4 שנות מאסר לפלוני בגין מעשה סדום ואינוס של קטין שטרם מלאו לו 16 שנים בסמוך לבית הכנסת "שערי רמה" בבית שמש

כתב האישום והכרעת הדין

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרם מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 16 שנה שלא בהסכמתו החופשית, לפי סעיף 350 בצירוף סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); עבירה של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנה שלא בהסכמתו החופשית, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק; ועבירת הטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15 לפי סעיף 5(א) בנסיבות סעיף 3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק למניעת הטרדה מינית").

2. בכתב האישום נאמר כי בשלושה אירועים שונים שהתרחשו בשנת 2010 ביצע הנאשם עבירות מין במתלונן, יליד שנת 1995. באירוע הראשון מתואר כי כאשר היה המתלונן במקווה שליד בית הכנסת "שערי רמה" בבית שמש, צעד הנאשם לעברו, נעמד מאחוריו וליטף את איבר מינו; באירוע השני מתואר כי מספר ימים לאחר האירוע הראשון כאשר היה המתלונן באותו בית הכנסת, ביקש הנאשם מהמתלונן שיבוא עמו לשירותים. הנאשם סגר את דלת תא השירותים ונגע במתלונן מתחת לבגדיו. לאחר שהמתלונן סירב לבקשת הנאשם לפשוט את בגדיו ולמצוץ את איבר מינו, הוריד הנאשם בכוח את מכנסיו ותחתוניו של המתלונן, הכניס את איבר מינו של המתלונן לפיו ומצץ אותו; באירוע השלישי מסופר כי מספר חודשים לאחר שני האירועים הראשונים, פגש הנאשם את המתלונן ברחוב וביקש ממנו לבוא עמו לבית כנסת "רוטנברג" בבית שמש. שם הנאשם נכנס עם המתלונן לשירותים וסגר את דלת התא אחריו. הנאשם הוריד את מכנסיו ותחתוניו של המתלונן ושפשף את איבר מינו בידו. לאחר מכן, במספר מקרים שאינם ידועים למאשימה, כאשר פגש הנאשם את המתלונן ברחוב וביקש ממנו לבוא עמו, המתלונן סירב.

3. בהכרעת הדין מיום 13.12.2016 נקבע כי הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אך נותר ספק סביר בדבר גילו של המתלונן בזמן ביצוע העבירות. משום כך זוכה הנאשם מעבירת הטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15 והורשע בעבירה של מעשה סדום לפי סעיף 350 לחוק בצירוף סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק ובעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק.

ראיות לעונש

4. המאשימה לא הגישה ראיות לעונש. לעומתה, ב"כ הנאשם הגיש את מכתבו מיום 7.1.17 של הפסיכולוג ד"ר יעקב רוזנטל, ממנו עולה כי הנאשם פנה אליו כבר בשנת 2014 כדי לבקש סיוע במשיכתו המינית לגברים צעירים. לפיו, הנאשם הראה נכונות לשנות את דפוסי התנהגותו והתמיד להגיע למפגשים שבועיים. לאחר שהראה שיפור משמעותי במצבו ולאור קשיים בחיי משפחתו, הוא התקשה להמשיך ולהגיע למפגשים השבועיים, אבל באמצעות הכלים אותם רכש בטיפול, הצליח להתנהג באופן נורמטיבי. הנאשם הדגים לפניו כי למרות לחצים וקשיים משמעותיים, הוא מחויב לפתור את בעיותיו וממשיך בעבודה עצמית. בחקירתו הנגדית על דוכן העדים הסביר ד"ר רונזטל כי הנאשם פנה אליו לטיפול רק לאחר מעצרו בגין כתב האישום נשוא דיון זה. הנאשם שיתף אותו בגרסתו לאירועים לפיה לא כפה עצמו על המתלונן. הפעם האחרונה בה הנאשם הגיע לטיפול הייתה בחודש ספטמבר 2016, אבל ד"ר רוזנטל הוסיף כי משפת הגוף של הנאשם ומהשינויים הנצפים בהתנהגותו, ניכר היה כי חל שיפור במצבו מאז תחילת הטיפול.

5. ב"כ הנאשם הגיש גם תיעוד רפואי מיום 6.2.17 ומיום 7.2.16 מטעם ד"ר מיטשל בנוק, המטפל בילדיו של הנאשם, בו ציין הרופא כי שלושה מבניו של הנאשם סובלים מבעיות לימודיות והתנהגותיות שונות והם זקוקים לתמיכת שני הוריהם בבית. כן הוגש מכתבו של הרב קלמן וויס, המלווה את המשפחה בקהילת שכונת רמת בית שמש. במכתב מתוארת תמונה של מצוקה כלכלית קשה של המשפחה ומצב רפואי קשה של אשתו של הנאשם ועל ניסיונותיו של הרב לטפל בבעיות הנאשם במסגרת הקהילה. בנוסף, הוגשו מכתבים מטעם מנהלי בתי הספר של חמישה מילדיו של הנאשם, בהם מתואר הצורך של הילדים בתמיכתו של אביהם על מנת להתמודד עם חרדות והפרעות קשב וריכוז שהם סובלים מהם. במכתבים אלו גם נאמר כי עקב קשיי שפה של האם, הנאשם מהווה הגורם המתווך בין הילדים לבין בית הספר ומלווה אותם בכל הנדרש, כאשר שיתוף הפעולה של הנאשם ובית הספר הנו גורם הכרחי להתפתחות חיובית של הילדים.

6. בנוסף על אלו, אשתו של הנאשם העידה על מצב המשפחה. היא סיפרה על הקשיים הלימודיים וההתנהגותיים של שלושה מילדיהם ועל הקושי שלה להשתלט על הילדים בעצמה, כאשר הנאשם מהווה גורם סמכותי בבית ועוזר בטיפול בילדים. היא הוסיפה כי עקב קשיי השפה שלה היא נסמכת על הנאשם בהתנהלותה היומיומית, בין בתשלום חשבונות הצריכה בבית ובין בקשרים עם בתי הספר, והיא תתקשה להחזיק את הבית בלעדיו כאשר אין לה למי לפנות לעזרה. האישה שיתפה כי חשיפת מעשיו של הנאשם הייתה הרסנית מבחינתה והובילה לאווירה קשה בבית בינה לבין הנאשם. אולם, לאחר שגם היא וגם הנאשם הלכו לטיפול בנפרד אצל ד"ר רוזנטל, הם הצליחו לשקם את יחסיהם. בעקבות הטיפול וההתמודדות של הנאשם עם בעיותיו היא ראתה שינוי משמעותי לטובה בהתנהלותו בבית בכל תחומי החיים.

טיעונים לעונש

7. בטיעוניה לעונש ביקשה ב"כ המאשימה לקבוע מתחם ענישה בין 5 ל-8 שנות מאסר בפועל לכל האירועים המפורטים בכתב האישום, אירועים שהיא הסכימה לראות בהם מסכת אחת רציפה. היא הדגישה את פער הגילאים בין הנאשם למתלונן שהיה קטין בעת קרות האירועים, כאשר הנאשם ארב לו בבית הכנסת וניצל אותו, ואת העובדה שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו ואף ניסה להטילה על כתפי המתלונן. ב"כ המאשימה הסתמכה בקביעת מתחם הענישה על פסק הדין בעניין ע"פ 5084/12 נחום שוקרי נ' מדינת ישראל, 11.9.2013, בו הנאשם ליטף את גופה של המתלוננת, שהייתה קטינה והחדיר את איבר מינו לפיהּ עד שהגיע לפורקן חרף התנגדותה. הוטל על הנאשם באותו מקרה שבע שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלוננת בסך 60,000 ₪. כן הסתמכה על פסק הדין בעניין ע"פ 6315/13 עאבד יאסר נ' מדינת ישראל, 10.2.2016, בו הנאשם ניצל את שכרותו של המתלונן, שהיה קטין, והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן כאשר האחרון מעולף וחסר הכרה. לאחר שהמתלונן התעורר כתוצאה ממעשיו של הנאשם, ניסה הנאשם להחדיר את איבר מינו לפיו, אך המתלונן הצליח להדפו. נגזרו על הנאשם באותו מקרה 7.5 שנות מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 70,000 ₪.

8. נטען כי לאור חלוף הזמן בין הגשת התלונה בשנת 2014 עד להגשת כתב האישום בשנת 2015 ועברו הנקי של הנאשם מחד גיסא, והעובדה שהנאשם לא לקח אחריות למעשיו ולא הביע חרטה מאידך גיסא, יש להטיל עליו 6 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. היא הוסיפה כי למרות התמונה העולה מעדותה של אשת הנאשם, לא מדובר בבעיות משפחתיות יוצאות דופן המצדיקות הקלה בעונש. בנוגע למכתבו של ד"ר רוזנטל, לא מדובר בהערכת מצב אובייקטיבית או הערכת מסוכנות, אלא בהתרשמותו הסובייקטיבית של המטפל הנסמכת על דברי הנאשם בלבד.