אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> בין הפטיש לסדן - על מאבק הכוחות בין משטרת ישראל לבתי המשפט

בין הפטיש לסדן - על מאבק הכוחות בין משטרת ישראל לבתי המשפט

מאת: אילון עישר, עו"ד | תאריך פרסום : 21/06/2010 12:00:00 | גרסת הדפסה

מבוא – כיצד המשטרה יודעת אם הנהג שיכור?

שכרות נקבעת בישראל על פי שלוש בחינות עיקריות:

  • בדיקת דם – בה בודקים את שיעור האלכוהול בדמו של נהג.
  • בדיקת מאפיינים – בה נבחן הנהג בשלל בחינות פיזיות (הליכה על קו ישר, ריח מהפה וכו').
  • בדיקת אוויר נשוף – בה בודקים את שיעור האלכוהול באוויר ששואף הנהג.

מטעמים פרקטיים בעיקר, שתי הבדיקות 'הפופולאריות ביותר', המבוצעות עם עיכובו של אדם, הן: בדיקת האוויר הנשוף ובדיקת המאפיינים.

שנים ארוכות קיים ויכוח בין משטרת ישראל ולשכות התביעות מטעמה, לבין סניגורים שונים, באשר למכשיר מתוצרת חברת דרגר מגרמניה Alcotest 7110 Type MK III IL הידוע בשם "ינשוף", ומשמש את משטרת ישראל לבדיקות שכרות באמצעות נשיפה.

שתי החזיתות הנפוצות ביותר הן: מהימנות המכשיר, והרף המינימאלי מעליו חלה חזקה כי הנהג שיכור.

הנחיות לשכת התנועה של משטרת ישראל קובעות, כי הינשוף הוא מכשיר אמין וכי הרף המינימאלי, מעליו מוכרז אדם כשיכור, הינו 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר נשוף.

סניגורים רבים הבחינו, כי בעוד שמכשיר הינשוף מעיד על שכרות כביכול (קרי: מעל 290 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף), נהגים מסיימים את בדיקות המאפיינים "בהצטיינות". משמעות הדבר, כי למרות שהמכשיר הצביע על שכרות כביכול, לא ניכרו השפעות פיזיות המעידות על שכרות.

פסיקת בתי המשפט לתעבורה

עורכי הדין דוד קולקר ויוני שניאור הביאו שלל סוגיות עקרוניות בעניין הינשוף לפתחו של בית משפט השלום בירושלים. ב-ת 11893/07 מדינת ישראל נ' עינת עוזרי. בהליך נרחב ועקרוני, בו העידו עדים מומחים שונים מטעם ההגנה, נבחנו סוגיות שונות, והעיקריות שבהן: מהימנות המכשיר, והרף המינימאלי מעליו נחשב אדם לשיכור.

תיק עקרוני זה, נידון בפני הרכב של שלושה שופטים, וקהילת משפט התעבורה, המתינה בכיליון עיניים לפסק הדין, עד כי משפטים נדחו עד למתן פסק הדין בתיק וכל משפט שנאמר בדיונים בהליך הפך לשיחת היום במסדרונות ואולמות המשפט.

ביום 7.3.2010 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בתיק זה. בפסק דין מפורט ועקרוני נקבע בתמצית כי הינשוף הינו מכשיר אמין, ברם נקבע כי יש להעלות הרף המינימאלי ל- 400 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף.

קביעה זו היא בעלת משמעות אדירה, שכן רבים הם הנהגים, אשר תוצאת בדיקתם היא בין 290-400 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף.

המאבק בין משטרת ישראל לבין בתי המשפט

משטרת ישראל, לא קיבלה את הפסיקה וערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. יש לציין כי נכון להיום טרם נידון הערעור, אך פסק דינו של בית משפט השלום, אומץ על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 6559/09 מיכאל ליבקין נ' מדינת ישראל).

התוצאה היא אנומליה – כיום יש מעין 'קרב הורדות ידיים' בין משטרת ישראל, אשר מתעלמת כליל מפסק הדין ומתייחסת לרף המינימאלי כאל 290 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף, לבין בתי המשפט, אשר מכבדים את פסק הדין ונוהגים על פיו- כל זאת על גבו של האזרח.

ההשפעה המיידית היא בסוגיית הפסילה המנהלית, איסור השימוש ברכב והגשת כתב האישום.

לקצין משטרה ישנה סמכות לפסול, פסילה מנהלית, את רישיון הנהיגה של הנהג לתקופה קצובה ואף לאסור השימוש ברכב בו נסע, כאשר ישנו חשד לנהיגה בשכרות. פסילה זו נעשית לאחר שימוע המבוצע לנהג על ידי קצין משטרה, בסמוך לאירוע ולרוב היא חלה מיום ביצוע הבדיקה.

בנוסף, מוגשים כתבי אישום נגד נהגים אשר נתפסים בטווח של 290-400, שכן הזימון לדיון נמסר לנהג במועד מסירת הדו"ח.

משטרת ישראל נאמנה למדיניותה וממשיכה לפסול מנהלית את רישיון הנהיגה של הנהג, לאסור השימוש ברכב, ולהגיש כתבי אישום, נגד כל נהג אשר בדיקתו היא מעל 290 מיקרוגרם אוויר נשוף בליטר, גם אם הנבדק סיים את בדיקת המאפיינים "בהצטיינות".

על החלטה זו של קצין המשטרה ניתן לערער לבית המשפט לענייני תעבורה ואלו לרוב מבטלים את החלטות קציני המשטרה (ראו למשל: בפ"מ (תעבורה באר שבע) 4061-03-10 בן צור ואח' נ' מדינת ישראל ובפ"מ (תעבורה נצרת) 4668-04-10 גזאלה נ' מדינת ישראל).

לסיכום - התוצאה: פגיעה גדולה באזרח הקטן

כך, מוצאים עצמם נהגים בין הפטיש לסדן – קצין המשטרה פוסל אותם מלהחזיק רישיון נהיגה ופוסל את השימוש ברכב, ברם בערעור לבית המשפט מבוטלות החלטות אלו (כשהראייה היחידה המעידה על שכרות היא בדיקת הינשוף). לאחרונה, אף ניתנה החלטה בה חויבה המשטרה בתשלום הוצאות.

אנומליה זו גורמת לעיוות דין לאלו שאין ביכולתם להעמיד ייצוג משפטי ואין אופיים לוחמני דיו, להיאבק במשטרת ישראל ולערער על ההחלטה. אין המדובר בעניין של מה בכך – הפגיעה בחופש התנועה ובזכות הקניין הן פגיעות בזכויות חוקתיות המעוגנות בחוקי היסוד של מדינת ישראל.

וכך, קציני משטרת ישראל - פוסלים עשרות רישיונות נהיגה ותופסים עשרות רכבים מידי יום, תוך התעלמות מפסיקות בתי המשפט ורק אלו המערערים על החלטות אלו, זוכים לקבל דין צדק.

הפתרון (הזמני) אגב, פשוט וקל. במרבית המקרים, במקביל לבדיקת הנשיפה, מתבצעת בדיקת מאפיינים – היא בדיקה של מאפיינים פיזיים. ניתן, במצב ביניים להסתמך על ממצאי בדיקה זו, שכן אם השוטר הבודק עצמו אינו מוצא ממצא לשכרות, משמע שהנהג לא היה שיכור. כאמור, התרשמות השוטר היא סובייקטיבית, כך שגם הסתמכות על בדיקה זו בלבד, יכולה לספק את המשטרה.

לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:


*עו"ד אילון עישר עומד בראש מחלקת הליטיגציה במשרד סימון, עישר פורת ושות' ועוסק בייצוג בהליכים אזרחיים, מנהליים ופלילים בבתי משפט.

** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

חוקים קשורים

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ