אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> הכבוד האבוד

הכבוד האבוד

מאת: יורם סגי-זקס, עו"ד | תאריך פרסום : 14/12/2005 12:00:00 | גרסת הדפסה

בג"צ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נגד שר האוצר – פסק הדין בעניין קיום אנושי בכבוד שניתן ביום 12/12/05, הינו פסק הדין העצוב של השנה ובתוכו דעת המיעוט האמיצה של השנה שבתוך עשור תהפוך לדעת הרוב אם בממשלה אם בביהמ"ש ובחברה. 

פס"ד זה עוסק בקיצוצים של כ- 630 ש"ח בממוצע של קבוצה של כ – 100,000 מקבלי ההכנסה מתוך 150,000 מקבלי הקצבאות. פסה"ד עוסק בשאלה האם הקיצוץ פגע בכבודם של מקבלי הבטחת הכנסה וכן מהו המבחן הראוי לבחינת העניין - האם מבחן הקיום המינימאלי, או בלשונו של הנשיא ברק, אדם צריך להיות מוגן ממחסור בלתי נסבל (זהו, אגב מבחן ליברלי פחות מזה שהמדינה הציעה - מבחן קיום מינימאלי ולא מחסור בלתי נסבל), או המבחן שהציעו העותרים (ביניהם התנועה למלחמה בעוני ועמותת מחויבות וכן האגודה לזכויות האזרח) - מבחן שאומץ ע"י השופט לוי בדעת מיעוט שהינו מבחן תנאי הקיום הנאותים והבטחת קורת גג לבוש ומזון.

מחד, נוקט הנשיא ברק באותן אמירות הנקוטות בידיו מימים ימימה עוד מפס"ד גמזו הזכור לטוב, וציין "כבוד האדם נפגע אם אותו אדם המבקש לקיים חיי אנוש בחברה לה הוא משתייך מוצא כי דלו אמצעים ותש כוחו לעשות כן", אולם בפועל כפי שמציין כבוד השופט לוי, המבחן של ביהמ"ש העליון אינו בהצהרות חגיגיות.

זו יכלה הייתה להיות שעתו הגדולה והיפה של ביהמ"ש העליון כמגן החלשים והעשוקים. הוא היה קונה את עולמו ואת אמון הציבור כמאור הצדק הרבה יותר מאשר בכל פס"ד אחר, שכן מה קיומי וחשוב יותר לזכויות אדם מבגד ללבוש אוכל לאכול, קורת גג.

היטיב לנסח זאת השופט לוי באומרו בפסה"ד: על מה תיאלץ העותרת לוותר על מזון לתינוקות? על לבוש לעצמה ולילדיה? על מים וחשמל? האם ניתן לומר כי זכותה לכבוד לא נפגעת?

אולם אליבא דשופטי הרוב שאימצו את פסה"ד של הנשיא ברק, הבחינה צריכה להיות תוצאתית וקונקרטית, ולכך לא הונחה תשתית עובדתית ראויה.

התשתית העובדתית הראויה נמצאת בדבריו של הנשיא ברק עצמו:"יודע אני כי מצבן הכלכלי של משפחות רבות בישראל הוא קשה מאד וכי שכבת העוני בחברה רחבה מאד ידיעה זו משותפת לכל אדם שחי בארץ ועיניו בראשו".

חרף ידיעה זו המגובה בנתונים וטבלאות של המוסד לביטוח לאומי בדבר הפחתת שליש מהכנסתם של 100,000 בני אדם, והנתונים שהובאו בפני הנשיא ברק וחבריו לספסל השיפוט לפיהם 64% ממקבלי הבטחת ההכנסה נמנעים מקבלת רפואת שיניים ושליש מהמשפחות סובלות ממחסור במזון! (אלו נתוני המדינה עצמה שהובאו ע"י המוסד לביטוח לאומי בשר מבשרה) , לא סברו שופטי העליון כי הדבר פוגע בכבודם של הנזקקים.

תהייה עמוקה לי אל השופטים הנכבדים בירושלים, האם אדם הסובל מכאב שיניים ואינו זוכה לטיפול רפואי נאות אינו אדם שכבודו נפגע? האם ילד ששוכב לישון וביטנו רעבה ודואבת אינו אדם שכבודו נפגע? האם אם שמושלכת לרחוב עם ילדיה בלא קורת גג או דיור חלופי אינה אדם שכבודו נפגע? האם קשיש שאין בידו די מעות לתשלום לנסיעה באוטובוס לבקר את נכדיו אינו אדם שכבודו נפגע? האם אנו חיים בשתי מדינות כה שונות כה זרות כה מנוכרות זו מכאבה של זו? איני סבור שמאן דהוא יוכל לענות על שאלות אלו בכנות בשלילה. אולם עצם העובדה כי שופטי העליון בחרו שלא לממש את הזכות לכבוד לכלל מעשה, הרי שבכך הם הותירו את הזכות החשובה כל כך הזכות לקיום אנושי כזכות ורבלית מילולית, אך לא זכות שניתן לפורעה במטבע קשה .

דומה הדבר לכך שבפסק הדין בעניין אליס מילר היו השופטים אומרים כי הזכות לשיוויון הינה מאבני היסוד של שיטתנו, אולם אין המדובר בפגיעה בשוויון אלא באבחנה ראויה בין גברים לנשים, ומה שיכלו ולא עשו בעניינה של הגברת מילר עשו גם עשו בעניינם של מקבלי אבטחת הכנסה.

הגם שהנשיא ברק ולמעשה כל השופטים סבורים כי הפגיעה בזכות לקבלת אגרת טלוויזיה חינם ובנסיעה בתחבורה הציבורית אינה בבחינת מותרות אלא היא גורמת לניתוק האזרחים העניים מהחברה, הרי בעוד השופט לוי רואה את חובתו למנוע ניתוק זה בעשיית מעשה שיפוטי , למניעת שרירות ליבה של הרשות המבצעת באמרו "ריח של שרירות נודף מהקיצוץ" ולא נשקל כלל ע"פ דברי המדינה עצמה הקיום האנושי בכבוד של מקבלי הקצבאות, הרי שמהעבר השני שופטי הרוב מסתפקים בקריאה לממשלה לשקול מחדש עניין זה.

על כך יש לומר כי את הקריאה נותיר למפגיני הכיכרות, ואילו מהשופטים מבקשים אנו מעשה - מעשה צודק, מעשה אמיץ, מעשה של ממש.

השופט לוי והשופט ברק מתעמתים רעיונית בעוד סוגיה המשקפת את לב ליבה של המחלוקת ביניהם: ברק מדבר על קיום מינימאלי חומרי -על הקמח, ואילו לוי רואה חובה בהבטחת קיום נאות שיאפשר קיום רוחני והבטחה לעתיד אם תמצי לומר תורה.

נראה כי המהפכה החוקתית הביאה בשורה לנושים ומנהלי השקעות, לנשים ולחקלאים אך נראה כי משק כנפי "המהפכה החוקתית" דילג, כמה מפתיע, גם הפעם על מי שזקוק להגנת ביהמ"ש העליון יותר מכל, על מי שבשלו נוסד בית המשפט הגבוה לצדק, על החלשים מכל בחברה.


לפסק הדין שאוזכר:

בג"צ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נגד שר האוצר


* עו"ד יורם סגי-זקס הינו עורך תחום הדין הפלילי באתר המשפט הישראלי www.PsakDin.co.il, מייסד התנועה למלחמה בעוני www.Halev.org.il וכן יו"ר צוות המעצרים בלשכת עוה"ד, חבר בצוות שכר מצווה, ומחבר הספרים: "חירות ממעצר" (1998) ו "רזי המשפט" (2003).

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ