זה, שמי שידו לא השיגה לשכור עו"ד ולתבוע תביעת לשון הרע טרם חקיקת החוק, סביר להניח שידו לא תשיג והוא לא יעשה שימוש בכלי המשפטי הזה גם לאחר חקיקתו. מאידך, אין ספק, שהעומס על מערכת בתי המשפט יגדל. אין ספק, שרמת השימוש לרעה בהליך השיפוטי תעלה פלאים. גם אני אוחז בדעה לפיה פסיקת פיצויים על ידי בתי המשפט בישראל בענייני לשון הרע אינה מספקת, אך איני סבור, שתיקון החוק בנוסח שאושר, הוא הדרך להעלאת קרנה של סוגית לשון הרע בבתי המשפט.

הליך החקיקה והרשות השופטת

בכלי התקשורת פורסמה רשימת התומכים בחוק, וביניהם חברי כנסת דעתניים ומתוקשרים עד מאוד. מההצבעה על התיקון – אחד הדיונים החשובים לעתיד הדמוקרטיה הישראלית, נעדרו חברי כנסת רבים.

דומה שתרבות הפופוליזם, וביטוי הנראות הבולט ביותר שלה – תוכניות הריאליטי, משתלטת כעת גם על שיח הזכויות במדינה. בדיוק כמו ב"מירוץ למיליון" או ב"הישרדות", שם, לצד בידור והלקחים הנפלאים שאנו לומדים על ההתנהגות האנושית, מתערבבים גם אינטרסים לגיטימיים וזרים, בהפקה טלוויזיונית המבטיחה התעשרות בסיומה, כך גם החקיקה בישראל- מרוץ הזוי, משתתפים בעלי דעות שנויות במחלוקת, קצב מהיר לעיתים בלתי ראוי, קריסת ערכים, מערכת לחצים בלתי סבירים, אינטרסים כלכליים, בריתות מפוקפקות, ועושר מובטח בנקודת הסיום...

גרסת "המרוץ למיליון – בית המשפט" עלולה לעלות לכלל הציבור מיליונים. הצפת בתי המשפט, האופורטוניזם הצפוי נוכח הקלות בה מוגשות תביעות, עלויות ההידיינות, פסקי הדין שעלולים להיות מנופחים מידי, מעורבות שלטון או לחלופין גורמי הון, תעלה לנו ביוקר. אני מרשה לעצמי עדיין לקוות, כי לאור הדיון הציבורי הנוקב והביקורת הציבורית הנשמעת, חקיקת החוק תיעצר או למצער יבוצעו שינויים רבים, עד לגרסה הסופית של התיקון.

הרשות השופטת הייתה ועודנה, חלק חשוב ביותר במאזן בין הרשויות, במיוחד כל עוד הן נפרדות. חקיקה רעה, כידוע, אינה יכולה לשאוב את תקפותה, אך ורק מאופן חקיקה תקין. מים רבים עברו בירקון, והפוזיטיביזם פינה את מקומו זה מכבר. לכן, לדעתי, על המשפטנים לקרוא לשופטים ולבתי המשפט, לכרסם ככל שניתן ביישום החוק הרע הזה.

לסיכום

לפי דעתי, על השופטים בישראל מוטלת החובה המוסרית לעשות שימוש רחב ככל שניתן בהגנות שהעניק החוק לנתבעים במסגרת החוק (אם אכן יחוקק בנוסח שעבר בקריאה הראשונה). חובה עליהם לגזור על עצמם משנה זהירות בתביעות של אישי ציבור את גופי התקשורת. על אף אמונתי העמוקה, כי משפט יש לעשות באופן שווה, וכי אין להפלות בין עני לעשיר ואין להחמיר או להקל עם כל אחד מהם רק בשל מעמדו או הסטטוס החברתי שלו - אני מוצא את עצמי קורא לשופטים הפעם לחשוד בכשרים, ולוודא בכל מקרה, את נסיבות התביעה ואת המניעים לה.

אם יתקבל התיקון לחוק (בנוסח שאושר), בתי המשפט יהיו, כך נראה, לתחנה האחרונה בארץ, עבור רכבת הדמוקרטיה שיוצאת כעת מ"תחנת פרלמנט".


* הכותב הינו בעל משרד עו"ד בת"א, העוסק בתחומי המשפט המנהלי האזרחי ובדיני העבודה.

** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.


המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות
תיקון חוק הנכים: אנשי קבע לא יוכרו כנכי צה"ל
עו"ד מירב וייס-קרטיה, צילום: גוסטבו היכמן

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ