חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: הערעור על פסקי הדין של בית הדין קמא נדחה ברובו, והוחלט כי התמחרות לא תתבצע אלא במקרים מסוימים תוך התחשבות בצרכים של הילדים.

תוצאה: הערעור נדחה למעט הסוגיה של התמחרות הדירה, שם התקבלה דעת הרוב שקובעת על התחשבות במצב הילדים ומתן עדיפות לרכישת הדירה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: הערעור עוסק בדחיית תביעת הגירושין של האיש, שנדחתה לאור מחלוקות בין הצדדים בנוגע לדיון בסוגיות רכוש, כאשר האיש מבקש דיון על פי דין תורה והאישה מבקשת דיון לפי חוק יחסי ממון. המחלוקת כוללת גם את אופן הפרדת מגורי הצדדים, הכרחית לסידור הגט. בית הדין הקים כי כיוון שטרם הוסדרו ענייני הרכוש או לא הושגה הסכמה על דרך הדיון, לא נדונה עילת הגירושין עצמה. נטען כי יש לדון בתביעת הגירושין לפני או בנפרד מפתרון המחלוקות הרכושיות, שכן דחיית הגירושין על בסיס אי-הסכמה בענייני רכוש אינה מתבקשת. בית הדין מציין שמציאות בה התביעה לגירושין תידחה עקב אי-הסכמה בענייני רכוש עלולה לגרום לכך שפועל יוצא יהיה המשך המריבה בין הצדדים ללא פתרון. בנוגע להפרדת המגורים, נקבע כי היא תנאי לסידור הגט בפועל אך אין בה תנאי לדיון בתביעת הגירושין. האישה ביקשה להציג עילות נגד הגירושין, אך יש לשקול אם אכן יש מקום לכך בשלב זה. בית הדין סבור שעליו לדון בתביעת הגירושין עצמה קודם, ולהורות לאחר מכן על אופן הפרדת המגורים וסידור הגט, בהתחשב בהיבטים ההלכתיים והרכושיים וקבלת ההחלטות לגופה. הפסיקה מהווה הכנה לדיון הערעור שבו יידונו כל הטיעונים באופן מלא.

תוצאה: נקבע כי תביעת הגירושין לא תידחה אוטומטית בשל מחלוקות בדיני רכוש או בפרדת מגורים; ייקבע מועד לדיון בערעור, והוא יתקיים ללא דרישת הפקדת ערובה להוצאות, כדי לאפשר דיון מעמיק בגירושין עצמם.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בבית הדין הרבני הגדול בירושלים נדון ערעור הנוגע לזכות להרכוש את חלקו של צד אחר בנכס משותף. הוגשה בקשה לדחיית הערעור על הסף בטענה כי החלטות הביניים שהובילו לערעור אינן מקנות זכות ערעור אלא רק בקשת רשות ערעור וכי הערעור הוגש באיחור. בית הדין דחה בקשה זו וקבע כי מדובר בערעור בזכות. נקבע כי פסק הדין הקודם לפירוק השיתוף הוא חלוט, והסוגיה בהליך הנוכחי נוגעת לאופן פירוק השיתוף וקביעת הזכות לרכישת חלק בנכס, שהיא החלטה שניתן לראות בה כפסק דין סופי, ולא בשלב של אישור הסכם מכר שיבוא לאחר מכן. בית הדין דחה את הטענה כי יש לדחות את הערעור עד לאישור הסכם המכר וטען כי הסכם המכר אינו מצריך תוקף פסק דין כדי להיות תקף. כמו כן דובר כי המשיבה רשאית להגיב לערעור בפרק זמן שנקבע אך לא עשתה זאת במועד, וניתנה לה ארכה להגשת תגובה. בית הדין המליץ לצדדים לנצל את מרווח הזמן עד לדיון לביצוע הידברות ופיתרון העניין בהסכמה, תוך סייג כי במידה וייעשה כך, ניתן יהיה לאשר ארכה נוספת להגשת תגובה. הדיון בערעור צפוי להתקיים אחרי חופשות הקיץ והחגים בשל לוח הזמנים. ההחלטה מותרת לפרסום בתנאי השמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.

תוצאה: הערעור התקבל כערעור בזכות, נדחתה בקשת דחייתו על הסף, והוחלט לאפשר למשיבה להגיב בערעור עם הארכה למועד התגובה. נקבע מועד לשמיעת הערעור, והומלץ על הידברות ופשרה בין הצדדים לפני הדיון.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בית הדין הרבני הגדול דן בבקשת ערעור שהגישה האם בעקבות החלטת בית הדין הקמא לאמץ את המלצות העובדת הסוציאלית ולהורות על ביצוע בדיקת מסוגלות הורית לאם בלבד, מבלי להורות בדיקה דומה לאב טרם חקירת העובדת הסוציאלית. המבקשת הטוענת לאפליה מכוח החלטה מוקדמת לפני חקירת העובדת הסוציאלית נדחתה. נקבע כי החלטות ביניים כגון ביצוע בדיקות מסוגלות הורית הן אמצעי לסיוע בהליך למטרה צודקת והכרעת המשמורת ואינן מצדיקות רשות ערעור שכן לא נעשה פעולת חריגה מהליך ההליך. בית הדין הבהיר כי ההנחה היא שהמלצות פקידי הרווחה מקצועיות ואובייקטיביות, ושהסטייה מהן תתאפשר רק במקרים שבהם יש פער משמעותי בין הסיכון של אימוץ ההמלצות לבין הסיכון של סטייה מהן. במקרה זה הוחלט לערוך בדיקה לאם בהתאם להמלצות העובדת הסוציאלית, בעוד בהקשר לאב הסיכון בהתמהמהות בביצוע הבדיקה נמוך יותר ולכן אין הצדקה לכך טרם החקירה. עוד הודגש כי מתן רשות ערעור אינו יעיל במיוחד במקרה זה ויעמוד לקראת זמן ארוך לאחר הדיון בבית הדין הקמא, וכי גם לאחר החלטה סופית של בית הדין הקמא עומדת לצדדים הזכות לערער. בהתאם לכך נדחתה הבקשה לשם שמירת יעילות ההליך וטובת הקטינים.

תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה, לא הוטלו הוצאות משפט; הוחלט כי אין הצדקה לערער על החלטת ביניים להורות בדיקת מסוגלות הורית לאם טרם חקירת העובדת הסוציאלית.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בפסק הדין נדונה בקשה של מבקשת לקבל זכות תגובה לתגובת המשיב, שעל פי הבקשה מעוכבת ממתן זכות זו לטענת המבקשת בשל כך שתגובה המשיב טרם הומצאה לה, וכן התקלה במתן ההחלטה טרם שהובאה לידיעתה. בית הדין הגדיר כי תקנות הדיון מאפשרות דיון בבקשה ללא שמיעת כל צד באופן פרונטלי, אך אינן מונעות מהצדדים להגיב בכתב. עם זאת, לא כל טענה שמועלת מצד אחד מחייבת מתן זכות תגובה מצד השני, במיוחד לא תגובות חוזרות ונשנות שיכולות להוביל לתהליך בלתי נגמר של טענות ותגובות. עקרון היסוד הוא שמיעת שני הצדדים באופן שווה לצד צורך להימנע מעינוי דין ומסחבת משפטית.

תוצאה: בית הדין דחה את בקשת המבקשת לזכות תגובה לתגובת המשיב, וקבע כי אין לקבל תגובות חוזרות ונשנות במסגרת הדיון שהוצג, תוך שמירה על עקרונות הצדק והיעילות המשפטית.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: מדובר בבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית הדין הרבני הגדול נגד החלטת בית דין קמא בנושא סמכות לדון במזונות. המבקשת טוענת כי ההחלטה אינה מונמקת כראוי, וכי יש לטעון אף לגופה של שאלת הסמכות. התשובה שהגיש המשיב כוללת גם היא טענות לגופה. בית הדין הרבני הגדול מדגיש כי חובת ההנמקה הינה חובה חוקית בהתאם לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, והשמטת נימוקים מפורשים פוגעת בזכות הערעור ומקשה על ניהול הליך הערעור באופן יעיל. בפועל, כאשר אין נימוק מפורש, הערכאה העליונה מתקשה להבין את נסיבות ההחלטה ומבצעת סוג של בדיקה כאילו היא ערכאה ראשונה, מה שמאריך ומסבך את ההליך העלול להיות מיותר. אף על פי שההחלטה של בית דין קמא אינה מונמקת בבירור, ניתן להיעזר בקריאה בין השורות כדי לשער את הנימוקים, אך זאת אינה החלופה הסבירה מפני שקריאת בין השורות היא פרשנות לא חד-משמעית ויכולה להיות שגוייה. לפיכך, בית הדין הגדול מורה לבית דין קמא להשלים את נימוקיו בתוך 30 יום על מנת להבהיר את סמכותו. לאחר מכן, המבקשת תוכל להחליט אם להמשיך בבקשת הרשות לערעור בהתאם לנימוקים החדשים או למשוך אותה, ובמידת הצורך להגיש תיקונים. כמו כן נורה על המשיב להגיש תגובה מתוקנת במידת הצורך. החלטה זו מותנית בפרסום עם השמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.

תוצאה: בית הדין הרבני הגדול הורה לבית דין קמא להשלים ולהבהיר את נימוקי החלטתו בנוגע לסמכות בתוך 30 יום, ולאחר קבלת הנימוקים תיבחן בקשת רשות הערעור מחדש.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בפסק הדין נדונה בקשת המערערת בנוגע לשכר טרחת כונס הנכסים שהמונה לטפל במימוש חלקו של המשיב בדירה מסוימת. ההליכים הקודמים קבעו כבר את חלקו של המשיב בנכס, והתומכת לכך פסק דין חלוט. המשיב טען טענות שונות הקשורות לפעולות הכונס, לרבות שיתוף פעולה ומצב העיקול, אך טענות אלו נדחו ככאלו שכבר נדונו בעבר או שאינן מבוססות. בית הדין סקר את שיעור שכר הטרחה המקובל לכונס נכסים בפסיקה (6%-10%) והדגיש כי יש למדוד את שכר הטרחה לפי חלקו הממשי של המשיב בנכס, שנקבע כחמישית מערך הנכס, ולא לפי החלק הרשום שעלה מחמישית למחצית. כמו כן, דובר על ההבדל בין מינוי כונס נכסים להעברת בעלות בלבד, לעומת כינוס נכסים מלא הכרוך בפרסום והתמחרות מול צדדים שלישיים, והטעם לכך ששכר הטרחה לא ייקבע על בטווח של 6%-10% מההערכה למכירה מלאה. לאחר שקלול טענות הצדדים והערכת הטרחה שנגרמה כתוצאה מהתנהלות המשיב, הוחלט לפסוק שכר טרחה בסך 14,000 ש"ח לכונס הנכסים מתוך הסכום המופקד בקופת בית הדין. יתרת הכספים המופקדת תועבר למשיב. כמו כן, הורה בית הדין על סגירת התיק ואישר לפרסם את ההחלטה בשמירת פרטיות הצדדים.

תוצאה: בית הדין פסק כי שכר טרחת כונס הנכסים יעמוד על 14,000 ש"ח, שישולמו מתוך הסכום המופקד בקופת בית הדין, והורתה על העברת יתרת הכסף למשיב וסגירת התיק.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: מדובר בבקשה לעיון מחדש בהחלטה שדחתה בקשה לתיקון פרוטוקול דיון קודם בבית הדין הרבני הגדול. הבקשה נדחתה לפנים משורת הדין ללא חיוב בהוצאות. בית הדין הדגיש כי החלטה שהפכה לחלוטה ניתנת לעיון מחדש רק בהינתן עובדות או ראיות חדשות, ולא לשם וויכוח עם שיקול דעתו. הפרוטוקול המדובר הוא פרוטוקול של מותב קודם שהיו בו שיקולים לחשוף אותו לניהול זהיר, המבקשים לא הגישו בקשה לעיין בו במועד, ורק מאוחר יותר נמסר להם לאחר שבית הדין ביקש תגובת עד שעידתו קשורה לפרוטוקול. בקשת התיקון הוגשה לאחר יותר משלושים יום ממסירת הפרוטוקול, והמועד קבע כי אין אפשרות לתביעה מוקדמת. טענות המבקשים על קושי באיתור העד לא התקבלו, שכן לא נאמרה סיבה מניחה את הדעת לעיכוב ההגשה. בית הדין הדגיש כי תיקון פרוטוקול כבקשה מאוחרת הוא קשה הן מבחינה פרוצדורלית והן מהותית, שכן קשה לקבוע ודאות בנוגע למה נאמר בעבר. בנוסף, ההרכב הנוכחי שדן בבקשה הוא הרכב אחר מזה שהובא בפניו הדיון, מה שמקשה על הערכת המקרה מחדש. אף על פי שהמבקשים טענו כי הנושא נוגע לדיני נפשות, בית הדין קבע שהבקשה אינה נוגעת ישירות לעניין דיני נפשות ולא הייתה מחייבת מענה שונה בשל כך. לבסוף, בית הדין סיכם כי גם אם הטענות בעניין התוכן שנראה כשורה שהושמטה נכונות, סביר להניח כי הדבר לא היה משנה את ההכרעה בפסק הדין.

תוצאה: הבקשה לתיקון פרוטוקול נדחתה בשל הגשתה באיחור ונטל ההוכחה שלא הוצג, והתיק נסגר ללא חיוב בהוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי