חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בערעור שהגיע לבית הדין הרבני הגדול בירושלים, נדונה תביעת כתובה על רקע גירושין שבה שני הצדדים תבעו גירושין לאחר מערכת יחסים מורכבת ומרובת סכסוכים, אותן השנים בהן לא התקיים שלום בית. בית הדין האזורי רשם כי בשנים האחרונות היו מריבות קשות בין הצדדים, כולל מצבים כגון תיקון חדר אמבטיה שהשפיע על תנאי מחיית האישה והילדים חוסר התחשבות ואלימות בשני הצדדים. הבעל הגיש תביעת גירושין, אולם הובהר כי האישה לא הייתה מורדת בפועל בהתייחסות לטבילה, ולא הוכח כי היא פוגעת בזכויות הבעל באופן שמחייב הפסד כתובה. בית הדין המקומי קבע כי שני בני הזוג "מורדים זה בזה", והגירושין יצאו בהסכמה של שני הצדדים, ולכן דחו את תביעת הכתובה של האישה. הערעור שהוגש על ידי האישה נדחה אף הוא לאחר דיון מעמיק בסוגיית "מורדים זה בזה", וטענות הצדדים על אלימות, תביעת גירושין, רצון הצדדים בגירושין והתנהלות הזוגית. בית הדין הציג נימוקים הלכתיים בהם נבחן המצב שבו שני הצדדים אינם רוצים זה את זה ומריבים במשך תקופה ארוכה, וקבע כי אין לפסול את הכתובה אלא אם כן יש הוכחה שהאישה פגעה באופן ממשי בחיובי האישות. עוד הובהר כי כאשר הבעל איננו רוצה להינשא יותר לאישה, גם אם האישה מבקשת גירושין, היא אינה מורדת במקרה זה ולא מפסידה את כתובתה. בשל אלה, נפסק כי אין חיוב בביצוע תשלום כתובה ומאחר ואין חיוב הוצאות, ההפקדה תושב לא צידקתיה. פסק הדין אישר את פסק הדין הקודם כפי שניתן בבית הדין האזורי.

תוצאה: פסק הדין דחה את הערעור של האישה וקבע שאין היא זכאית לקבלת כתובה, מאחר שהוכח כי שני הצדדים היו שותפים לסכסוך והגירושין התבצעו בהסכמה, והשופטות לא מצאו כי האישה היא 'מורדת' לשם הפסד כתובה. לא הוטלו הוצאות וההפקדה תושב.

לצפייה

תקציר AI: החלטה לפסוק כתובה לאישה שתבעה גירושין עקב אלימות הבעל. אף כי הוגשה התביעה על ידי האישה, בית הדין מצא כי מקור הגירושין בהתנהגות הבעל ולכן אינו פטור מתשלום כתובה. נקבע כי הכתובה בתוקף וכי הסכום יספיק למחצית מכתובת הנתבעת.

תוצאה: הבעל מחויב בתשלום כתובה לאישה בסך 600,000 ש"ח. הסכום ייקוזז מחלקו של הבעל במכירת הדירה המשותפת.

לצפייה

תקציר AI: האישה ערערה על החלטת בית הדין האזורי שלא לזקוף לטובתה את סכום הכתובה לאחר שגילתה שהבעל מקיים קשרים רעיוניים ומעשיים עם גברים אחרים. בית הדין הגדול קיבל את ערעורה, וקבע כי במצב זה האישה זכאית לכתובתה בשל הבגידה באמון הנישואין.

תוצאה: תביעת האישה לכתובה ולתוספת כתובה התקבלה בחלקה, והבעל חויב לשלם לה 180,000 ש"ח בעשרה תשלומים שווים.

לצפייה

תקציר AI: התיק דן בשאלת חיוב הבעל בתשלום כתובה לאחר שהאישה הגישה תביעת גירושין בעקבות קשר של הבעל עם גבר אחר. בפסק הדין נפסק כי הבעל חייב לשלם לאישה כתובה בסך 360,000 ש"ח ועל הדירה להתחלק בין הצדדים.

תוצאה: חיוב כתובה בסך 360,000 ש"ח וחלוקת הדירה בין הצדדים

לצפייה

תקציר AI: ערעור על החלטה לחיוב בכתובה בשל חשד לבגידה. הערעור התקבל בחלקו והכתובה הופחתה.

תוצאה: הערעור התקבל בחלקו. הכתובה תעמוד על מחצית מהסכום המקורי.

לצפייה

תקציר AI: הערעור עוסק בתביעה של הבעל לפטור מתשלום כ-1,000,000 ש"ח כתובה לעניינה, בעקבות התנהגות האישה והליך גירושין שהחלה האישה. בית הדין קמא חייב את הבעל לשלם כ-450,000 ש"ח לכתובה, אך בפסיקתם נקבעו דעות שונות בין הדיינים: דיין אחד סבר שהאישה אינה זכאית לכתובה או לפיצויי גירושין בסמוך לעובדה כי היא פתחה את תיק הגירושין, שנויה שגרמה לבסוף לסיום הנישואין. דעה שנייה סברה כי האישה זכאית לכתובה מלאה ולפיצויי גירושין בסכום כולל גבוה מהמקובל. דעת חריף השלישי הייתה לפסוק סכום מופחת בהשוואה לבקשת האישה. בית הדין הגדול פסק בסופו של דבר כי הבעל יפטר מחיוב הכתובה, וזאת בשל התנהגות האישה לפתיחת הליכים לפירוק שיתוף, פגיעה בשמו הטוב של הבעל, העדר תמיכה באירועים משמעותיים בחייו והפצת דברי לשון הרע בתקשורת. נקבע כי הכתובה הינה מנגנון מגן היסטורי לנשים פגועות כלכלית במקרה של גירושין, אך במצבים בהם הנישואין הסתיימו ביוזמת האישה שבזבזה את מערכת היחסים ואף פגעה בכבוד בעלה, אין עילה לחיובה. כמו כן הובהר שאין להחיל פיצויי גירושין נוספים כאשר האישה תבעה את הגירושין וקיבלה זכויות ממדינת ישראל בחלוקת הרכוש והזכויות שבשל קריטריונים מודרניים. פסק הדין מדגיש כי כתובה מוגזמת אינה מתקבלת על הדעת, ובבית הדין יש לשקול כל מקרה לגופו.

תוצאה: הערעור התקבל; הבעל פוטר מתשלום הכתובה במלואה בשל התנהגות האישה ורצונה בגירושין, ופסק הדין הגדול דחה את חיוב הכתובה שנפסק בבית הדין הקמא.

לצפייה

תקציר AI: הערעור נדון בנושא תביעה של האב להפחתת מזונות שהוסכמו מראש במסגרת הסכם גירושין, בהם נקבע כי ישלום סכום נמוך בתחילה, כפי שסוכם בין הצדדים, לטובת הוצאות הילדים. האב טען כי החל משנת 2017 הילדים מתגוררים בפנימייה ללא ידיעתו וכי הוצאותיהם צומצמו משמעותית, ולכן אין הצדקה להמשך תשלום המזונות בסכום הגבוה. בנוסף, הוא טען כי האם ביקרה הוצאות על פריטים מיותרים שלא חלה עליו החובה לממן. בית הדין דחה את טענות האב וקבע כי סכום המזונות שנקבע בהסכם מהווה התחייבות כוללת לסיוע בהוצאות הילדים, שכבר משקפת פשרה בין הצדדים, ולכן לא מצא מקום להתחשבנות מחודשת או הפחתה רטרואקטיבית. נקבע כי הסכום כולל גם מרכיב מדור, והאם נשאה לאורך השנים בהוצאות דמי שכירות ודברים נוספים שנכללים במסגרת ההסכמה. בית הדין הדגיש כי התביעה לביטול התשלום למפרע אינה במקום, כי התקבלו מזונות כדין וכי סכומים אלו הועברו לילדים. עוד צוין כי נתק בין האב לילדים הוא מצב לא תקין ומורגש, אך אין זה נושא לפסק דין זה. לפיכך, הערעור נדחה והאב חייב לשלם את המזונות כפי שנקבעו.

תוצאה: בית הדין דחה את הערעור והותיר על כנו את סכום המזונות שנקבע בהסכם הגירושין, תוך דחיית התביעה לביטול התשלום רטרואקטיבית ולחיוב האם להחזיר כספים שנגבו.

לצפייה

תקציר AI: הערעור נדחה בשל חוסר הוכחה כי ניתנה שותפות מותנית. הבגידה אינה משנה את המועד בו הופרדו החשבונות בין בני הזוג.

תוצאה: נדחה הערעור על החלטת בית הדין האזורי לגבי מועד הקרע בין בני הזוג. נקבע שמועד הקרע יהיה הזמן שבו הפרידו חשבונותיהם, ולא מועד בגידת האישה.

לצפייה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בערעור על קביעת מזונות ילד במסגרת הליכים בבית הדין הרבני הגדול. הצדדים התגרשו בשנת 2019, תוך חתימה על הסכם גירושין שקבע מזונות זמניים לילד בסך 1,000 ש"ח לחודש, כולל כל ההוצאות, ובהסכמה כי מזונות אלה יהיו זמניים וייעשה דיון מחודש במזונות כשתגיע הילד לגיל שנתיים וחצי. בעת שנערך הדיון, הילד היה בן כשלוש. האם פנתה להגדלת המזונות בטענה כי סכום המזונות הנמוך נקבע כשהאב לא עבד וכי נדרש סכום גבוה יותר כרגע, כולל תשלום עבור מדור הלקוח מהוריה. האב טען כי המזונות נקבעו להסכם קבוע ולא ניתן לשנותם אלא אם חלה שינוי נסיבות מהותי שלא נלקח בחשבון בהסכם, וטען כי התשלום כולל גם את המדור והוצאות נוספות.

תוצאה: בית הדין הרבני דחה את טענות האב שלא ניתן לשנות את המזונות ללא שינוי נסיבות מהותי, קבע כי סכום המזונות שנקבע בהסכם היה זמני, ופסק מזונות קבועים בסך 1,800 ש"ח לחודש כולל מדור, לצד התחייבות האב לשאת במחצית הוצאות החינוך והרפואה לא כלולות בסל הבריאות.

לצפייה

תקציר AI: פסק הדין נוגע במקרה שבו ארבעה מתגיירים שהתקבלו לגרות על סמך טענות ומסמכים כוזבים לגבי היותם בניו של אדם יהודי, ולאחר זמן נודע שמידע זה היה שגוי. משרד הפנים ביטל את אזרחותם והם הופנו לבית הדין הרבני לבירור טיב הגיור. בית הדין קבע כי הגיור בטל וחברי המערערים ערערו לבית הדין הרבני הגדול. הדיון עסק בשאלות עקרוניות בנוגע ליכולת לבטל גרות לאחר זמן, במיוחד כאשר מתברר שלא הייתה כוונה אמיתית לקבל על עצמו עול מצוות או כאשר הייתה הטעייה לבית הדין על מנת לקבל את הזכויות המגיעות לגר. הדיון הסתמך על הלכות הרמב"ם ומקורות נוספים, וכן על הפרשנויות השונות לפוסקים שונים: חלקם סוברים שבתי הדין אינם מקבלים גרים שלא לשם שמים וכי גרות שלא נעשתה בלב שלם יכולה להתבטל, ואחרים סבורים שגרות בטלה רק אם מייד לאחר הגיור לא מתקיים אורח חיים של שמירת תורה ומצוות. מובאים דיונים רבים על דין "דברים שבלב אינם דברים" והשפעת נוכחות בית הדין על תוקף הגיור. בנוסף נדונה ההשפעה של הטעיית בית הדין על תוקף הגיור ומתי ניתן לבטל גרות שנעשית בטעות או מרמה. נקבע שיש לבחון כל מקרה לגופו, אך מחמירים בביטול גרות כאשר יש ראיות ברורות לטעות או להונאה. במקרים בהם הגר חי חיים של שמירת תורה ומצוות לאחר הגיור, הגיור נחשב תקף ובלתי ניתן לביטול. בסופו של דבר מוצא כי הטעיית בית הדין לבדה אינה מספיקה לביטול הגיור אלא אם היא משולבת בחשש לאי קיום המצוות, ומדגיש כי יש להיזהר בהחלטות ביטול גרות ולקבלן רק על בסיס ראיות ברורות והליך הלכתי מוסדר.

תוצאה: בית הדין הרבני הגדול קבע כי הגיור בטל במקרה שבו התברר שלא הייתה כוונה לקבלת מצוות באמת או במקרים של הטעיית בית הדין המשלבת אי עמידה בתנאי הגיור, אך הורה כי יש להיזהר מאוד בביטול הגיור ודורש ראיות ברורות לכך. הגיור אינו מתבטל במקרה שהגר חי אורח חיים של שמירת תורה ומצוות. כן הובהר כי הטעיית בית הדין לבדה אינה מספקת לביטול הגיור ללא עילה נוספת כגון אי עמידה במצוות.

לצפייה לרכישה הזדהה