חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בתיק זה נדונה תביעת אכיפת הסכם גירושין של האשה לקבלת דירה שהוריו של הבעל התחייבו להעבירה לה, בתמורה לוויתור על כתובתה, וכן תשלום הכתובה עצמה. ביה"ד דן בשאלה אם ההתחייבות להעברת הדירה מצד הבעל מחייבת אותו או את הוריו שמחזיקים בעלות על הדירה, למרות שההסכם חתם ולאישורו ניתן תוקף פסק דין בבית הדין הרבני. נמצא כי ההסכם אינו כולל התחייבות ישירה בעלת תוקף קנייני להעביר את הדירה, שכן הדירה בבעלות ההורים והבעל לא יכול להבטיח בעלות על נכס שאינו שייך לו, אלא התחייב לשכנע את הוריו להעביר אותה. הובהר כי דין סיטומתא, המאשר התחייבויות על פי מנהג המוסכם בין הצדדים, אינו מועיל במקרה זה, כי אין מנהג ברור ומוסכם כזה בנידון. גם אומדנא דמוכח כוונת הבעל להתחייב בשווי הדירה לא מתקיימת ולא יכולה לשנות את לשון ההסכם להיסטורית בעלות. נוסף על כך, הסתבר שהאשה התגוררה בדירה במעמד לא ברור ללא הסכמת בעלי הדירה ובהמשך אף הושכרה נגד רצונם. בית הדין בחן את זכאות האשה לכתובה לנוכח הודאות נסתרים שלה בקיום יחסי אישות עם גברים זרים לפני מתן הגט, כפי שנחשפו בהודעות וואטסאפ ומחומר חקירה נוסף, כגון סירובה להיבדק בפוליגרף. הודאות אלו מעלות ספק חמור בזכאותה להכתובה. גדולי הפוסקים מובאים לדין ההלכתי המורה כי הודאה בנכונות איסור עלולה להוביל לאובדן זכאות הכתובה, וכן אמתלות מוכחות לא בטלות בממונות. לבסוף הוחלט לדחות הן את התביעה להעברת הדירה או ערכה, והן את התביעה לקבלת כתובה. בית הדין הרחיב בפירוט הלכתי מושכל על תוקף התחייבויות בעלות אופי קנייני והבדלים בין קניין משולל קצובה, התחייבות מצווה, וקניין סיטומתא, תוך התייחסות לדעות רבות מפוסקי ההלכה מהעבר. בית הדין קבע כי תוקף הסכמים ואישורם על ידי בית הדין אינם מספיקים ליצירת זכויות קנייניות כלפי צדדים שלישיים (הורי הבעל במקרה זה). כמו כן, נקבע כי הודאה באיסורים חמורים כגון קיום יחסי אישות לפני הגט עלולה לשלול את הזכות לקבל הכתובה. בית הדין גם דן במעמד הפוליגרף כעדות ואפשרות סירובה לביצוע הבדיקה.

תוצאה: תביעת האשה לקבלת הדירה או שוויה מבית הדין הרבני נדחתה. האשה אינה זכאית לכתובה בעקבות ספקות שהועלו בדבר קיום יחסי אישות עם גברים זרים לפני הגט והצהרותיה, וכן בשל חוסר תוקף התחייבות הבעל להעברת הדירה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: פסק הדין דן בחיוב האב במזונות שלושת ילדיו לאחר עזיבת האם את הבית ועבור למדור הילדים. האם משתכרת יותר מהאב ולכן הנטל חולק כך שהאב ישלם 3,600 ש"ח עבור מזונות, בעוד שהוא דואג לצרכי הילדים כאשר הם שוהים איתו.

תוצאה: האב ישלם 3,600 ש"ח לחודש עבור מזונות ומדור שלושת הילדים בעת שהם שוהים עם האם. סכום זה ישולם החל מיום 3.3.19 ובכל חודש לאחר מכן. במידה והילדים לא ישהו עם האב, בית הדין ישקול לשנות את דמי המזונות ל-4,500 ש"ח לחודש. האב יישא מחצית מהוצאות החינוך והרפואיות החריגות של הילדים.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: מדובר במקרה שבו נטען על ידי האם שהאב צריך לשלם מזונות ושהאב משתכר בסך 30,000 ש"ח .

תוצאה: בית הדין קובע שהאב ישלם מזונות ומדור בסך 2,250 ₪ בכל חודש, ויישא במחצית הוצאות רפואיות וחינוך.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו דן בבקשה שהגישה משטרת ישראל לעיון בתיק גירושין הכולל פרוטוקולי דיונים, במסגרת חקירת עבירות אלימות ועדות שקר בקשר לזירוז הליך מתן גט. בית הדין הבהיר כי קיים עיקרון משפטי משמעותי לפיו ערכאה משפטית אינה מוסמכת להורות לערכאה משפטית אחרת על המצאת מסמכים מתיקים הנדונים בפניה. בית הדין ציין כי המשטרה לא פנתה לערכאה הנכונה למתן אישור לעיון בתיק, אלא לבית משפט השלום, אשר אין לו סמכות בתחום זה. בהקשר זה בית הדין הדגיש את חשיבות הכבוד ההדדי בין ערכאות, והזכיר את האיסור על פרסום ופומביות הדיונים בתיקי משפחה בבתי הדין הרבניים, לרבות התייחסות למקורות החוקיים ותקנות הדיון החלות על בתי הדין הרבניים. ההליך בבתי הדין הוא בדלתיים סגורות באמצעים משפטיים המבטיחים חסיון ופרטיות המתדיינים. עיון בתיקים לא-צדדים מותנה באישור בית הדין, בהתאם לשיקול דעתו ובהינתן עניין צודק. פסק הדין מצביע על כך שבית הדין הוא הערכאה המתאימה להכריע בבקשות לעיון בתיקיו, ולא בית משפט השלום. בהמשך לכך, בית הדין סירב למלא אחר הצו שניתן בבית משפט השלום לפיו עליו להמציא את המסמכים, והפנה את המשטרה להגיש בקשה חדשה לבית הדין הרבני. החלטה זו מחזקת את ההפרדה והכבוד בין רשויות השיפוט ונותנת משקל רב לשמירת זכויות הפרט וחשיבות החסיון בענייני מעמד אישי במשפט הרבני.

תוצאה: בית הדין הרבני דחה את בקשת המשטרה שהוגשה לבית משפט השלום לעיון בתיק גירושין, וקבע כי בית משפט השלום לא מוסמך להורות על המצאת מסמכים מחסויי בתי הדין הרבניים. המבקשת הופנתה להגיש בקשה מתאימה לבית הדין הרבני עצמו, שהוא הערכאה הינה המוסמכת לדון בעיון בתיקי בתי הדין הרבניים ולהחליט בנושא.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: התובעת והנתבעת התגרשו בשנת 2015 בהליך דתי ורישמי. לאחר הגירושין, התובע הגיש תביעה בבית הדין הרבני להשבת מיטלטלין הכפופים לו, וכן לתשלום חובות שונות שנגרמו לטענתו בעקבות הוצאות שהמבקשת לא שילמה, וזאת למרות ההסכם שנחתם בין הצדדים בעת הגירושין. לפני תחילת הדיונים טען ב"כ של המבקשת לחריגות בסמכות בית הדין היות שמדובר בתביעות רכושיות לאחר הגירושין בעקבות פסיקת בג"צ סימה אמיר (8638/03) שקבע כי בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון בתביעות רכושיות שהקורן שלהן נוצר אחרי הגירושין ונפרדות מענייני נישואין וגירושין.

תוצאה: בית הדין הרבני דחה את טענת חוסר הסמכות של המבקשת וקבע כי יש לו סמכות חוקית לדון בתביעת הרכוש בין הצדדים לאחר הגירושין, וההליך להמשך ההליך הותווה בהתאם.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: האשה הגישה בקשה למזונות מעוכבת, ובית הדין פסק לטובתה ודחה את דרישות הבעל להתנות את הגט בהשלמת הסדרים ממוניים נוספים. בית הדין חייב את הבעל לשלם מזונות עד לסידור הגט ללא תנאים נוספים.

תוצאה: בית הדין חייב את הבעל לשלם לאשתו מזונות על סך 100,000 ₪ לחודש, החל מהתאריך הנתון ועד להוראה אחרת. התשלומים על החיובים החודשיים הקודמים תקפים עד היום. ייתכן והסכום יוגדל בעתיד. בית הדין מדגיש כי על הבעל לסיים את ההליכים בדרך מכבדת וראויה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בפסיקה זו מדובר על תביעות מזונות שהגישה האישה נגד בעלה לאחר גירושיהם. מדובר במשפחה עם שלושה ילדים קטינים, כאשר האישה תובעת מזונות לא רק עבור הילדים אלא גם מזונות אישה, כולל הוצאות רבות על רכב, טיפוח, קייטנות, חוגים ועוד. הבעל מתנגד לטענות ומציין כי חלק מההוצאות הן מותרות ואינן ראויות לחיובו, וכן מציע תשלום מזונות נמוך יותר ומוסכם בחלק מההוצאות. בית הדין הרבני בדק את ההלכות בדיני מזונות ילדים ואישה על פי שו"ע, פוסקים ורבנים מובילים, וקבע כי חיוב האב במזונות הילדים משתנה לפי גילם, מעמדו הכלכלי של האב והצורך האמיתי של הילדים, ומזונות האישה נגזרים מרמת החיים ולהלכה יש לשלם לה כבוד בהתאם לכבודה וכבוד בעלה. בית הדין סיכם בפסיקה כי: האב ישלם 1,500 ש"ח לכל ילד למזונות, סה"כ 4,500 ש"ח לחודש; בנוסף יישא כלל הוצאות החינוך והרפואה אחרי אישור מקצועי והצגת קבלות; מזונות האישה ייקבעו בסך של 7,000 ש"ח שיכללו גם הוצאות על רכב וצרכיה האישיים; וכן ישלם 2,000 ש"ח עבור אחזקת הבית. החיוב הוא זמני ויכול להשתנות בהתאם לנסיבות. כמו כן, הבעל לא עמד בהבטחות להעמדת ערב לתשלום והעיכוב ביציאתו מהארץ יישאר בתוקף. בית הדין קורא לצדדים לשאוף להסדר משותף במסגרת משא ומתן, ואם לא, ייקבע דיון נוסף.

תוצאה: בית הדין הרבני חייב את האב לשלם מזונות לילדים בסך 4,500 ש"ח לחודש, מזונות אישה בסך 7,000 ש"ח הכוללים הוצאות שונות, ותשלום של 2,000 ש"ח לאחזקת הבית. העיכוב ביציאת האב מהארץ יישאר בתוקף עד להעמדת ערב כספי. הצדדים נקראו להגיע להסכם תוך 45 יום; אם לא יגיעו, ייקבע דיון לצורך הכרעה נוספת.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: הסכסוך נודע לאחר גירושין שאושרו בבית הדין הרבני בשנת 2011, כאשר הבעל לשעבר הגיש תביעה בה נטען כי יש למכור רכב משותף ולחלק את התשלום, לחייב את האישה במחצית מכיסוי חובות בחשבון הבנק המשותף, ולפצותו על נטילת ציוד אישי לפי הסכם הגירושין. הנתבעת טענה למועד קרע מאוחר יותר, הכחישה את טענות הבעל לגבי הלוואה כנגד הרכב, וטענה כי יש לחייב את הצדדים לפי חלקם בחובות משותפים. בית הדין בחן בעיקר חמישה נושאים: טענות הבעל בנוגע לנטילת מיטלטלין שאמורים היו להישאר ברשותו, קביעת מועד הקרע כסיום מערכת היחסים לצורך התחשיב, הימצאות או היעדר הלוואה לרכב המאזדה והשפעתה על החלוקה הכספית, התחשבנות בחשבון הבנק המשותף והחיובים בכרטיסי אשראי, ותביעה נגדית של האישה בנוגע להחזרי פיקדון בדירה. בית הדין קבע כי לא ניתן לקבל תביעות הבעל בנוגע לנטילת ציוד לאור חוסר ראיות מספקות. נקבע כי מועד הקרע הוא יום אישור הסכם הגירושין, ה-15/2/2011, בהתאם לטענות הצדדים והסדרי המזונות. הוחלט כי נדרשת תובענות נוספות וברורות לגבי ההלוואה לכיסוי הרכב ויוחלה התייעצות עם רואה חשבון לבדיקת הסכומים המדויקים במחלוקת. בית הדין הציע פשרה לפתרון ההליכים על סך של 60,000 ש"ח לתשלום על ידי האישה, כמחצית הסכום ששולם לכיסוי החובות המשותפים, תוך זיכוי חלקה בקטנוע וותרת דרישותיה בנוגע לפיקדון. אם הצדדים יסרבו, ימונה רואה חשבון לבירור כל סוגיות הכספיות. הועלו חוות דעת הלכתיות בדבר אי קבלת תביעות המבוססות על "שבועת היסת" בחוסר ראיות מוצקות.

תוצאה: בית הדין דחה חלק נרחב מתביעות הבעל בגין ציוד אישי לאור חוסר ראיות, קבע את מועד הקרע ליום אישור ההסכם (15/2/2011), דרש בירור נוסף של מצבת ההלוואות והחיובים המשותפים ולא הוציא פסק דין סופי אלא הציע פשרה בתשלום סכום של 60,000 ש"ח על מנת לסיים את המחלוקות או במידה והצדדים יסרבו למנות רואה חשבון ליישוב הסכסוך הכספי בבית הדין.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בפסק הדין נדונה סוגיית כתיבת הגט בהתאם למנהגי הכתיבה של הבעל המגרש, לאור מכתב מבית הדין שבו הוגשה בקשה לשנות את כתיב שם הבעל לגט לפי מנהג בית הדין שבו ימסר הגט. הדיון התבסס על פסקי הלכה, תשובות רבנים ודוגמאות עבר של רבנים מובילים, המתייחסים לחשיבות שמירת מנהג עדת המגרש בעת ניסוח הגט, גם כאשר גט נמסר בבית דין השייך לקהל שונה. הובהר כי ברוב המקרים יש להעדיף ולחייב את כתיבת השמות ואופן הכתיבה כנהוג בקהל המגרש, כדי למנוע טעויות חמורות ואף סכנת ביטול הגט או יצירת ממזרים. הובאה תמיכה בדברי רבנים כמו הרב גט פשוט, הרב שדי חמד, הרב רוב דגן, הרב יחוה דעת, והרב אביר הרועים מופה"ד הראשל"צ זצ"ל, שהסבירו כי מנהג הכתיבה הוא חלק בלתי נפרד מתוקף הגט וכי לא ניתן לסטות ממנו גם אם בית הדין בו מוסר הגט שייך לעדה אחרת. נבחנו סוגיות של כתיבת שמות אב האישה, שמות לועזיים, ושימוש באותיות שונות בין קהילות אשכנזיות וספרדיות. הוחזר בפסק הדין כי לכתחילה יש לכתוב את הגט בהתאם למנהג העדה של הבעל המגרש, תוך התחשבות בדברי הפוסקים. כמו כן הוזכרו מקרים קודמים בהם בתי דין סירבו לקבל גט שנכתב שלא בהתאם למנהג הבעל, ובהם נדרשה כתיבה מחדש של הגט. בסיום הוחלט להזמין את האשה לבירור שמותיה ומיוצגה לצורך סידור גט חדש כתואם למנהג הבעל ולהקפיד שתהיה התאמה מלאה בכתיבת שמות וכתיבתם, כדי למנוע סיכונים הלכתיים.

תוצאה: בית הדין קבע כי יש לכתוב את הגט בהתאם למנהג העדה של הבעל המגרש, גם אם הגט נמסר בבית דין מקהילת עדה אחרת. הורה לפעול לסידור הגט בכתיב המתאים לפי מנהג הבעל ולהעבירו לאשה כדין, תוך התחשבות בכללים ההלכתיים הנדרשים.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: הצדדים התגרשו בשנת תשס"ז לאחר ששני הסכמים הכוללים הסדרי מזונות, זכויות בדירה וסידורי ראייה אושרו בבית הדין וקיבלו תוקף פסק דין. הגרוש ביקש לבטל את ההסכם בטענה כי הינו פיקטיבי ונעשה אך למראית עין למנוע השתלטות של אביו על דירתם, תוך התבססות על כך שהצדדים המשיכו להתגורר יחד לזמן מה לאחר סידור הגט. הגרושה טענה כי ההסכם אמיתי, הצדדים קיימו אותו ויתרה על זכויות שונות בעד חלקה בדירה. ביינת הדין עמד על הכלל ההלכתי כי אומד דעת הנותן שקיבל תוקף בהסכם לא מבוטל אלא אם יש אומדנה ברורה וחותכת על היותו הסכם מראית עין בלבד. כמו כן הובהר שגם המשך חיי שותפות לאחר גירושין אינם מבטלים את ההסכם. לאחר בחינת הראיות, עדויות והשקפות הלכתיות, נקבע כי אין די בראיות ו"אומדנא דמוכח" לביטול ההסכם. נקבע כי סמכותו של בית הדין לדון בבקשה לביטול ההסכם אכן שמורה לבית הדין שהוציא את הפסק דין המאשר את ההסכם. לפיכך, בית הדין דחה את בקשת הגרוש לביטול ההסכם. המסקנה היא כי הסכם הגירושין והנספח לו קיבלו תוקף של פסק דין והם בתוקף, וכי טענת הסכם פיקטיבי למראית עין אינה מתקבלת במקרה זה.

תוצאה: בית הדין דחה את בקשת הגרוש לבטל את הסכם הגירושין המאושר פסק דין וקבע כי ההסכם והנספח לו עומדים בתוקפם ואין לבטלו בטענה שהוא נעשה למראית עין בלבד.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי