חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: בתיק זה, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים הגישה תביעה כנגד הנהג הפוגע וחברת הליסינג פמה ליסינג בע"מ, בטענה לאחריותם לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לאחר תאונה שבה השתמש הרכב שבבעלות פמה ליסינג לפי חוזה ליסינג. הדיון נסוב בעיקר על שאלת חובת הביטוח ומיהו הבעלים או המחזיק ברכב לצורך יישום פקודת ביטוח רכב מנועי. בהתאם לפקודת רכב מנועי מוגדר הבעלים של הרכב כאדם המחזיק בו על פי חוזה שכירות או ליסינג, ולכן נקבע כי הנתבע1, השוכר ברכב, הוא הבעלים לפי החוק ולא חברת הליסינג. התובעת טענה כי חברת הליסינג חייבת בביטוח עקב זכות החזרה לפי חוק הפיצויים, אך בית המשפט קבע כי חל על התובעת לפנות להגדרת הבעלים בפקודת רכב מנועי, וכי פמה ליסינג לא הייתה אחראית לחובת הביטוח משום שאין לה שליטה ברכב מאז העברתו לנתבע1. כמו כן נדחתה טענת התובעת כי חברת הליסינג נכנסת להגדרת גורם שגרם לאחר להשתמש ברכב בהעדר ביטוח, מאחר והתובעת לא הוכיחה שהחברה שמרה שליטה על הרכב לאחר מסירתו לשוכר. פמה ליסינג טענה כי מדובר בליסינג מימוני שבו הבעלות עוברת לשוכר, אולם לא הובאו ראיות בנושא ולכן לא התקבלה טענה זו. טענה נוספת כי סעיף בחוזה מחייב את חברת הליסינג לביטוח נדחתה מאחר שמדובר בביטוח מקיף ולא ביטוח חובה וכן מנגנון הגנה לחברת הליסינג בלבד. תיק זה מסתיים בכך שהחבות בפיצוי מוטלת על הנתבע1, הנהג הפוגע, והתביעה נגד פמה ליסינג נדחתה. התובעת תשלם לחברת הליסינג הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין, בעוד הנתבע1 חויב בשכר טרחת התובע.

תוצאה: התביעה נגד חברת הליסינג נדחתה, וכבוד בית המשפט חייב את הנהג הפוגע בתשלום הפיצויים לתובעת וכן הורה על תשלום הוצאות ועו"ד לחברת הליסינג על ידי התובעת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בערעור של קבלן ליטוש ופוליש, שנעצר במחסום לצורך ביצוע ביקורת מס הכנסה ומע"מ. המבקרים מצאו ביומנו השנתי של המערער רישום של עבודה שביצע ללקוחה בסכום 1,500 ש"ח, אך התקבול לא הופיע בספריו האחרים. מבקרי המס התקשרו ללקוחה ושמעו את אישורה שביצע עבודה אצלה בסכום הנ"ל. בעקבות זאת, נקבע דו"ח ביקורת לפסילת ספריו של המערער. המערער טען כי הסכום הנרשם ביומן היה רק הצעת עבודה נדחתה על ידי הלקוחה, וכי העבודה שנרשמה בספריו בוצעה בתמורה ל-3,000 ש"ח בלבד. הוא גם טען כי הלקוחה לא אישרה את התשלום בשיחה עם המבקר ושחומרת התנהגותו כלפי המבקרים לא נבעה ממודעות לעבירה אלא מלחץ וחשש לחשיפת פרטיו האישיים. הלקוחה הוזמנה להעיד בבית המשפט ואישרה את ביצוע העבודה, את הסכום ששולם בפועל (3,000 ש"ח), ואת דחיית ההצעה על עבודה נוספת במחיר 1,500 ש"ח. היא הכחישה שאישרה תשלום בגובה זה בשיחה עם המבקר. ההליך כלל גם עדות המבקר וכללה שיקול דעת לגבי אמינות הצדדים. בית המשפט ציין כי נכונה התנהגות המערער בעת הביקורת הינה פסולה, אך יש לשקול את כלל הראיות, ובכללן עדות הלקוחה אשר הוגדרה אמינה ונכונה. לאור כך, נקבע כי הראיות שקולות אך נוטות לטובת המערער בהיעדר הוכחה מוצקה לפסילת הספרים, למרות התנהגות המערער הבעייתית.

תוצאה: הערעור התקבל; פסילת הספרים בוטלה, וכל צד נשא בהוצאותיו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בקביעת משמורת זמנית של קטינה, בתה של אם שנפטרה מדום לב. הקטינה מתגוררת בבית הסבים מצד האם, לאחר שהורים לא היו נשואים ולאחר פטירת האם. האב והסבים מנהלים מאבק משמורת. תחילה הומלץ כי הקטינה תישאר במשמורת הסבים עם הסדרי ראיה נרחבים לאב, אך תסקיר משלים המליץ להעביר את המשמורת לאב תוך שמירת קשר הדוק עם הסבים, בשל החשש מהמשך מאבק והשלכות שליליות על הקטינה. האב הוכר כבעל מסוגלות הורית סבירה, הביע נכונות לטיפול מקצועי ולשיתוף פעולה עם הסבים. הסבים טענו כי המשמורת צריכה להישאר בידיהם בשל תלות הקטינה בהם והערות שליליות על יכולתו של האב לגדל את הקטינה. פסק הדין מקיף גם את יסודות החוק הרלוונטיים המעניקים זכות משמורת טבעית להורים וניתן דגש לכך שלא ניתן לשלול זכות זו ללא סיבה מיוחדת וכבדת משקל. בית המשפט קבע כי לא הוצגה סיבה כזו לשלילת המשמורת מהאב, ולכן מקובל לפנות למשמורתו הזמנית של האב תוך הסדרי ראיה נרחבים לסבים והתחייבויות לקבלת ליווי מקצועי. הועלתה חשיבותה של יציבות וסביבה ביתית אחת עבור הקטינה כדי למזער את הבלבול והקונפליקטים.

תוצאה: הוחלט להעביר את המשמורת הזמנית של הקטינה לאב תוך הסדרי ראיה לסבים וחיוב האב בקבלת תמיכה והדרכה מקצועית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעה של עמותה שדרשה החזר חלק מדמי הפיתוח הכללי ששולמו למשב"ש בעקבות שינוי בתכנית בניין עיר (תב"ע) שהקטינה את שטח המגרש שהוקצה למגורים ותשתיות. העמותה פנתה לאור שינויים בתב"ע החדשה שהפכה חלק מהשטח לציבורי פתוח, וזאת במטרה להפחית את תשלום דמי הפיתוח או לקבל פיצוי על עיכובים באכלוס יחידות הדיור שנטען כי נגרמו, וכן דרשה כי משב"ש יישא בעלויות הפיתוח הפנימי של השטחים הציבוריים שנוצרו. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי יחסי הצדדים הם חוזיים וכי ההתחייבויות נקבעו עם מתן ההמלצה להקצאת הקרקע לפי התב"ע המקורית, שכללה מגרש למגורים בלבד, וכי שינוי התב"ע נעשה ביוזמת העמותה עצמה שלא דרשה התחייבות מחודשת מצד משב"ש. כן נקבע כי משב"ש הודיע והבהיר מראש כי שינויי התב"ע לא ישנו את חישוב דמי הפיתוח והתחייבויותיו, וכי על העמותה מוטלת האחריות להוצאות הפיתוח הפנימי. בית המשפט הדגיש כי העמותה לא מחתה או הסתייגה בעת תשלום דמי הפיתוח ואף שילמה אותם במלואם ללא מחאה, ולכן לא ניתן לפנות כעת בילתי הכחשת חבותה בתשלום. בנוסף, נקבע כי שינוי התב"ע נעשה לנוחות ולטובת חברי העמותה בלבד, ואין בו כדי לחייב את משב"ש בהחזר כספים או בפיצוי. טענת העמותה להשבת דמי חכירה בגין שטחים ציבוריים חדשים נדחתה מאחר שלא הועלתה בבית המשפט הקודם. המחברים בפסק הדין הציגו נימוקים לטובת דחיית הערעור תוך חיזוק קביעות בית המשפט הקמא.

תוצאה: הערעור נדחה; לא הורה על החזר דמי הפיתוח למשיבה, וכן נקבע כי משב"ש אינו חייב בפיתוח השטחים הציבוריים שנוצרו בעקבות שינוי התב"ע. כמו כן, העמותה חויבה בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בתביעה נדרש בית המשפט להכריע בשאלת זכאותו של התובע להיות חבר באגודה השיתופית במושב עמיקם וזכאי לחכור לדורות את משק 92. בהרחבת המושב בשנות השמונים הוקצו משקים נוספים על פי קריטריונים שנקבעו על ידי ועדה ציבורית עצמאית, שהעניקה עדיפות ראשונה למועמדים ללא אחים חברי משק אך עם בן ממשיך ואת עדיפות שניה למועמדים עם אח אחד חבר משק ואח נוסף שהוא בן ממשיך. התובע סווג בטעות כמי שנמנה עם קבוצת עדיפות ראשונה, אף כי ממידע שהתגלה לאורך המשפט עולות עובדות המצביעות כי הוא שייך לקבוצה השנייה על פי הקריטריונים, עקב היות אשתו בת למייסדי המושב ובעלת אחות שנועדה להיות בת ממשיכה למשק ההורי.

תוצאה: התביעה נדחתה; התובע לא הוכר כחבר במושב עמיקם ולא זכה בזכויות חכירה על משק 92, ואישור הקליטה שניתן לו הוכר כשלב ראשוני בלבד בתהליך, ללא שינוי מדיניות הסוכנות בתחום. התובע חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין לנתבעים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הגישה תביעה לפיצוי לנפגעי תאונות דרכים כנגד הנהג הפוגע וחברת הליסינג בעקבות תאונה. הוגדר כי הנתבע הראשון מחזיק במכונית הפוגעת מכוח חוזה הליסינג עם חברת הליסינג. בהתאם לפקודת רכב מנועי, חובת הביטוח חלה על בעל הרכב, המוגדר כמי שמחזיק ברכב לפי ההסכם, ולכן לא חלה חובת הביטוח על חברת הליסינג עצמה. התובעת טענה כי ניתן להטיל חובת ביטוח על חברת הליסינג על פי פרשנות סעיף 2א לפקודת רכב מנועי, אך טענה זו נדחתה הן על בסיס הפרשנות המשפטית הן מאחר שחברת הליסינג לא החזיקה ברכב בעת התאונה ולא הייתה בשליטה עליו. כמו כן, חברת הליסינג טענה כי חוזה הליסינג הינו מימוני והבעלות עוברת לשוכר, אך לא הובאו ראיות מספקות לכך, והבית המשפט נמנע מקביעה סופית בנושא. התובעת טענה כי חוזה הליסינג מטיל על חברת הליסינג חובת ביטוח, אך סעיפים בחוזה הוגדרו ככלים להגנת החברה בלבד ואינם בהכרח חובת ביטוח ישירה. לפיכך, התביעה נגד חברת הליסינג נדחתה. לגבי הנתבע הראשון, חובתו לפצות את התובעת נוסחה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התובעת חויבה בתשלום הוצאות ושכר טרחה לחברת הליסינג.

תוצאה: בית המשפט קבע כי חובת הביטוח אינה חלה על חברת הליסינג, דחה את התביעה נגדה וחייב את הנתבע הראשון לפצות את התובעת. התובעת תשלם לחברת הליסינג הוצאות ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בשאלת ההתיישנות בתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו מתאונות דרכים שהתרחשו ברצועת עזה. התובעים, תושבי רצועת עזה, הגישו תביעות לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעת טענה כי התביעות התיישנו לפי צו הפיצויים שנקבע על ידי מפקד האיזור, אשר קובע תקופת התיישנות של שנתיים חודשי משך החל מתאריך התאונה, וכי דין המקום, כלומר דין רצועת עזה, הוא החל על התביעות. הנתבעת הדגישה כי קיומה של פוליסת ביטוח ישראלית אינה מקנה כי הדין הישראלי יחול. התובעים טענו מנגד כי צו הפיצויים אינו דין אלא דין זר, וכי מוטלת חובת הוכחה להחלתו; בנוסף טענו כי במקרה של הוראות דיוניות כמו התיישנות, יש להחיל את חוק ההתיישנות הישראלי, וכי הנתבעת מנועה מלטעון התיישנות בשל התנהגות בחוסר תום לב.

תוצאה: התביעות נדחו על הסף מחמת ההתיישנות, מבלי להורות על הוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בבקשת צו ביניים שהגישו מספר משיבים להורות לעותרת להפסיק את הבניה המתבצעת לפי היתר בניה שהונפק לה. המשיבים טענו כי יש למנוע את הבניה עד לבירור הליכים מנהליים שנגעו להיתר, בהסתמך על תקנה המאפשרת הוצאת צו ביניים בעתירות לבית משפט לעניינים מינהליים. העותרת טענה כי המשיבים אינם בעלי סעד סמכות משפטית לבקש צו ביניים זה כיוון שהתקנה שמאפשרת צו ביניים נועדה להגן על העותר עצמו ולא לידי מי שצורף כמשיב לעתירה. העותרת ביקשה לדחות את בקשת המשיבים בטענה לחוסר סמכות. המשיבה הראשונה הסכימה לעמדת העותרת וציטטה פסק דין של בית המשפט העליון, לפיו מי שלא הגיש עתירה בשם עצמו אינו זכאי לסעד ביניים. המשיבה הראשונה ציינה גם כי המשיבים אינם זכאים לעתור כלל בהליך מנהלי כיוון שלא קיימת החלטה של ועדת ערר שמותקפת על ידם, ולכן יש לדחות את בקשתם ולהותיר להם אפשרות להשיג את זכויותיהם במישור האזרחי. המשיבה השנייה הביעה תמיכה בבקשת המשיבים לאור ניסיון קודם להשגת סעד זמני בבית משפט לעניינים מקומיים. השופטת דחתה את בקשת הצו, תוך התחשבות בכך שהעתירה שעליה מתבסס ההליך מתמקדת בשאלת תוקפו של ההיתר שאינו מוטל בספק כרגע, ושעלות הבניה שהושקעה בו כבדת משקל. כמו כן נקבע כי המשיבים צריכים לנקוט בהליך המתאים לקבלת סעד ביניים במידה וזה נדרש, ולא בתחילת הליך כסוג של צדדיות זמנית. לבסוף, המשיבים חויבו בתשלום הוצאות לצד העותרת ללא קשר לתוצאה המשפטית.

תוצאה: בקשת משיבים לצו ביניים להפסיק את הבניה נדחתה מחמת חוסר סמכות וטרם נקיטת הליכים מתאימים, תוך חיובם בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בתיקי התלונה הוגשו בקשות לאישור וביטול פסקי בוררות הנוגעים לסכסוך בין שני שותפים שהפעילו ביחד כלי רכב ללימוד נהיגה. במסגרת ההליך, הבורר רו"ח מונה לדון במחלוקות בנוגע להסדרי התשלומים והערבויות בנוגע לרכישת כלי רכב ולכן דן בנושאים שונים המתעוררים בין הצדדים.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת הביטול שהוגשה על-ידי אחד הצדדים, והורה לאשר את פסקי הבוררות שניתנו. כמו כן, הורה שהפסק החלקי יהווה חלק בלתי נפרד מהפסק הסופי, וחייב את המבקש בבקשת הביטול לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין לצד השני.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים בעניינו של שיק על סך 100,000 ש"ח שנמשך על ידי המשיבה עבור חברה שהייתה חייבת לבנק. העניין המרכזי היה האם המשיבה, שהפריעה את השיק בהתאם לצו עיקול שהוצא על ידי לשכת ההוצאה לפועל ופעלה לפי הוראות ראש ההוצאה לפועל להעדיף פירעון השיק על פי הצו, חייבת בתשלום לבנק שהחזיק בשיק כאוחז כשורה. בנוסף, נדונה סוגיית חיוב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מהמערער.

תוצאה: הערעור נדחה, והבנק חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיבה.

לצפייה לרכישה הזדהה