חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: המבקשת הגישה עתירה לביטול פסק-בוררות שניתן בעניינה עם המשיב, בקשר להסכם לבניית חמש דירות ומרתף. פסק הבוררות חייב את המבקשת לשלם סכום כולל ופירט תיקונים שיש לבצע תוך 30 ימים. המבקשת טענה לעילות ביטול הכוללות כשירות הבורר, פגיעה בזכות הטיעון במהלך ההליך, מגעים בין הבורר לצדדים מחוץ להליך, וכן הסתייגויות מקצועיות לגבי ממצאי יועצים ומומחים שנפסקו כחלק מהבוררות. בנוסף, נטען כי הבורר קיבע ממצאים ללא דיון מספק במעמד הצדדים, וכי נוצר ניגוד אינטרסים כאשר הבורר משמש גם כמפקח על תיקון הליקויים. המשיב דחה את הטענות וטען כי ההליך בוצע כדין, עם דיונים וביקורים במקום בנוכחות הצדדים, וכי מגעיו עם היועצים היו לתיאום בלבד. נקבע כי לא היה כל בסיס לטענות בטוהר המידות של הבורר, שהוא בעל מקצוע בתחום הבנייה. גם טענות על הליך לא הוגן נדחו, שכן המבקשת הסכימה מראש לתנאי ההליך, לרבות אי הגשת ראיות שלא הותרו. בקביעה מפורטת נקבע כי הבורר פעל במסגרת סמכותו, וכי ליקויים רציניים אכן התקיימו באתר. ניתנה אפשרות למבקשת להשלמת תיקונים תוך 30 ימים מראש פסק הדין, ומסקנת בית המשפט היא לדחיית בקשת הביטול מאחר שאין בה עילות מבוססות לביטול פסק הבוררות. לבסוף, המבקשת חויבה בהוצאות משפט בסכום של 8,000 ש"ח. תיק התמונות שהגיש המשיב לא התקבל הוצא לו.

תוצאה: בקשת הביטול נדחתה ופסק הבוררות אושר, תוך מתן הארכה למבקשת להשלים תיקונים בפיקוח הבורר. המבקשת חויבה בהוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע רכש מהנתבעת חומר דישון מסוג ביוטריסול במטרה לרסס חלקת עגבניות אורגניות. לאחר השימוש בחומר נגרם נזק רב לצמחי העגבניות בסכום הנתבע של מעל 83 אלף ש"ח, בעוד חלקת ביקורת שלא רוססה לא ניזוקה. התובע טען כי הנזק נגרם כתוצאה מאיכות ירודה של החומר, הוראות שימוש שגויות, מיכלים מזוהמים והעדר אזהרות מספקות מצד הנתבעת. הנתבעים טענו כי הנזק נגרם בשל תנאי הקרקע הבעייתיים והטיפולים הנוספים שביצע התובע בחלקה, וכי לא נראו ראיות מוחלטות לכך שהחומר שסופק גרם לנזק. בדו"ח מעבדה נמצא כי הצמחים ניזוקו בשל ריכוז גבוה של מיקרו אלמנטים כגון ברזל, נחושת ונתרן, אך מקורם נמצא להיות לחומרים נוספים שפעל התובע בביתו. כמו כן, ספקות התעוררו לגבי שאריות חומר שנקרא מג במכלים בהם הובא החומר, אך לא הוכח כי סיבת הנזק בכלל הייתה קשורה לכך. בית המשפט בחן את טענות הצדדים במסגרת הכלל "הדבר מדבר בעדו", אשר קובע כי עליה בנטל ההוכחה עוברת לנתבע בתנאים מסוימים. בהינתן הוכחת נזק ועל קשר סיבתי אפשרי, היה על הנתבעת להוכיח שהנזק היה כתוצאה מטיפולים אחרים, אך גם הנתבעת לא הוכיחה ודאי זאת. עם זאת, חוסר הצגת ראיות חיוניות מצד התובע כגון יומן הגידולים ומידע על חומרים נוספים שימושיים, פגע בנטל ההוכחה שלו. הייתה מחלוקת ריאלית וסבירה בין הצדדים לגבי מקור הנזק ונראה כי הראיות אינן מספיקות להכרעה ברורה לטובת התובע. לפיכך, התביעה נדחתה מחוסר הוכחה מספקת של רשלנות הנתבעת. בהתאם, לא חייבו את התובע בתשלום עבור חומר הריסוס ונדחו גם טענות התביעה השכנגדית.

תוצאה: התביעה נדחתה בשל היעדר הוכחה מספקת כי הנזק נגרם כתוצאה מהחומר שסופק על ידי הנתבעת, כמו כן נדחתה התביעה השכנגדית; לא ניתן צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים הגישו תביעה כספית בסך 105,000 ש"ח כנגד הנתבעים, בטענה שהצפה שהתרחשה בבית שנרכש מהם נגרמה בידי הנתבעים או עובדי מטעמם בעת שהבית היה עדיין ברשותם. עיקר המחלוקת התמקד בזכויות הבעלות והחזקה בבית, כשמוסכם שהבעלים הרשום הוא הנתבע מס' 1 אך טענות הועלו כי בעלות אמיתית היא של אחר. התובעים טענו שהנתבעים התרשלו וגרמו לנזק, וצירפו חוות דעת שהעריכה נזק כספי. הנתבעים טענו כי הבית הועבר בפועל לתובעים לפני המועד החוזי, וכי ההצפה אירעה בזמן שהבית כבר היה בשליטת התובעים, שבוצעו בו עבודות שיפוץ בעצמם. הופרכו טענות התובעים לגבי אי קבלת מפתחות ומימון שכירות נוספת. נבחנה גם טענת התובעים לסעיף 41 לפקודת הנזיקין ("הדבר מדבר בעדו"), אך נקבע שהיא לא הועלתה באופן מספק. חוות הדעת הראתה כי חלק מהנזק היה קיים עוד לפני ההצפה וכי חלק מהעבודות היו נדרשות בכל מקרה. בסיכום, בית המשפט קבע כי הנתבעים לא אחראיים לנזקים, שכן בעת ההצפה הבית היה בשליטת התובעים או עסקיהם ושלא הוכח נזק או התרשלות מצד הנתבעים שהובילו לנזק. התביעה נדחתה והוטלו על התובעים הוצאות משפטיות.

תוצאה: התביעה נדחתה בבית המשפט, הנתבעים לא חויבו בתשלום לנזקי ההצפה, והתובעים חויבו בתשלום הוצאות ושכר טירחה בסך 10,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בתביעה הקשורה לרכישת חומר דישון מסוג ביוטריסול שנועד לדישון חלקות שבהן מגדלים ירקות אורגניים. התובע רכש 600 ליטר חומר מהנתבעת לשם ריסוס חלקת עגבניות, אך נגרם נזק לצמחים בסך של מעל 83,000 ש"ח. התובע טען שהחומר שסופק היה לא תקין, כולל הוראות שימוש שגויות, מכלים מזוהמים, והיעדר אזהרה מפני סיכונים. הנתבעת, מצדה, התגוננה וטענה כי התובע לא הוכיח שהנזק נגרם בגין חומרי הדישון שסופקו, וטענה כי נגרם בשל טיפול חומרים נוספים שנעשה על ידי התובע עצמו. כמו כן, טענה כי העובד הנתבע מס' 2 אינו אחראי אישית. חומר הראיות כלל דו"חות מעבדה שהצביעו על רמות גבוהות של מיקרו אלמנטים בחלקה המרוססת לעומת חלקת ביקורת, אך לא הוכח כי מיקרו אלמנטים אלו נובעים מהחומר שסופק. כמו כן דנו בשאלת שאריות חומר מג במכלים בהם הועבר החומר, אך לא הוכח שהן גרמו לנזק. השופט קבע שהנטל להוכיח כי הנזק נגרם מהחומר מוטל על התובע, ושהנתבעת לא הוכיחה כי החומר נקי ממרכיבים מזיקים. מאידך, התובע לא הציג ראיות מספקות לשלול כי הטיפול בחומרים נוספים הוא הגורם לנזק. לכן, לא ניתן היה לקבוע בוודאות שאירע מחדל מצד הנתבעת. בהתייחס לעקרון "הדבר מדבר בעדו", השופט קבע שלא מתקיימים כל התנאים המאפשרים לייחס אוטומטית את האחריות לנתבעת. התביעה נדחתה, כמו גם התביעה שכנגד של הנתבעת נגד התובע. הוצאות לא הוטלו וההליך הסתיים ללא חיוב נוסף.

תוצאה: התביעה נדחתה יחד עם התביעה שכנגד; לא הוטלו הוצאות הצדדים, ואין חיוב משפטי בשל היעדר הוכחה ברורה באשר למקור הנזק.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הנתבע רשם שני שמות מתחם שדומים באופן מבלבל לסימן המסחר THE WALL STREET JOURNAL, שבבעלות המתלוננות, תאגידים המחזיקים בסימני מסחר רשומים וידועים ברחבי העולם. המתלוננות טענו שהנתבע משתמש בשמות אלו לשם הפניית גולשים לאתרים שלו באופן המחייב הצגת מודעות פרסום, ללא רשות או זכות לגיטימית, תוך פגיעה בזכויות הסימן ובמוניטין. הנתבע טען כי התביעה ראויה לדחייה בשל חוסר בהירות בפרטים שנמסרו לו אך לא הגיב פרטנית לטענות. הערכאה קבעה כי שמות המתחם זהים או דומים באופן מבלבל לסימן המסחר של המתלוננת, ולנתבע לא קיימת זכות לגיטימית לשימוש בשמות אלו. נוכח התנהלות הנתבע הרישום והשימוש בשמות נעשו שלא בתום לב, והשימוש נעשה למטרות מסחריות ורווח. בנוסף, היה ברור כי הנתבע פועל בדפוס של רישום שמות דומים ידועים למטרות הפקת רווח, דבר שהתעכב בעבר בפסיקות קודמות נגדו. על כן, התקבלה התביעה והשמות הועברו לבעלות המתלוננות.

תוצאה: התביעה התקבלה והשמות המתחם "wallstreetjounal.com" ו-"wallstreetjournel.com" הועברו לבעלות המתלוננות, לאחר שהוכח כי הנתבע רשם ושימש בהם שלא בתום לב וללא זכות לגיטימית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערערות פיתחו מערכות מחשב, והמערער מס' 2 העניק זכויות הפצה בלעדיות. המשיב, עובד לשעבר של המערערות, חתם על התחייבויות לשמירת סודיות ולאי תחרות, שכללו איסור לפתח עסקים מתחרים ולפגוע בקשרי הלקוחות של המערערות. לאחר פיטוריו, המשיב פתח עסק מתחרה, השתמש ברשימת לקוחות ופנה אליהם. המערערות הגישו תביעות על הפרת התחייבויות, פגיעה בקניין רוחני והפרת זכויות יוצרים.

תוצאה: בית המשפט העליון קיבל את ערעור המשיב והסיר את חובת הפיצויים בגין ההתקשרות עם הגורם השלישי, ביטל את ההתחייבות לאי תחרות משום שטענה זו מהווה הגבלה "ערומה" ולא מוצדקת של חופש העיסוק, ודחה את טענות המערערות השונות שהופנו נגד המשיב ורשות נוספת. המערערות חויבו בהוצאות המשיב בסכום של 15,000 ש"ח.

לצפייה

תקציר AI: פסק הדין דן בשני ערעורים שהוגשו לוועדת ערר לענייני ארנונה במועצה המקומית זכרון יעקב. הערעורים עוסקים בשאלות חיוב בארנונה עבור נכס המשמש כמלון ושטחים בלתי מבונים הצמודים לו. בתחילה, נקבע כי יש להחזיר את הדיון לוועדה מכיוון שההחלטה המקורית לא כללה נימוקים מספקים לגבי שנים ומחלוקות שונות. החברה טענה כי רק חלק מהקרקע מוצגת כקרקע תפוסה וכי שטחים מסוימים כגון יער, חניון ורחוב אינם אמורים להיות מחויבים בארנונה. הועדה קבעה כי מועד כהונתה אינו מגביל את סמכותה לדון בערעור אך לא ניתנה הכרעה לגבי שנים קודמות ל-1996, שאינן כלולות במסגרת החלטתה. הועדה נקבה בקריטריונים הקובעים מתי קרקע נחשבת "תפוסה" על פי פקודת העיריות ופסקי דין רלוונטיים, וקבעה כי קרקע עם טיפול וגיזום, המשמשת למטרות המלון, מחויבת בארנונה כקרקע תפוסה. המנהל טען כי אין סמכות לדון בערעור מעבר לשנת 1996 ולא התקבלו טיעוני החברה לגבי היער והחניון. השופט קבע כי סמכות הוועדה קיימת לגבי השנים השונות ונדחה הטענה שהחניון הוא "רחוב" פטור, זאת בהתבסס על פסיקה אשר מגדירה רחוב רק ככלי שמשתמש בו הציבור הרחב ללא הגבלות ועם גישה חופשית, ואילו החניון נחשב לשטח פרטי בשל שליטה בלעדית. לטענות החברה לגבי הטיפול בקרקע היער, נקבע שחלק שטח היער המסוים אכן מנוצל ונתמך בפעולות תחזוקה, ולכן חייב בארנונה. עם זאת, שטחים שאינם מטופלים ואינם בשימוש פטורים. לבסוף, נדחו הערעורים וחויב כל צד לשאת בהוצאותיו.

תוצאה: נדחו שני הערעורים; חלק מהקרקע היערית חייב בארנונה כקרקע תפוסה, שטח החניון הוכרז כשטח פרטי מחויב, והערעורים לא קיבלו הקלה בנוגע לשנות המס שנדונו. כל צד ישא בהוצאותיו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש בקשה לביצוע שטרות שהחתים עליהם הנתבע, שבמסגרתם נטען כי ניתנו לו שלוש הלוואות למטרות שונות: רכישת מניה, דירה ומכונית. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטרות בטענה להתיישנות. במסגרת ההליכים, הגיעו הצדדים להסכמה להעביר את התיק לבית משפט השלום, והתובע הגיש כתב תביעה מתוקן שבו פרט הן את פרטי השטרות והן את נסיבות ההלוואות וטענת הזיוף. הנתבע טען כי התביעה השטרית זונחה וכי מדובר בתביעה חדשה שהוגשה במועד מאוחר, ולכן חלקה התיישן. בית המשפט דן בשאלת ההבחנה בין עילות תביעה שטרית לעילות חוזיות לעומת עילת עסקת היסוד, וקבע כי התובע לא זנח את העילה השטרית אולם לא הפריד במפורש בין העילות השונות. בית המשפט גם דן בטענת ההתיישנות, וקבע כי תיקון כתב התביעה שנעשה לאחר הגשת התביעה המקורית לא נחשב כ"תביעה חדשה", ולכן מועד הגשת התביעה המקורי הוא המועד לצורך חישוב ההתיישנות. בנוסף נקבע כי הנתבע לא העלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה האפשרית, מה שמוביל לכך שטענה זו נסללה. לפיכך נדחתה הבקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות ובית המשפט מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות ושכר טרחה.

תוצאה: הבקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות נדחתה, והנתבע חויב בתשלום שכר טירחה והוצאות לתובע בסך 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ, מבלי להכריע בתוצאות ההליך העיקרי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: זאת עתירה לדחיית בקשה לדחייה על הסף שהגיש הנתבע בטענה להתיישנות התביעה שהגיש נגדו התובע בנוגע להלוואות שונות ורלוונטיות לשטרות חוב. התובע הגיש שתי קבוצות שטרות חוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, והנתבע הגיש התנגדויות. לאחר מכן הוסכם להתנגדויות הליך בבית משפט השלום, בו הוגש כתב תביעה מתוקן המפרט את נסיבות ההלוואות שהעניק התובע לנתבע – הלוואות לרכישת מניה, דירה ומכונית, לצד טענת זיוף שהועלתה. למרות הסכמה לתיקון כתב התביעה, כתב ההגנה המתוקן לא הוגש במועד שנקבע. לאחר דיונים מועדה הגשת כתב ההגנה ובקשת דחייה על הסף שהגיש הנתבע ב-25/5/00. הנתבע טען בין היתר כי התובע זנח את התביעה השטרית ובחר לתבוע רק על בסיס עיסקת היסוד, וטען להתיישנות התביעה בנוגע להלוואות ראשונות שנלקחו בסביבות 1988-1992. השופטת דחתה טענה זו לאחר שנבחנה סוגיית התביעה השטרית לעומת העילה החוזית, ההבדלים ביניהן, טענות לצדדים בהקשר להתיישנות והצורך להעלות טענות התיישנות "בהזדמנות הראשונה". נקבע כי הנתבע הסכים לתיקון כתב התביעה שהתייחס לעילות השטרית והחוזית, וכי טענת ההתיישנות הועלתה לראשונה אך לאחר מועד ההזדמנות הראשונה ולא נראית לטובת הנתבע. בנוסף נפסק כי לעילה שהתווספה לכתב התביעה המתוקן יש לראותה כאילו הוגשה יחד עם כתב התביעה המקורי, ולכן אין חשש להתיישנות. לפיכך נדחתה הבקשה לדחייה על הסף, והנתבע חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחה לתובע.

תוצאה: הבקשה לדחייה על הסף בטענה להתיישנות נדחתה, והנתבע חויב בתשלום שכר טרחה והוצאות לתובע בסך 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ וריבית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, אחות מוסמכת, עברה ניתוח כריתת רחם בבית חולים ושבוע לאחר מכן הופיעה אצלה דליפת שתן עקב יצירת פיסטולה בין שלפוחית השתן לנרתיק. היא טוענת לפגיעה בשלפוחית בעקבות רשלנות רפואית במהלך הניתוח, כולל טיפול כושל בניסיונות לתקן את הפיסטולה, ופגיעה באיכות חייה ובריאותה. הנתבעות טוענות כי יצירת פיסטולה היא סיבוך מוכר שאינו מעיד בהכרח על רשלנות ושהנזק נגרם בשל סיבוך טבעי שלא ניתן היה למנוע. פורטו עדויות רפואיות של מומחים אורולוגים וגינקולוגים מטעם שני הצדדים לגבי אופן ביצוע הניתוח, קיומם של הידבקויות רקמיות כתוצאה מניתוח קיסרי קודם, והגורמים לסיבוך. נפסק כי הוכחה רשלנותה של הנתבעת כלפי התובעת, שכן התרחש סיבוך נדיר שדרש טכניקה ניתוחית זהירה והעדר הסבר מתאים או טיפול מונע להסבר שכנוע סביר לנטל ההוכחה. כמו כן נדונה סוגיית הסכמה מדעת – נקבע כי לא ניתן היה להבחין כי ההסבר שניתן לתובעת לפני הניתוח כלל את הסיכון להיווצרות פיסטולה, אך לא הוכח קשר סיבתי בין העדר ההסבר לבין הנזק שהתרחש. הוערך הנזק הפיזי והנפשי של התובעת, כולל נכות מתמשכת, הפרעות בתפקוד היום יומי, וכאב וסבל, וכן הוצאות רפואיות, עזרה ביתית ואובדן הכנסה. נפסק פיצוי כספי משמעותי בהתאם.

תוצאה: בית המשפט קיבל את תביעת התובעת וקבע שהנתבעות אחראיות לנזק שנגרם לה בשל רשלנות בניתוח כריתת הרחם ובהתנהלות שלא כנדרש, ופסק זכות לתובעת לפיצוי כספי בסכום של כ-721,454 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה. טענות התובעת בדבר העדר הסכמה מדעת לא התקבלו מחמת העדר הוכחת קשר סיבתי לנזק.

לצפייה לרכישה הזדהה