תפ"ח
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
|
56838-10-17
19/07/2018
|
בפני הרכב השופטים:
1. הנשיא אברהם טל-אב"ד 2. דנה מרשק מרום 3. נאוה בכור
|
- נגד - |
המאשימה:
מדינת ישראל
|
הנאשמים:
1. יוסף כמיל 2. מחמד אבו אלרוב
|
גזר דין |
1.הנאשמים הורשעו על יסוד הודאותיהם בעובדות כתב-אישום מתוקן בעבירות של רצח לפי סעיף 300(א)(2) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"] וכניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.
2.כתב-האישום המתוקן מעלה את תיאור הרצח של ראובן שמרלינג ז"ל [להלן: "המנוח"] ביום 4.10.17 על-ידי הנאשמים.
עובר ליום 23.9.17, הנאשמים, תושבי קאבטיה, החליטו להיכנס לישראל על-מנת לעבוד בכפר-קאסם במחסן השייך לבית עסק אשר בניהולו של המנוח [להלן: "המחסן"].
באותה העת גמלה בליבם ההחלטה לנצל את שהותם בישראל על-מנת לבצע פיגוע ממניע לאומני. ברקע החלטה זו, מצויה העובדה שחברם של הנאשמים נהרג בנובמבר 2015 במהלך נסיון לבצע פיגוע דקירה במעבר ג'למה, ובאותה תקופה הרבו הנאשמים לצפות בסרטונים אשר תיעדו חיכוכים אלימים בין נשים מוסלמיות ובין כוחות הבטחון הישראלים במסגד אל-אקצא.
ביום 23.9.17, הנאשמים נכנסו לישראל שלא כדין והחלו לעבוד במחסן, כשהם לנו בחדר המצוי בשטחי המחסן [להלן: "החדר"], ובסמוך לחדר היו מקלחת ושירותים.
עובר ליום 2.10.17 הציע נאשם 1 לנאשם 2 לרצוח את אחד היהודים העובדים במחסן, ובמסגרת הקשר רכשו סכין לחיתוך בשר, אותה הסתיר נאשם 1 מתחת למזרן בחדר. בנוסף, במסגרת הקשר בין השניים, השיגו הנאשמים מספר טלפון של אדם אשר יוכל לסייע להם להימלט ולהסיע אותם מישראל למקום מגוריהם [להלן: "המסיע"].
על רקע תחושות הכעס של הנאשמים כלפי המנוח סביב יחסי העבודה ביניהם, הם החליטו לגרום למותו.
ביום 4.10.17, בסמוך לשעה 10:00, הגיע המנוח למחסן, נזף בנאשמים וביקש מנאשם 1 לבצע עבודה. כשחזר הנאשם 1 לחדר, הנאשמים סיכמו כי זו העת להוציא לפועל את תכניתם המשותפת ולגרום למותו של המנוח.
הנאשם 1 התקשר למסיע ותיאם עימו את הגעתו לצורך הימלטות הנאשמים. בהמשך, בהתאם לתכנון המוקדם ביניהם, נאשם 2 הוביל את המנוח לחדר באמתלת שווא, ושוחח עימו כדי להסיח את תשומת ליבו. נאשם 1 שלף את הסכין מהמזרן ודקר את המנוח מאחור בכתפו. המנוח, בנסיון להתגונן, הרים כסא שהיה בחדר והיכה ברגלו של נאשם 1. נאשם 2 דחף את המנוח והיכה אותו בראשו באמצעות מאוורר, בעוד נאשם 1 המשיך לדקור את המנוח מספר פעמים בבטנו, בחזהו ובחלקים נוספים בגופו. נאשם 2 יצא מהחדר וחזר אליו בעודו אוחז במכוש, והיכה באמצעותו את המנוח בבטנו. באותה העת, הסכין שהיתה בידו של הנאשם 1 התעקמה, הוא זרק אותה, לקח את המכוש מנאשם 2, והיכה את המנוח בראשו עד שהתמוטט, כשהוא מדמם, לרצפה.
נאשם 2 הלך להתקלח ולהחליף את בגדיו, וכך עשה גם נאשם 1.
הנאשמים יצאו מהחדר, הותירו את המנוח מתבוסס בדמו ונמלטו מהמקום. הנאשמים התקשרו שוב למסיע ותיאמו עימו מקום מפגש מדויק בכפר קאסם, נסעו עימו למחסום ומשם המשיכו למקום מגוריהם.
כתוצאה ממעשי הנאשמים, נגרמו למנוח חבלות רבות וקשות – לרבות בקרקפת, בגולגולת ובכל חלקי גופו - אשר גרמו למותו.
3.אין מחלוקת בין ב"כ הצדדים כי יש להטיל על כל אחד מהנאשמים מאסר עולם, וכי המדובר במעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, תשע"ו – 2016 [להלן: "חוק המאבק בטרור"]. המאשימה עתרה להשית על הנאשמים, בנוסף, פיצוי מירבי הקבוע בחוק שיועבר לאלמנת המנוח, גב' חנה שמרלינג.
הסניגורים הדגישו את המצב הכלכלי הקשה של הנאשמים ואת העובדה כי בית המשפחה של כל אחד מהם נהרס.