חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: המבקש הגיש בקשה לדחיית תביעת המשיבה להחזר יציאות והוצאות בגין מזונות ומדור, בטענה כי הסמכות הייחודית לדון בתביעה זו היא בידי בית הדין הרבני. הצדדים נישאו, ילדו שלושה ילדים שהינם בגירים כיום, והגישו מספר תביעות בבתי הדין הרבניים בנושאי מזונותיהם. בתום הליך בבית הדין הרבני, אושר הסכם גירושין הכולל התחייבות המבקש לשלם מזונות לילדיו. לאחר מכן, הגישה המשיבה תביעה לבימ"ש למשפחה לתשלום החזרי יציאות והוצאות, וכן לתוספת מזונות. המבקש טען כי מדובר למעשה בתביעה להגדלת מזונות רטרואקטיבית אשר שייכת לסמכות ביה"ד הרבני בלבד. המשיבה טענה כי הסכום שנפסק למזונות הקטינים לא שיקף את טובתם תוך התחשבות מלאה, וכי תביעתה לאחר הגירושין פתוחה בפני בימ"ש למשפחה. בית המשפט קבע כי המשיבה למעשה מבקשת שינוי בפסק הדין שניתן בבית הדין הרבני באמצעות מסווה של תביעה להחזר כספים, וכי הסמכות לדון בעניינם הישראלית בידי בית הדין הרבני בעקבות תקדימים וכלל הסמכות הנמשכת, הכוללת גם את סמכות שינוי פסק דינו המקורי. על כן, נדחתה התביעה שהוגשה לבית המשפט למשפחה כבלתי מוסמכת. השליטה בנושא המזונות נשארה בידי בית הדין הרבני, והדיון בנושא צריך להתבצע דרכו בלבד. המשיבה חויבה בהוצאות לטובת המבקש.

תוצאה: בית המשפט דחה את תביעת המשיבה על הסף מחמת חוסר סמכות לדון בה, וקבע כי הסמכות לדון במזונות הילדים ובהחזרי הוצאות בגינם היא בידי בית הדין הרבני בלבד. המשיבה חויבה בתשלום הוצאות בסך 1,000 ש"ח + מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת תביעת המשיבה להחזר יציאות והוצאות בגין מזונות ומדור, הוגשה בקשה לדחות את התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית של בית המשפט. המבקש טען כי הסמכות לדון בתביעת המזונות היא ביה"ד הרבני, שם נדונו תביעות קודמות בנושא המזונות, וכי הערכאה הרבנית מחזיקה בסמכות ייחודית בנושא זה. בנוסף טען המבקש כי התביעה בפועל היא תביעה רטרואקטיבית להגדלת מזונות ולפיכך רק ביה"ד הרבני מוסמך לטפל בה. לעומתו, המשיבה טענה כי ביה"ד הרבני לא נטל בחשבון את טובת הקטינים כשקבע את סכום המזונות וכי תביעת ההחזר הוגשה לאחר הגירושים, ולכן קיימת סמכות לביהמ"ש לענייני משפחה לדון בתביעה. בית המשפט קבע כי מדובר למעשה בתביעה להגדלת המזונות שהוסכמו בהסכם גירושין שאושר בבית הדין הרבני, וכי הסמכות הייחודית אינה עוברת ליבוא לביהמ"ש למשפחה בעקבות תביעה להחזר הוצאות. בית המשפט אישר את כלל הסמכויות המשיכות שניתנו לבית הדין הרבני, וקבע כי המשיבה הייתה צריכה להעלות את טענותיה בפני ביה"ד הרבני או לערער על פסק דינו. מסקנת בית המשפט היא כי אין סמכות לשלב הנוכחי בדיון בתביעה מטעמי עילה וסמכות, ולכן התביעה נדחתה.

תוצאה: בית המשפט דחה את התביעה להחזר הוצאות ומזונות מחמת חוסר סמכות עניינית וקבע כי הסמכות לדון בנושא היא בידי בית הדין הרבני. המשיבה חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ וריבית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בתיק שבו הנאשם, מנהל ובעל חברה, הואשם בזיוף כתב ערבות שנחתם בין חברות לצורך הקמת חברה חדשה וייבוא אופנועים. המתלונן, בעל חברה שותפה, חתם על ערבות אישית בסך 100,000 דולר כדי להבטיח התחייבויות ביחס לחוזה עסקי. הנאשם נטען שהוסיף ועדכן פרטים בערבות ללא ידיעת המתלונן, כולל הוספת שם חברה נוספת, שינוי תאריך פקיעה ותאריך חתימה, וניסה לקבל את הסכום בערבות במרמה לאחר שפגה תוקפה.

תוצאה: הנאשם זוכה מחמת הספק מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ביניהן זיוף, שימוש במסמך מזויף, ניסיון לרמאות ושיבוש מהלכי משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש והמשיבה היו נשואים ונולדו להם שלושה ילדים בוגרים. המשיבה טענה כי קיימת חובתה של המבקש לשלם לה החזרי הוצאות ויציאות בגין מזונות ומדור, והגישה בקשה לבימ"ש למשפחה במסגרת תביעה שהגישה. המבקש טען כי הסמכות לדון בתביעה היא בידי ביה"ד הרבני האזורי שהורה בעבר בנוגע למזונות הילדים, וכי מדובר בתביעה רטרואקטיבית לשינוי סעד מזונות ילדים הנמצא בסמכות ייחודית של ביה"ד הרבני. ביהמ"ש דן בשאלת הסמכות וטען כי הסכסוך המרכזי מוליד תביעה לשינוי מזונות שהוסכמו ונקבעו בפס"ד ביה"ד הרבני אשר ניתן על בסיס הסכמה, ופסק ביה"ד הרבני סעד מזונות לתקופה שמכסה את הטענה השיפוטית. ביה"ד הרבני קנתה סמכות ייחודית בנושאים אלה מכוח כללי הסמכות הנמשכת והסכמת הצדדים לניהול הדין. על כן, ביהמ"ש למשפחה דחה את התביעה בטענה כי אינה מוסמכת לדון בה. טענת המשיבה כי ההסכם בין ההורים אינו מחייב את הילדים לא התקבלה להקשר זה שכן התביעה הוגשה בשמה בלבד. כמו כן, ביהמ"ש הבהיר כי הוא אינו ערכאת ערעור על פסקי הדין של ביה"ד הרבני, והטענות צריכות להיות מובאות בפני ערכאות הרבניים. בהתאם לכך, נפסק כי תביעת החזר ההוצאות נדחית, המשיבה תישא בהוצאות הבקשה.

תוצאה: בית המשפט למשפחה דחה את תביעת ההחזר והוצאות בגין מזונות ומדור מחמת חוסר סמכות לדון בתביעה, וקבע כי ביה"ד הרבני היא הערכאה הייחודית המוסמכת לעניין. המשיבה חויבה בהוצאות הבקשה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק דין זה דן ב-12 תביעות שעסקו בהפרות חוזיות ונזיקיות בין עמותה ומשתכנים לבין חברה ממשלתית שביצעה עבודות תשתית באתר בניה. התובעים טענו כי הנתבעת איחרה במסירת המגרשים, ביצעה עבודות ברשלנות וגביה ביתר, והפרה את חוזה הפיתוח שנחתם ביניהם. לטענתם, נגרמו להם נזקים כספיים ונזקים עקיפים נוספים כתוצאה מכך. הועלו גם טענות כי מדובר בחוזה אחיד עם סעיפים מקפחים. הנתבעת טענה כי אין מדובר בחוזה לטובת צדדים שלישיים ולכן רק העמותה יכולה לתבוע, וכי העמותה עצמה הפרה את ההסכם באופן מתמשך, לרבות איחורים, אי הגשת היתרי בניה, וגרימת נזקים בתחום הבניה בפועל. כמו כן, טענה הנתבעת כי חלק מהתביעות הוגשו טרם זמנן וכי התובעים לא הציגו הוכחה מתאימה לביצוע תשלומים שיש להשיב. בראיות שהוצגו, כולל עדויות מומחים ומהנדסי הנתבעת, נמצא כי הנתבעת ביצעה את עבודותיה על פי ההסכם בצורה מקצועית ובהתאם לתוכניות, בעוד שהעמותה סבלה מחוסר סדר פנימי, סכסוכים, וגרמה לנזקים בעבודות. המומחה מטעם התובעים לא הוכיח את טענות הרשלנות בשל חוסר בקיאות בחוזה ובתכניות. על כן, לא הוכחה תביעת ההתובעים אף לא ברף ההוכחה הזעיר, ופסק הדין דחה את התביעה. המשקף את עקרונות החוזה, ההליכים הפרוצדורליים, וההיקף הרב של ההליך שהורכב פי 12 תיקים באיחוד, נדונו גם מחדלים פרוצדורליים ותוך הבהרה כי הפעלת פרוצדורה אינה מצדיקה אי-קיום כללי הדיון והקפדה עליהם.

תוצאה: התביעה נדחתה במלואה, כל התובעים חייבים לשפות את הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחה בסך 75,000 ש"ח במע"מ, בהמלצה כי הנתבעת עמדה במחויבויותיה החוזיות והנזיקיות וכי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקשת, שהגישה בקשה לאכיפת פסקי חוץ שניתנו בבית דין בנייד במדינת מרילנד בארה"ב, ביקשה שהפסקי דין בגירושין עם בעלה יאושרו וייאכפו בישראל. פסק הדין ממרילנד כלל גירושין, הסכם פירוד, הסדרי משמורת וזכויות ביקור, וכן תשלום דמי מזונות ותמיכה. הובהר כי המשיב מס'1 אחראי להוצאות ההליך. לבקשה צורפו מסמכים תומכים וינוע הדין גם בתצהיר שהגיש עורך דינו של המשיב. המשיב מס'2, אח המשיב מס'1, עתר למחיקת התובענה התובענות נגדו בטענה כי לא היה צד להליכים במרילנד ולכן ההחלטות אינן חלות עליו. המבקשת טענה כי למשיב מס'2 יש ייפוי כוח לייצוג וכי יש לבחון טענותיו במסגרת ההליך העיקרי, ולא להורות על מחיקת התובענה בשלב זה. בנוסף, הועלתה מחלוקת משפטית לגבי סמכות השיפוט בנוגע למקרקעין בישראל המוזכרים בפסק הדין מהמרילנד והאם ניתן לאכוף אותם בישראל. השופט קבע כי בקשת המחיקה נגד המשיב מס'2 תידחה, וכי יש לחייבו להשיב לתצהיר במסגרת ההליך. נקבע מועד קדם משפט לעיון ודיון נוסף בסוגיות שנותרו, והוחלט להותיר את סוגיות הסמכות והאכיפה לדיון בתיק העיקרי תוך דחיית הסעד המרוחק של מחיקת התובענה בשלב זה.

תוצאה: בית המשפט אישר באכיפת פסקי החוץ נגד המשיב מס'1 והורה על תשלום הוצאות; דחה את בקשת המחיקה נגד המשיב מס'2 וחייב אותו להשיב לתצהיר, וקבע כי סוגיות האכיפה בנוגע למקרקעין וסמכות השיפוט יידונו בהליך העיקרי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת השתתפה באירוע חתונה באולם הנתבעת, בו החלקה ונפלה על פיסת עוגה או מזון שהייתה מונחת על רחבת הריקודים, ונגרם לה נזק גוף. התובעת טענה כי הנתבעת התרשלה בשמירה על נקיון ובטיחות רחבת הריקודים וכשלה בהדרכת המלצרים בנושא מעבר עם מגשים. הנתבעת שללה את האירוע או טענה שהסיבות לנפילה לא קשורות לנקיון הרחבה. ממצאי העובדות העלו כי עדויות התובעת ומהעדויות האחרות לא משקפות ניסיון תיאום גרסאות, ובחינת הראיות, כולל טופס אישור שניתן לתובעת לאחר הנפילה, מחזקות את מהימנות גרסת התובעת. הנתבעת טענה כי המלצרים לא עברו ברחבת הריקודים וכי צוות הניקיון דאג לניקוי ברחבה במהלך האירוע, אך קלטות הוידאו הראו כי המלצרים אכן עברו ברחבה ולא נראה עובדי ניקיון מבצעים פעולות ניקוי בזמן האירוע. בית המשפט דן בחובת הזהירות של הנתבעת כלפי אורחי האולם, וקבע כי רחבת הריקודים מהווה מוקד לחובת זהירות מוגברת, וכי הכרחי היה לשמור עליה נקייה ממכשולים ולכלוך. הנתבעת הפרה חובת זהירות זו בכך שלא נקטה אמצעים סבירים למניעת סכנה ברחבה. בנוסף, הנתבעת לא פעלה לנקות את הרחבה באופן מיידי לאחר תלונת התובעת בנוגע לכלוך שגרם להחלקה, והסתפקה במתן אישור לניקוי יבש בלבד. בית המשפט חלץ מתשובותיה של התובעת סיבות נסיבתיות של נפילתה אשר אינן שייכות לה, וכי לא הייתה אשם תורם מצידה. לפיכך, נקבע כי הנתבעת אחראית במלוא נזקיה של התובעת. הצדדים התבקשו להגיש תחשיבי נזק לצורך הוכחת גובה הנזק.

תוצאה: בית המשפט קבע כי הנתבעת אחראית במלוא נזקי התובעת עקב הפרת חובת זהירות בשמירה על בטיחות ורצפת רחבת הריקודים ופסל כל הטענות הנתבעת בדבר אשם תורם של התובעת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, עובד צה"ל, הגיש תביעה לנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח במסגרת פוליסה לביטוח חיים ואבדן כושר עבודה שהוציא לה לטובתו. הנתבעת ביטלה את הפוליסה בטענה כי התובע מסר תשובות כוזבות להצהרת הבריאות בעת הגשת בקשת הביטוח, וכי העלים ממנה מידע מהותי על מצבו הרפואי מתוך כוונת מרמה. התובע הודה כי סבל ממחלות רבות, לרבות מחלת קדחת ים תיכונית משפחתית, מחלות דרכי נשימה ועיכול, ודלקות מפרקים, אך טען כי לא ידע עליהן או שהשאלות היו גורפות ואינו פעל בכוונת מרמה. הנתבעת הציגה חוות דעת רפואית מקצועית המאמתת כי מצב התובע הידוע לו טרם כריתת הפוליסה היה חמור ובלתי מתאים לכיסוי ביטוחי, וכי מבטח סביר לא היה מקבלים את התובע לו ידע על מצבו האמיתי. ביהמ"ש דחה את טענות התובע שקבע כי הוא הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו לפי חוק חוזה הביטוח, ונתן עדיפות לחוות הדעת המקצועית. כמו כן נפסק כי מדובר במרמה ולכן הנתבעת זכאית לבטל את הפוליסה ולהימנע מתשלום תגמולים. נדחו גם טענות התובע כי על הנתבעת היתה חובה לבדוק מיד את תיקו הרפואי עם קבלת כתב ויתור על סודיות רפואית. לבסוף, בית המשפט חייב את התובע בהוצאות בתיק, תוך המלצה שלא לגבות עקב מצבו הרפואי הקשה.

תוצאה: בית המשפט דחה את תביעת התובע והכיר בביטול הפוליסה בשל הפרת חובת הגילוי בכוונת מרמה, וחייב את התובע בהוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת השתתפה בחגיגת כלולות באולם אירועים ונפלה ברחבת הריקודים, לאחר שהחלקה על פיסת עוגה או מזון שהייתה מונחת על הרצפה. התובעת טענה שהנזק נגרם בשל רשלנות הנתבעת בשמירה על ניקיון ובטיחות הרחבה ובהדרכת המלצרים. הנתבעת הכחישה את האירוע, אך התובעת ועדים למקרה העידו כי ראו את כתם המזון וראו את הנפילה. טופס שניתן במקום האירוע תיעד את המקרה וכאשר בוצעה בדיקה וידא שהגרסה אותנטית.

תוצאה: נקבע כי הנתבעת אחראית לנזק התובעת עקב רשלנות בשמירה על ניקיון ובטיחות רחבת הריקודים, והצדדים יגישו תחשיבי נזק להמשך טיפול בתביעה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת תיק פיצויים לאחר מותו של המנוח בתאונת דרכים, ביקשה הנתבעת להורות על בדיקה רפואית של המשיבה - גרושתו והידועה בציבור של המנוח - על ידי מומחה מטעמם, למתן חוות דעת על מצבה הרפואי ותוחלת חייה. המשיבה טענה כי היא תלויה במנוח ופנויה לקבל פיצוי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אף שאינה מוגדרת כנפגעת ישירה. הנתבעת טענה כי מאחר והמשיבה אינה מוגדרת "נפגעת" על פי החוק, אין מקום למנות מומחה רפואי לבדיקתה. מנגד, בית המשפט קבע כי יש להחיל את חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ותקנותיו על התביעה, ולא את תקנות סדר הדין האזרחי הרגילות. נקבע כי הזכות לקבלת תשלום תכוף מורחבת גם לתלויים במנוח, גם אם אינם מוגדרים כנפגעים ישירים. בית המשפט הותיר את האפשרות לנתבעת להגיש בקשה חדשה למינוי מומחה רפואי בהתאם לתקנות הפיצויים, אולם דחה את הבקשה שנדונה כעת. כמו כן, הועלתה טענה כי מינוי מומחה לטובת הנתבעת יוביל למינוי מומחים נוספים ולהשפעה שלילית על יעילות ההליך, בניגוד לתכלית חוק הפיצויים המקל. בית המשפט דחה את הבקשה למינוי מומחה מטעם הנתבעת לפי תקנות סדר הדין, ושמר את שאלת ההוצאות להכרעה עתידית.

תוצאה: הבקשה למינוי מומחה רפואי מטעם הנתבעת להערכת מצבה הרפואי ותוחלת חייה של המשיבה נדחתה, והומלץ להגיש בקשה חדשה בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

לצפייה לרכישה הזדהה