חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: הצדדים הינם זוג נשוי מאז 1974 עם שלושה ילדים. התובע טען כי מאז תחילת הנישואין סבל מאלימות פיזית ומילולית מצד הנתבעת, וכי בשנת 2007, תחת לחץ נפשי וניסיון סחיטה, חתם על מסמכים שהעבירו את זכויותיו בדירה לנתבעת ללא תמורה. לטענתו, מסמכים אלו נחתמו תחת כפייה ועושק ולכן יש לבטלם. התובע הציג מידע רפואי וטענות למצב דיכאוני אשר השפיע על כשירותו לחתום על המסמכים. מנגד, הנתבעת הכחישה את טענות האלימות והעושק, וטענה שהחתימה בוצעה מרצון ומתוך הבנה מלאה, וכי במשך עשר שנים חיו כזוג למרות מתן הזכויות. בנוסף, ציינה כי התובע אף אישר במפורש את העברת הזכויות במסמכי גירושין שנכתבו מאוחר יותר. בית המשפט מינה מומחה פסיכיאטרי אשר קבע שהתובע לא היה פסול כשירות משפטית בעת חתימת ההסכם, וכי מצבו הנפשי לא מנע ממנו הבנה ופיקוח על מעשיו. בית המשפט קבע שהנטל להוכיח כפייה ועושק על התובע, והוא לא עמד בו. עוד צוין כי אין ראייה לכך שהנתבעת ניצלה את מצוקת התובע, וכי תנאי ההסכם אינם בלתי סבירים. בנוסף, נכתבה ההסכמה במתנה בדירה הושלמה ברישום בלשכת המקרקעין, ולכן אין בסיס לביטולה. בית המשפט קיבל את גרסת הנתבעת ועורך הדין כמדויקת יותר, ושלל את טענות התובע, והדגיש כי התובע חי עם הנתבעת שנים ארוכות לאחר חתימת ההסכם והמשיך לטפל בנושאים הקשורים לדירה. לבסוף נדחתה התביעה על הסף, ולתובע הוטלו הוצאות משפט.

תוצאה: התביעה נדחתה במלואה; בית המשפט דחה את טענות העושק והכפייה וגבר על טענות התובע לגבי ביטול העברת זכויות בדירה; בהתאם לכך, הזכויות בדירה נותרו רשומות על שם הנתבעת והתובע חויב בהוצאות משפט.

לצפייה

תקציר AI: פסק הדין הקודם להתרת הגירת הקטינים לניו זילנד עם אמם מבוטל. הילדים יישארו בישראל עם אביהם. נקבעו תנאים לשמירת הקשר בין הילדים לאם.

תוצאה: פסק הדין להתרת הגירה מבוטל, והקטינים יישארו בארץ עם אביהם. ניתנו תנאים להמשך קשר בין הילידים לאם, ודרישה להדרכה הורית לאב.

לצפייה

תקציר AI: במסגרת הליך בבית משפט לענייני משפחה בתל אביב נדונה התביעה לקיום צוואה נוטריונית משותפת שנערכה בשנת 2000 על ידי זוג נפטרים. בתביעה השותפים לטיפול בצוואה היו בנה של המנוחה, שהתובע לקיום הצוואה, ונכדה שהתנגד לה. הנתבע טען בין היתר שחלו טעויות בצוואה, כי לא הייתה כשירות מצווה לחתום עליה, שהייתה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, ואי-תום לב בניהול ההליך. הנתבע העלה ספקות אף לגבי נסיבות עריכת הצוואה ונטען כי היא לא הוקראה כראוי.

תוצאה: בית המשפט קיבל את התובענה וקבע לקיים את צוואת המנוחה עם תיקונים טכניים, ודחה את התנגדות הנתבע ברוב טענותיו. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעים בסך 25,000 שקלים.

לצפייה

תקציר AI: התובעת, אחותו של אחד הנתבעים וגיסתו של האחר, הגישה תביעה כספית כנגד השניים בהיקף של כ-1.55 מיליון שקלים לאחר שהלואה כספית ניתנה על ידה למטרת רכישת דירות משותפות לנתבעים. התובעת טענה כי סכום ההלוואה ניתן בעקבות הסכם שחתם אביה כייפוי כוח בינה לבין הנתבעים, והכספים הועברו בין השנים 1999 ל-2011, לרבות העברות ישירות לחשבון של חברת הבנייה ולחשבונות הבנק של הנתבעים. הנתבעת הכחישה את ההלוואות וטענה כי מדובר במתנות וכי התביעה קנטרנית, תוך התייחסות לאמצעי התיישנות וטענות שונות בנוגע להסכם ההלוואה. הנתבעת אף ציינה כי לא חתמה על ההסכם ושמערכת היחסים משפחתית מתוחה. הנתבע השני הכיר בהלוואות וטען כי ההסדר התקבל בשיתוף איתה אלא שנצברה חוסר יכולת לפרוע את סכומי ההלוואה. בית המשפט דחה את טענות ההתיישנות מאחר וההלוואה ניתנה לתקופה של 15 שנה שהחלה ב-1999 והדירות שעבורן הועברו הכספים לא נמכרו במהלך תקופת התיישנות זו. בית המשפט הבחין בין מתנה להלוואה וקבע כי לא הוכח כי המדובר במתנה שכן ההסכם כונה במפורש "הסכם הלוואה", לא התקבל אישור על מתנה מהתובעת והנתבעת לא הציגה ראיות לביסוס טענה זו. טענה כי ההסכם למראית עין נדחתה כלא מוחזקת, וחוות דעת מומחה אישרה את אמיתות החתימה על ההסכם. בית המשפט מחייב את הנתבעים בהחזר סכום של כ-989,254 ש"ח שהועברו בפועל מהתובעת (כולל העברות ישירות לחברת הבנייה ומכסף שהועבר ישירות מהתובעת), ומקטין את סכום התביעה בהתאם. סכום זה מצטמצם לאחר חילוט תשלומים שהוחזרו בפועל לסך של כ-79,000 ש"ח. בית המשפט מחייב כל אחד מהנתבעים לשאת במחצית מהחוב, זאת מפני שהדירות נרשמו על שמם במשותף. התנאים להחזר כוללים ריבית והצמדה מיום היווצר החוב ועד למועד התשלום המלא. בית המשפט מחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות התובעת בסך 25,000 ש"ח.

תוצאה: בית המשפט קיבל את התביעה במידה רבה וקבע כי מדובר בהלוואה אמיתית שעל הנתבעים להחזיר במחצית כל אחד את חלקו בסכום של כ-989,254 שקלים, לאחר הפחתת החזרים שבוצעו, בצירוף ריבית והצמדה. טענות ההתיישנות ו"הסכם למראית עין" נדחו, והנתבעת חייבה להשתתף בתשלום אף ללא חתימת הסכם ישירה.

לצפייה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בתובענה לקיום צוואה שהותירה אחיינית של אשת המנוח שנפטר בשנת 2013, והתנגדות מצד אחיין אחר של המנוח. הנתבע טען לביטול הצוואה בטענה לזיוף חתימה, אי כשירות המנוח לחתום על הצוואה בשל דמנציה, והשפעה בלתי הוגנת מצד התובעת. המנוח סבל ממחלות קשות וקשיי בריאות, והיחסים בין הצדדים היו שונים – התובעת התקשרה למנוח בעיקר בשנתיים האחרונות לחייו, בעוד הנתבע וקרובים אחרים היו חלק מרכזי בחייו קודם לכן.

תוצאה: התביעה לקיום הצוואה נדחית, ההתנגדות מתירה, והצוואה מבוטלת מחמת השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח. התובעת תחויב בהוצאות הנתבע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין נוגע בהכרעה בתביעתו של התובע כנגד הנתבעת על רקע קשר אקראי שהוביל להריון לא רצוי מבחינת התובע. עיקר המחלוקות נסובות סביב שאלות של נזיקין, תרמית ורשלנות חוזית. הפסק דחה את רוב טענות התובע אך פסק לו פיצוי מסוים על נזק נפשי.

תוצאה: התובע קיבל פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין נזק נפשי. יתר התביעות נדחו.

לצפייה

תקציר AI: התביעה עוסקת בסכסוך בין שני אחים באשר לאכיפת הסכם מכר מקרקעין שהמנוח מכר לתובע. הצדדים נכנסו למערכת משפטית מסועפת שכללה תביעות ובוררות, כאשר הנתבע נפטר במהלך הדיונים ומנהל עיזבונו הזמני נבחר להמשיך בהליך. התובע טען כי רכש זכויות במקרקעין וביצע תשלום מלא עבורם לפי הסכמים שנכרתו בשנות התשעים, כולל טיוטת הסכם וחוזה מאוחר המאשר את העסקה, אך הנתבע סבר כי מדובר בטיוטה בלתי מחייבת וחסרת תוקף משפטי, והוסיף כי התמורה לא שולמה במלואה ומדובר בחוזה למראית עין בלבד שתכליתו להטעות את הרשויות. בית המשפט דן בדרישות החוק לגבי חוזה מקרקעין, הכוללות דרישת מסמך בכתב, גמירת דעת הצדדים, ותוכן מספק להסכם. נקבע כי שני המסמכים שהוצגו (טיוטה ותוספת מאוחרת) מהווים יחד חוזה מחייב, והנתבע לא הצליח להוכיח כי מדובר בחוזה למראית עין או כי לא שולמה התמורה כמצוין. התובע הוכיח תשלום חלק מתמורת העסקה באמצעות מסמכים העולים בקנה אחד עם ההסכם. לבית המשפט לא הייתה מחויבות להוכיח אי דיווח לרשויות המס כחיסרון להסכם, והדבר לא הוכיח אי חוקיות העסקה. מעבר לכך, עקב פטירת הנתבע ומניעת הגשת עדות או תצהיר מטעמו או מטעמו של מנהל העיזבון, נעשה שימוש בהלכה לפיה חוסר היכולת להציג ראיות בשליטתו של הצד ייחשב לחובתו. לאשר את התביעה במסגרת ניתוח הראיות הכולל, וצוין כי ההחלטה התקבלה בהתבסס על ראיות אובייקטיביות התומכות בקיום העסקה וזכויות התובע במקרקעין.

תוצאה: בית המשפט דחה את טענות הנתבע ומכר את התביעה, קבע כי התקבל חוזה מחייב למכר המקרקעין והתובע הוכיח זכויות בבעלות וכן תשלום מלא של התמורה. הנתבע חייב בהוצאות התובע בסך 15,000 ₪.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בתובענה של האלמנה (התובעת) לקיום צוואת הורשה מ-2013 שבה צווה כל רכוש המנוח לאלמנה, לאחר שבית המשפט ביטל צוואת מנוח מאוחרת יותר מ-2015 שהגישה בתם (הנתבעת). המנוח נפטר כשהוא מותיר אלמנה ושלושה ילדים בוגרים. הנתבעת התנגדה לקיום צוואת 2013 בטענה כי המנוח לא היה כשיר בעת עריכת הצוואה ושהייתה השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת ואחיה. הנתבעת טענה כי המנוח היה מאושפז בעת עריכת הצוואה וכי היה צורך במסמך רפואי להצדיק את כשירותו. התובעת טענה כי המנוח ידע להבחין בטיבה של צוואה, שהצוואה ב-2013 נערכה כדין בפני שני עדים במשרד עורך הדין המשותף למשפחה, ושאין הוכחה להשפעה בלתי הוגנת או לפגם כשרות.

תוצאה: בית המשפט קיבל את התובענה לקיום צוואת 2013, דחה את התנגדות הנתבעת וקבע שהמנוח היה כשיר בעת עריכת הצוואה, ושהתובעת לא השפיעה עליו באופן בלתי הוגן. הנתבעת חייבה בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית משפט למשפחה בתל אביב-יפו דן בתביעה שהגישה בת המנוח למתן פסק דין הצהרתי, שלפיו אביה המנוח היה בעל מחצית מהרכוש המשותף, הכולל מגרש בתל אביב וחנות בחולון, שעליהם זכויות רשומות רק על שם אשתו הנתבעת. התובעת טענה כי המנוח והנתבעת ניהלו חיי שיתוף מלא לאורך שנות נישואיהם וכי הימצאות שמות הנכסים על שם הנתבעת בלבד נבעה מסיבות מעשיות, אך בפועל הנכסים היו שייכים לשניהם. כמו כן, טענה כי ההכנסות מהנכסים לאחר פטירת המנוח שייכות לעיזבון.

תוצאה: התביעה נדחתה במלואה; התובעת אינה בעלת זכות עמידה כיוון שאינה היורשת של המנוח; הוכח כי המגרש והחנות אינם רכוש משותף של המנוח והנתבעת; התובעת תישא בהוצאות הנתבעת כולל שכר טרחת עורך דין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: ביטול צוואת המנוחה עקב חוסר כשרות, השפעה בלתי הוגנת וחתימה תחת לחץ ואיום. נפסקו הוצאות לטובת הנתבע.

תוצאה: ביטול צוואת המנוחה עקב חוסר כשרות, השפעה בלתי הוגנת וחתימה תחת לחץ ואיום. נפסקו הוצאות לטובת הנתבע.

לצפייה לרכישה הזדהה