חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: הדיון התקיים בעקבות בקשה לביצוע שטר שיק שהונפק על ידי הנתבע ונועד להיפרע לבקשת התובע. התובע טען כי הוא אוחז כשורה בשיק לאחר שקיבל אותו מחברת ע.ק. שריג בע"מ בתום לב ובתמורה, ולפיכך זכותו יש לה עדיפות על טענות ההגנה שהגיש הנתבע. הנתבע טען כי מדובר בשיק שחולל באי פרעון, וכי החוב לו הוא התחייב הוסדר בשיקים אחרים ששולמו במלואם. במסגרת הדיון עלה כי התובע לא הוכיח קבלת השיק לפני מועד פירעונו וכי ידע שהחשבון ממנו נמשך השיק מוגבל. בנוסף, התובע לא הצליח להוכיח את התמורה שנתן בעד השיק או את הקשר בינו לבין הנתבע, והממצאים שהוצגו כללו מסמכים, עדים וטענות ההגנה של הנתבע אוששו את גרסתו כי השיק הוחלף לאחר שנכשל ותמך בהסדר שכרוך בשיקים אחרים ששולמו. כמו כן נפסק כי התובע לא היה אוחז כשורה לפי פקודת השטרות, ולכן כל טענות ההגנה של הנתבע כלפי המוטב לשיק עומדות לו גם כנגד התובע. לפיכך נדחתה התביעה וחויב התובע בהוצאות משפט ושכר טרחה.

תוצאה: התביעה נדחתה, התובע לא הוכר כאוחז כשורה בשיק, והנתבע זכה בטענות ההגנה שלו; התובע חייב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 7,500 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בתלונה שהגישה חברת Dow Jones & Company נגד אדם פרטי שהשתמש בשם המתחם dowjonesonline.com, דומה לסימן המסחרי "DOW JONES" שברשותה. החברה המתלוננת הינה בעלת סימני מסחר רשומים בארצות הברית ובעולם כולו, מחזיקה במוניטין רב בתחום הפצת מידע פיננסי ועסקי, ומשקיעה מיליוני דולרים בפרסום ושיווק מוצריה תחת סמל DOW JONES. הנתבע הקים אתר אינטרנט תחת שם המתחם המדובר ומציע ייעוץ ומידע על השקעות פיננסיות עם גביית דמי מנוי, ומטרתו למשוך לקוחות באמצעות ניצול שמו המוכר של Dow Jones. הנתבע לא התייצב להליך ולא ערער על הטענות המועלות כלפיו. השופט מצא כי שם המתחם זהה או דומה ל-DOW JONES וגורם לבלבול, לשימוש ללא זכות לגיטימית ולשימוש שלא בתום לב. נקבע כי הנתבע פועל מתוך כוונה להשיג רווח מסחרי ולהטעות משתמשי האינטרנט לגבי מקור האתר ומעשיו מהווים הפרה של מדיניות יוזמת הרשומות להסדרת סכסוכים בדומיינים (UDRP). בהתאם לכך, שם המתחם יועבר לבעלות חברת Dow Jones & Company וההליך מסתיים באמור בתוקף של ההחלטה.

תוצאה: הנתבע לא הוכיח כל זכות לגיטימית או שימוש הוגן בשם המתחם, נקבע כי השימוש ב-dowjonesonline.com נעשה שלא בתום לב לטובת רווח מסחרי תוך הטעיית הציבור, ופסק הדין מחייב העברת שם המתחם למתלוננת Dow Jones & Company.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערר עוסק בהחלטת בית משפט השלום בעכו למעצרו של אדם המואשם בשתי עסקאות סחר בסם מסוכן מסוג הרואין, שבוצעו באמצעות סוכן סמוי שפעל מטעם משטרת ישראל. העסקה הראשונה תקפה פחות מבחינת בית המשפט, מאחר ואין מספיק חיזוקים לראיות הסוכן, ובית המשפט ציין כי ההקלטות שהוצגו אינן שומעות בבירור את דברי העורר. עם זאת, בנוגע לעסקה השנייה, בית המשפט מצא כי קיימים חיזוקים משמעותיים לטענות הסוכן, כמו הקלטות סתר והסכמה לתיאור ביתו של "האחר" שבו בוצעה העסקה. למרות זאת, באגרות הערר נטען כי השופט טעה כשהייחס לעורר אמירה שלא נשמעה בהקלטות וכי לא זו בלבד שמעורבות העורר לא נתמכה בחיזוקים נוספים, אלא שנציג ההגנה גם מצא פגמים בהתנהגות הסוכן ובאופן קיום העסקאות. בית המשפט לערעורים קבע כי המדינות לא הוכיחה בצורה מספקת ראיות לכאורה בפרשה השנייה וכי לא ניתן לסמוך רק על עדותו של הסוכן ללא חיזוקים נוספים. לבסוף, בית המשפט קיבל את הערר החלקי והורה על שחרור העורר תחת תנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מלא ופיקוח משפחתי, תוך שמירה על התחייבויות בערבות כספית.

תוצאה: בית המשפט קיבל חלקית את הערר והורה על שחרור העורר למעצר בית מוגבל ותנאי פיקוח, בשל היעדר ראיות מספקות לקיום מעצר עד תום ההליכים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תוצאה: בית המשפט קבע כי המדינה אחראית בגין רשלנות החיילים ותקיפתו של התובע, דחה את טענות ההגנה השונות של המדינה, ופסק לפיצוי התובע סכום כולל של 81,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד, ריבית והצמדה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, חשמלאי ואיש אחזקה, נפצע לאחר שנפל במדרכה שבורה ואינה תקינה ברחוב קיבוץ גלויות באשדוד, בעקבות מפגע שהעירייה לא תיקנה למרות ידיעתה על כך. כתוצאה מהתאונה נגרם לו שבר תוך מפרקי בעקב רגלו הימנית ואי כושר עבודה למשך שישה חודשים. התובע פנה לתביעה נגד עיריית אשדוד וגורם המבטח שלה, בדרישה לפיצוי על הנזקים שנגרמו לו. העירייה לא כפרה בחובתה הכללית לתחזק את המדרכה אך טענה כי לא הפרה את חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע וכי לתובע תרומת רשלנות עקב היכרותו המוקדמת עם המפגע. בית המשפט קבע כי העירייה הייתה מודעת למפגע ונכשלה בטיפול הולם בשטח, מה שמהווה הפרת חובת זהירות קונקרטית. יחד עם זאת, נמצא כי לתובע הייתה תרומת רשלנות של 25% בשל התעלמותו מהמכשול וצעידה עליו בחוסר זהירות. לגבי גובה הנכות, נקבע כי להערכת הרופא המומחה מטעם התובע יש פגמים ומגמות, והעדיף בית המשפט את חוות דעת המומחה מטעם העירייה שקבע נכות רפואית בשיעור 10%. בית המשפט דחה פיצוי בגין עזרה לזולת עתידית והוצאות רפואיות, אך חישב פיצוי על הפסד השתכרות, עזרת הזולת בעבר, הוצאות נסיעה, כאב וסבל והפסד כושר השתכרות לעתיד. לאחר ניכוי האשם התורם של התובע, ובהתחשב בתשלום שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי, נפסק לתובע פיצוי סופי בסך כ-27,190 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כמו כן הוכרז זכאי להוצאות משפט.

תוצאה: בית המשפט חייב את עיריית אשדוד לשאת באחראיות לתאונה ופסק לתובע סכום פיצוי כולל של כ-27,190 ש"ח לאחר ניכוי תרומת רשלנות והתחשבנות עם המוסד לביטוח לאומי, כולל תשלום הוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תוצאה: הבקשה לביטול צו המניעה התקבלה וצווי המניעה שנסגרו במעמד צד אחד בוטלו. הבקשה לעיכוב הליכים נדחתה והנושא יעבור לטיפול בפסק דין בהמשך.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין דן בית המשפט בנוגע לסמכות השיפוט בתביעת הגדלת מזונות לילדים לאחר גירושי בני זוג שהיו מעורבים בסכסוכים משפטיים מתמשכים. הצדדים הסכימו בעבר להעביר את הסמכות לדון בענייני הרכוש והמזונות אל בית הדין הרבני, אך בפועל הילדים לא היו צד להליכים בבית הדין הרבני והעניין לא נדון לגופו. בית המשפט קבע כי הסכמה בין ההורים אינה מחייבת את הילדים עצמם, והילדים רשאים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לתביעות מזונות עצמאיות, שכן הסמכות של בית הדין הרבני אינה קנויה לגביהם בהתאם למבחנים פורמליים ומהותיים שנקבעו. כמו כן, נפסק כי פסק דין למזונות שניתן בעבר על ידי בית המשפט לענייני משפחה נשאר בתוקף ולא ניתן לבטלו רק בהסכמת הצדדים, ומסורת "מעשה בית דין" אינה חלה במקרה זה. לפיכך, בקשה לדחות את התביעה להגדלת מזונות על הסף נדחתה, ובית המשפט לשפוט בתביעת המזונות המוגשת הוכרז כסמכותי. עם זאת, תביעות אחרות בנושאי רכוש תישארנה בתחום סמכות בית הדין הרבני. בנוסף, נדחתה בקשה למתן צו מניעה לעיכוב הליכים להוצאה לפועל. בסיכום, נפסק כי תיערך הליך קדם משפט בתיק המזונות, והמבקש ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עורכי דין בסכום שנקבע.

תוצאה: הבקשה לדחות על הסף את תביעת ההגדלת מזונות נדחתה; בית המשפט לענייני משפחה הוכר כסמכותי לדון בתביעת המזונות; בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל נדחתה; הוטל תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על המבקש.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית נגד בעלי שליטה ודירקטורים בחברת אלסינט בע"מ, חברה ציבורית הרשומה בישראל אך המניות שלה נסחרות בבורסה של ניו-יורק. התביעה מתמקדת בטענות לקיפוח מתמשך של בעלי מניות המיעוט, הנובע מכך שבעלי השליטה נמנעו מלחלוק את תמורת מימוש עסקי החברה לצד הציבור. בנוסף, נטען כי בעלי השליטה וממשיכי דרכם ביצעו פעולות מגמתיות לרעת בעלי המניות, שכללו ביטול הצעת רכש מובטחת שגרם לנזק כלכלי משמעותי. המבקשות מבקשות לאכוף את ההתחייבויות הכספיות כלפי כל בעלי המניות הנפגעים באמצעות תובענה ייצוגית, ולפצותם על הנזקים שנגרמו בשל ההתנהלות המנוכרת שנקטו בעלי השליטה.

תוצאה: הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית נדחתה והבקשות לסילוק התביעה על הסף התקבלו, מאחר שהחוק הספציפי (חוק ניירות ערך) אינו חל על חברה הנסחרת בחו"ל ותקנה 29 אינה מתאימה למקרה של סעדים כספיים שונים בין חברי הקבוצה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בתיק מנהלי שהתנהל בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלשבת בדין. בית המשפט דחה בקשה זו, והמערער ערער על ההחלטה. בפסק דין קודם דחה בית המשפט העליון את הערעור וקבע כי אין כוונה למשוא פנים או ננעלה ליבו של בית המשפט כלפי טענות המערער, והמערער נדרש לשאת בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח. בהמשך, ביום דיון נוסף בבית המשפט השלום, ביקש המערער שוב פסלות לבית המשפט, ובקשה זו התקבלה "לפנים משורת הדין" לאחר שהנתבעת הסכימה להשאיר את השיקול בידי בית המשפט. בעקבות זאת התנגד המערער לתשלום ההוצאות שהוטלו עליו בגין ההחלטה הראשונית וטען כי החלטת בית המשפט לפסול עצמו מצביעה על טעם אמיתי בערעור, ועל כן יש לבטל את חיובו בהוצאות. בית המשפט דרש מהמשיבה תגובה, שהוגשה באיחור בעקבות חוסר העברת העתק הבקשה למערער. המשיבה טענה כי יש לדחות את בקשת המערער שכן ההחלטה השנייה לפסול את בית המשפט בוטלה על ידי סגן נשיא בית המשפט בשל פגיעה בהליך התקין והחשש להפיכתו לעקר. לאחר שבחן את חומר התיק, דחה בית המשפט את בקשת המערער לביטול חיוב ההוצאות. נקבע כי לבית המשפט יש שיקול דעת להטלת הוצאות לפי תקנות סדר הדין האזרחי, וכי ההחלטה המאוחרת לפסול עצמה לא פוגעת בזכאות המשיבה להוצאות. סך הוצאות חדשות שהוטלו על המערער הועמדו על 750 ש"ח בנוסף ל-2,000 ש"ח שנפסקו קודם לכן.

תוצאה: בקשת המערער לביטול חיובו בהוצאות נדחתה. המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 2,750 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, עובד צה"ל לשעבר, הגיש תביעה לפיצויי נזיקין נגד נהג רכב טרנזיט וביטוח הרכב, וטען כי נגרם לו נזק במהלך סיום עבודת הצנרת כאשר ניסה להעמיס ארגז כלים כבד לרכב, דבר שהוביל למתיחה וכאבים בכתפו. הנתבעים טענו כי האירוע לא נחשב לתאונת דרכים, היות שהפגיעה אירעה לא במהלך "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". במהלך המשפט החלו מחלוקות מהותיות בין עדויות התובע ושותפיו לעבודה לגבי נסיבות האירוע: התובע טען שהפגיעה אירעה בעת ניסיון להעמיס את הארגז על הרכב, בעוד ששותפו לעבודה טען שהפגיעה אירעה לפני הגעת הרכב, ולכן לא במסגרת "תאונת דרכים". עד נוסף, שנכח ברכב, מסר חוות דעת סותרת לגבי מי נשא את הארגז בעת הפגיעה. תחקיר שנערך כחודש לאחר האירוע קבע כי התובע הרים את הארגז עם עובד נוסף וחש בכאבים, אך לא נבדקה סתירת העדויות שנמצאה. ב"כ הנתבעים הצביע על הסתירות ועל חוסר היכולת של התובע להוכיח שימוש ברכב בזמן הפגיעה. כמו כן, ב"כ הנתבעת השלישית טענה כי אי-גישתו של נהג הרכב להעיד לא ניתן לפירושו לטובת התובע. השופט קבע כי בהתאם לראיות ולהסתירות מהותיות בעדויות, בייחוד בין עדותו של שותפו לעבודה לבין התובע, לא עלה בידי התובע להוכיח שהאירוע מהווה תאונת דרכים, ופסק דינו דחה את התביעה נגד הנתבעים הראשונים והשניים. הדיון נמשך בנוגע לתביעה נגד המדינה כמעבידה.

תוצאה: נדחתה תביעת התובע לפיצויי נזיקין נגד הנתבעים הראשונים והשניים בשל חוסר הוכחה כי האירוע מהווה תאונת דרכים; הדיון נמשך לגבי הנתבעת השלישית.

לצפייה לרכישה הזדהה