חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: התובעת, קטינה הלוקה בשיתוק מוחין ונכות של 100%, טוענת לרשלנות רפואית בעת אישפוזה וטיפול post ניתוח לב בבית החולים רמב"ם. במהלך ההנשמה לאחר הניתוח ארוך ומורכב, התקלעה תקלה עקב חסימת צינור ההנשמה (טובוס) על ידי הפרשה צמיגה, שגרמה להצטברות לחץ אוויר בריאות עד שהתפוצצו. הצוות הרפואי הניח לחסם זה להתקיים זמן רב מבלי לבצע שאיבת הפרשות או להחליף את הטובוס בזמן, דבר שהוביל לדום לב ולנזק מוחי קשה לתובעת. חוות דעת רפואיות של מומחים אישרו כי התרשלות בטיפול בסיטואציה זו הייתה סטייה חמורה מידת הרפואה הנדרשת. נזקי התובעת כוללים פיגור שכלי, טטרפזיס ספסטית, נכות 100% וכן תוחלת חיים מוערכת לקצרה במידה משמעותית (עד גיל 20-21 בערך). התובעת שוהה במעון חינוך מיוחד ומשתמשת בשירותי סיעוד ועזרה מתמשכת. הפיצוי שנפסק כולל נזק בלתי ממוני בסך 600,000 ש"ח, הוצאות סיעוד לאורך שנים, הפסדי השתכרות, הוצאות שוטפות, התאמת דיור, הוצאות נסיעה ועוד, וכולל קיזוז תגמולי ביטוח לאומי. בנוסף, נקבע כי הפיצוי העתידי ישולם בדרך של תשלום חודשי עד תום חייה. בית המשפט הכיר באחריותה של המדינה לרשלנות, פסק פיצוי משמעותי וקבע כי על הנתבעת לשלם בנוסף הוצאות משפט ושכר טרחה.

תוצאה: בית המשפט מצא כי התרשלות רפואית גרמה לנזק הקשה לתובעת, חייב את המדינה לשלם לה פיצויי נזק בגובה של כ-1.55 מיליון ש"ח על תקופת עד גיל 21, ולקבוע תשלום חודשי עיתי המשך לאחר מכן. כמו כן, הוטל על המדינה לממן הוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, חשבונאי המציע שירותי גבייה לעיריות, טען כי קיימה עמו עיריה הסכם לביצוע שירותי גבייה לתקופה מסוימת, שהועבר לביטול על ידי ראש העיריה לאחר שהעיריה נדרשה על ידי משרד הפנים לפרסם מכרז לביצוע השירותים. התובע דרש פיצוי על אובדן הכנסה ועל חוב מוסכם שנבע מההסכם. העיריה טענה שהביטול נבע מחובת פרסום מכרז וחוסר אישור משרד הפנים, וטענה גם להתנהלות חריגה מצידו של התובע ושוללת את טענות הנזק. בית המשפט בחן את העניין וקבע כי בהתאם לחוק חייבה העיריה לפרסם מכרז לפני כריתת ההסכם, וההסכם נחתם ללא אישור משרד הפנים ולכן פגום ואף בטל. כן הובהר כי תשלום העמלות הגבוהות שנדרשו על ידי התובע היו בלתי סבירות, והרשות רשאית להשתחרר מהסכם שאינו כדין. עם זאת, התנהלות התובע לא נראתה בתום לב, ולכן לא קיימת זכאות לפיצוי כלשהו, גם לא פיצויי הסתמכות או פיצויי צפייה. על אף זאת, בית המשפט לא חייב את העיריה בהוצאות משפטיות, לאור המחדלים שהיו בתנהלותה. קביעה זו פותחת דיון בהמשך בסוגיות הפתוחות.

תוצאה: תביעת התובע נדחתה, העיריה אינה חייבת בפיצוי בגין ביטול ההסכם, אך בהיעדר התנהלות תקינה של העיריה לא הוטלו הוצאות על התובע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור מתייחס לתשלום ארנונה שנדרש על ידי עיריית חיפה מהמערערת, המייבאת רכבים דרך נמל חיפה ואוחסנים בשטח שהוקצה לה על ידי רשות הנמלים, עבור השנים 1987-1995. השאלות המרכזיות שנשאלו הן אם המערערת מוגדרת כ"מחזיקה" בשטח לצורך חיוב בארנונה או אם רק רשות הנמלים היא החייבת, וכן האם קיימת מניעה לגבות ארנונה רטרואקטיבית בשנים שקדמו לקבלת דרישת התשלום. בית המשפט קמא קבע כי המערערת היא מחזיקה ולכן חייבת בתשלום ארנונה וכי הזכויות החוזיות מול רשות הנמלים אינן פוגעות בזכות העירייה לגבות ארנונה מהמערערת. בנוסף נקבע כי אין מניעה לגבות את הארנונה גם עבור השנים שקדמו להודעת הדרישה שנשלחה באיחור. בית המשפט הסתמך על פקודת העיריות והחלטות קודמות לפיהן "מחזיקה" מוגדרת כמי שיש לה זיקה מעשית וניהולית לנכס, ולאו דווקא בעלים משפטי. המערערת שילמה עבור השטח, ניהלה אותו בפועל והיתה בלעדית בשימוש בו. בהקשר של הרטרואקטיביות, נקבע כי הטעות בשליחתם המאוחרת של דרישות התשלום לא מבטלת את חובת התשלום עבור התקופה הרלוונטית. הערעור נדחה והמארערת חויבה בתשלום הוצאות.

תוצאה: הערעור נדחה; המערערת נחשבת מחזיקה החייבת בתשלום ארנונה גם עבור התקופה שקדמה לקבלת דרישת התשלום והיא תישא בהוצאות המשיבה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים הגישו תביעה כספית על סך כ-147,172 ש"ח כנגד הנתבע, בטענה לזכאותם לעמלת תיווך בעקבות הסכם תיווך שנחתם ביניהם במועד מסוים. התובעים טענו כי עשה כל הפעולות הנדרשות בעסקה בין הנתבע לצד שלישי וכי הם זכאים לדמי תיווך. לעומת זאת, הנתבע הכחיש את התביעה, לא הכיר בחתימתו על ההסכם או טען כי ההסכם כולו מזויף, והדגיש כי התנאים לתשלום דמי התיווך, ובהם החיוב לפי החוק החדש "חוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו-1996", לא מולאו, לרבות חוסר בהזמנה בכתב הכוללת את הפרטים הנדרשים ובלעדיות עם חתימת הלקוח.

תוצאה: התביעה נדחתה עקב אי עמידה בתנאי חוק המתווכים במקרקעין ובהיעדר תיעוד הולם בהסכם, והתובעים חויבו בתשלום שכר טירחת עורך דין של הנתבע בסך 4,000 ש"ח בנוסף להוצאות נוספות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה מתמקדת בשאלה האם התקיים חוזה ביטוח בין התובעת לנתבעת לגבי פוליסת ביטוח אשראי, והתובעת דורשת תשלום בסך 38,027 ש"ח בגין יתרת חובה. התובעת טוענת כי נכרת חוזה ביטוח בהתאם להליך רגיל הכולל חתימת הנתבעת על טופס הצעת ביטוח, קבלת מכתב אישור ופירוט תשלומים, וחתימת הוראת קבע לחיוב חשבון הבנק בתשלום הפרמיה. כמו כן הוגשו בקשות לקביעת תקרת אשראי ללקוחות, ואישורים ודחיות התקבלו בהתאם.

תוצאה: בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי נכרת חוזה ביטוח מחייב בין הצדדים, והנתבעת חייבת לשלם את דמי הביטוח בגין התקופה שבה החוזה היה בתוקף, כאשר תקופת החיוב תחל ממועד אישור הכיסוי בפועל לכל לקוח. כמו כן הוטלו על הנתבעת הוצאות ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, מפעיל מנוף נייד, נפצע בעת ירידתו מהמנוף שהועמס על גבי משאית סמיטריילר לצורך העברת המנוף למתקן תיקון. במהלך הירידה, כאשר גופו פונה לאחור והוא מניח את רגלו על מפתן תא המפעיל, החליקה רגלו והוא נפל לכביש. המחלוקת המרכזית בפסק הדין הייתה בזיהוי המבטחת האחרת האחראית לתאונה – האם זאת של המנוף ("גרוב") או זאת של המשאית המובילה. הנתבעת השלישית, מבטחת המנוף, טענה כי מדובר בשימוש במנוף בזמן התאונה ועליה לשאת באחריות, בעוד שנתבעת מס' 2, מבטחת המשאית, טענה כי הנפילה אירעה מארגז המשאית במסגרת פריקה וטעינה, ולכן היא לא חבה פיצוי. בית המשפט דחה את טענת הפריקה והטעינה, קבע כי המנוף הוא רכב מנועי לפי החוק וכי השימוש שנעשה בו בעת התאונה מהווה שימוש רכב מנועי למטרות תחבורה. נפילת התובע התרחשה תוך ביצוע פעילות הכרוכה בשימוש ברכב המנוף, ולכן קיימת חבות ביטוחית של מבטחת המנוף בלבד. בית המשפט הורה לדחות את התביעה נגד הנתבעים מס' 1 ו-2 (נהג ומבטחת המשאית) וקיבל את התביעה נגד הנתבעת מס' 3 (מבטחת המנוף), המחייבת אותה לפצות את התובע בסך של מאה אלף ש"ח בפיצויים, בתוספת הוצאות משפט וריבית.

תוצאה: בית המשפט חייב את מבטחת המנוף בלבד לפצות את התובע בסכום מוסכם של 100,000 ש"ח, דחה את התביעה נגד מבטחת המשאית ונהגיה ועל כך חייב את מבטחת המנוף בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, נהג אוטובוס, הגיש תביעה לפיצויי נזיקין נגד הנתבעות לאחר שטען שנחבט ונפצע בזמן נהיגתו באוטובוס שנכנס לבור נסתר בשלולית מים. בדיון בבית הדין לעבודה התקבלה גרסתו של התובע, ונקבעה לו נכות משמעותית בעקבות האירוע, אולם הנתבעות הכחישו את התרחשות התאונה כפי שנתבעה. במסגרת ההליך בבית המשפט, נבחנה עדות הרופא הפרטי שטיפל בתובע ימים ספורים לאחר האירוע, שכתב במכתבו כי התובע החל לסבול מכאבים בגב תחתון ללא סיפור חבלה, דבר שסתר את גרסת התובע על האירוע התאונתי. בנוסף, סיכום המחלה מבית החולים, שנערך על ידי רופא אחר, תמך במכתב הרופא הראשון ולא כלל אזכור לחבלה. עדויות נוספות של עובדים במקום העבודה ניתנו, חלקן תומכות בתלונת התובע על כאבי גב שגרמו להפסקת עבודתו, אך לא מצאו הוכחה מוחלטת לאירוע התאונה המפורש. בדיון עלה שסיפורי התובע כלפי הרופא והמסמכים השונים סותרים זה את זה, וההסברים שניתנו על הסתירות לא היו משכנעים. בית המשפט קבע כי התובע לא הצליח להוכיח מעבר לספק סביר שהכאב והנזק נגרמו כתוצאה מהתאונה המנויה בתביעה. לפיכך נדחתה התובענה ועל התובע לשאת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד.

תוצאה: בית המשפט דחה את תביעת הפיצויים לאחר שלא נמצא כי התובע הצליח להוכיח את עצם אירוע התאונה וקשר סיבתי בין הנזק לבין הכאב בגבו. התובע חויב בתשלום הוצאות ועורך דין לנתבעות.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בתביעה שהוגשה על ידי חברה בינלאומית המחזיקה בסימני מסחר רשומים בשם "Yahoo" מאז 1997, נגד אדם פרטי מאורוגוואי שרשם מספר שמות מתחם הכוללים את המילה "Yahoo" החל משנת 2000. החברה טוענת כי השמות דומים וסותרים את סימנה המסחרי ומנוצלים לרעה, בעוד שהנתבע טוען לשימוש לגיטימי בשל פעילות עסקית בכינוי זה בתחום המוצרים הוטרינריים בספרדית. הערכאה בחנה את ראיות הצדדים, ביניהן היעדר שימוש מוכח בבעיה עסקית קודמת לרישום הדומיינים, רישום דומיינים נוספים לאחר הגשת התביעה, ועובדה שהנתבע לא הוכיח זכות או עניין לגיטימי לשימוש בשם המתחם. בנוסף, נמצא כי הנתבע ידע או היה צריך לדעת על זכות הקודמת של המתלוננת לסימן המסחר והשתמש בדומיינים כדי למשוך לקוחות מתוך כוונה מסחרית ובלבול. על כן נפסק כי רישום הדומיינים שבידי הנתבע בוצע ברעה וראוי להעבירם לבעלת סימן המסחר.

תוצאה: שמות המתחם שיוחסו לנתבע הוחזרו למתלוננת, בהתאם לפסיקת הערכאה שקבעה כי הנתבע לא הוכיח זכות או שימוש לגיטימי וכי רישום השמות בוצע וכן נעשה בשימוש ברעה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בבקשה זו נטען לביטול פסק בוררות שניתן על ידי בורר מינוי במחלוקת בין שתי חברות בניה, שהסכימו על הסכם בוררות להסדרת סכסוך שעלה בעקבות הפסקת עבודה בפרויקט בבסיס חיל הים בחיפה. המבקשת טענה כי הבורר לא פעל לפי הדין המהותי, שהוגדר בהסכם כ"דין המדינה" הכולל דיני חוזים ודיני קבלנות, והתייחס במקום זאת ל"יחסי עבודה", ואף אפשר פסיקה שאינה עונה על דרישות הדין המהותי, לרבות דרישה לא ראויה להוכחות על פי דין הפלילי ופסיקת פיצוי בעוגמת נפש שאינה מקובלת כלפי חברות. בנוסף נטען כי הבורר לא דן בכל הסוגיות שהועלו בפניו במסגרת הבוררות. המשיבה דחתה את הטענות וטענה כי הבורר פעל כפי שהוסכם והכוח שהוסכם לו, וכי טענות המבקשת הן בהסתמך על פרשנות שגויה ותוך תלושה מההקשר. בית המשפט דן בשאלת סמכות הבורר, חובה להחיל דין מהותי, דרישות הנמקה לפסק הבוררות, ונימק שהבורר אכן התייחס לדיני החוזים, אם כי ייתכן שטעה בפירושם או בהבנתם, אך טעות בשיקול דעת אינה מהווה עילה לביטול. בית המשפט קבע כי ההסכם בין הצדדים התיר לבורר לפסוק בנימוק קצר, ולכן אי פירוט מפורט אינו מהווה פסיקה לא חוקית. כמו כן, בית המשפט קבע כי היעדר התייחסות מפורשת לנושאים מסוימים בפסיקה פירושה בפועל דחייתם. עם זאת נמצאה פסיקה שגויה באשר לפיצוי עקב עוגמת נפש לחברה, וכך סעד זה בוטל. בסיכום, בית המשפט דחה את בקשת הביטול והותיר את פסק הבוררות בעינו מלבד תיקון חלקי שהורה על ביטול סעיף הפיצוי לעוגמת נפש. המבקשת חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיבה.

תוצאה: הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחתה, פרט לביטול סעיף הפיצוי לעוגמת נפש, ופסק הבוררות אושר למעט תיקון זה. המבקשת חויבה בהוצאות ושכר טירחה.

לצפייה לרכישה הזדהה