- פסק דין זה עניינו בקשת הגירה, אשר הוגשה על ידי התובעת, כנגד הנתבע שהינו אביו של הקטין, בה מבקשת התובעת כי הקטין יהגר יחד עימה ל---, --- בארה"ב.
- עיקרי העובדות
2.1 הצדדים נישאו בנישואים אזרחיים, ביום ---- ולאחר שנתיים התגרשו.
2.2 לאחר גירושי הצדדים, שבו הצדדים לחיות יחד וממערכת יחסים זו נולד הקטין --, שייקרא להלן – "הקטין", שהינו יליד --2002.
2.3 החל משנת 2004 ניהלו הצדדים הליכים משפטיים רבים ובכללם תביעות רכושיות ותביעות בעניין משמורת ומזונות הקטין, כשההליך האחרון הסתיים ביום 11.1.2012, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
2.4 בשנת 2012 נישאה התובעת שנית למר פלומוני , שהינו אזרח אמריקאי, וממערכת יחסים זו נולדה בתם המשותפת, שהינה כיום בת שנתיים.
כאשר יחד עימם מתגוררת גם בתו של -- מנישואיו הראשונים, שהינה בת גילו של הקטין.
2.5 הנתבע נישא אף הוא שנית בשנת 2006 לל-- ומנישואיו נולדו לו שתי בנות, שהינן בנות חמש ושנתיים וחצי.
2.6 במועד פירודם של הצדדים היה הקטין כבן שנתיים וחצי ומאז הינו מתגורר עם התובעת.
2.7 ביום 21.12.2014 הגישה התובעת תביעת הגירה בה עתרה להתיר לקטין להגר יחד עימה ל---, --- שבארה"ב הואיל וכ אשר הגיע לארץ במסגרת "רילוקיישן" של חברת --- מסיים את תפקידו ועליו לחזור לחברת האם, הממוקמת ב---, שם עבד קודם הגיעו לארץ היות ומשרד הפנים אינו מאפשר לו להאריך את הוויזה.
2.8 ביום 3.3.2015 הגיש הנתבע תביעה לקביעת משמורת משותפת ולחילופין למשמורת בלעדית על הקטין.
2.9 ביום 8.3.2015 מונתה הפסיכולוגית הגב' הדרה בר, שתיקרא להלן – "המומחית", כמומחית מטעם בית משפט, על מנת שתיתן את חוות דעתה וביום 16.6.15 התקבלה חוות דעתה, בה המליצה להתיר את הגירתו של הקטין יחד עם התובעת.
2.10 ביום 29.4.2015 התקבל תסקיר בו הומלץ כי המשמורת על הקטין תהא בידי התובעת וכי הקטין יעבור עם התובעת לארה"ב.
- טענות הצדדים
3.1 טענות התובעת
3.1.1 התובעת טוענת כי ממועד לידתו של הקטין, היא ההורה הדומיננטי והמשמעותי בחייו והיא זו אשר גידלה את הקטין ומהווה עבורו עוגן של יציבות וביטחון.
3.1.2 כן טוענת התובעת כי הקטין ממשיך ומתגורר עימה, עם כ ובתו מנישואיו הראשונים, שהינה בת גילו של הקטין וכן עם בתם המשותפת של התובעת וכ, שהינה כבת שנתיים וכי הינו מרגיש כי זוהי משפחתו.
3.1.3 התובעת ממשיכה וטוענת כי בין הקטין לכ קיים קשר קרוב כשהקטין מאוד קשור אליו וכי כ מהווה עבורו דמות דומיננטית.
3.1.4 עוד טוענת התובעת כי הנתבע אינו מקפיד לקיים את הסדרי הראייה עם הקטין וכי בפועל הסדרי הראייה בין הנתבע לקטין מתקיימים בבית סבו וסבתו, הוריו של הנתבע, באופן בו הנתבע מגיע לבית הוריו כדי להיות עם הקטין.
3.1.5 עוד ממשיכה התובעת וטוענת כי הנתבע נאלץ במסגרת עבודתו לשהות ימים רבים בחו"ל, דבר הפוגע בהסדרי הראיה של הנתבע עם הקטין וכי עיקר הקשר הינו בין הקטין לבין סבתו מצד הנתבע.
3.1.6 התובעת טוענת כי הקטין אינו מרגיש בבית הנתבע כ"ביתו" וכי אינו מצוי בקשר קרוב עם אשת הנתבע ואחיותיו למחצה.
3.1.7 לטענת התובעת, רצונו של הקטין לנסוע יחד עימה לארה"ב, שם תעסוק התובעת בתחום ה------, התחום בו עסקה בארץ והקטין ישתלב בבית ספר יהודי פרטי, המצוי במקום.
3.2 טענות הנתבע
3.2.1 הנתבע טענתו כי ישנה חלוקת זמנים כמעט שווה בו מצוי הקטין אצל כל אחד מהצדדים וכי הקטין נמצא אצל הנתבע יומיים בשבוע, כולל לינה, וכל סוף שבוע שני וכי לקטין חדר פרטי בביתו וכן בבית הסבים וכי הוא לן בשני הבתים בחלוקה שווה.
3.2.2 הנתבע מוסיף כי הינו עובד כ--- וכי במסגרת עבודתו זו הינו מקים עתה מאגר לקוחות של *** ב---- וכי המדובר בפרויקט אשר אמור להסתיים בסוף שנת 2015 ובעקבות פרויקט זה הפכו נסיעותיו בשנה האחרונה לתכופות יותר אך עדיין מדובר בשבעה ימים בחודש וזאת רק במהלך אמצע השבוע.
3.2.3 הנתבע ממשיך וטוען כי מערכת היחסים של הקטין עם אשתו השנייה ושתי אחיותיו למחצה טובה וקרובה.
3.2.4 עוד טוען הנתבע כי כ הינו אזרח אמריקאי, נוצרי, אשר אינו דובר עברית וכי הקשר בינו לבין הקטין הינו קשר מינימאלי. עוד טוען הנתבע כי הקטין אינו מסתדר עם בתו של כ לאור העובדה ששניהם בני אותו גיל ולאור הבדלי התרבות שביניהם וכי הם רבים הרבה כשהקטין נענש על ידי פלמוני.
3.2.5 הנתבע טוען כי תחום מומחיותו של כ הינו עבודות מחוץ לארה"ב ועל כן קיימת סבירות נמוכה שכ יישאר בארה"ב כשהמעבר ל--- --- הינו רק מעבר זמני והקטין אינו אוהב שינויים ושינויים אלה עלולים להיות הרסניים עבורו הואיל והינו מצוי בגיל ההתבגרות.
3.2.6 הנתבע מוסיף וטוען כי הקטין אינו מעוניין כלל להגר לארה"ב וכי הינו מעוניין להישאר בישראל.
- העקרונות המנחים בהגירה לחו"ל
4.1 העיקרון המנחה הינו עקרון "טובת הקטין".
4.2 בחינת טובת הקטין לא תיבחן לפני העתקת מגורי אחד הצדדים אלא בהנחה שההורה המבקש להעתיק את מקום מגוריו אכן העתיק את מקום מגוריו. ראה בנידון עמ"ש (נצ') 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני ובמצב דברים זה תיבחן השאלה האם תהא זה טובתו של הקטין להיות במשמורתה של התובעת ובהשגחתה, שעה שעברה להתגורר ב---, --- שבארה"ב או אצל הנתבע המתגורר בישראל.
4.3 ברגע שההורה המשמורן בחר להעתיק את מקום מגוריו שאלת המשמורת שבה ונפתחת מחדש וביהמ"ש נדרש לבחון שאלה זו בנתונים החדשים שנוצרו בהתאם לטובתו של הקטין.
4.4 סכסוך בין הורים בעניין העתקת מקום מגוריו של ילדם מעלה את הצורך להכריע בשלושה אינטרסים חשובים, אשר על פי רוב מתנגשים זה בזה והם: אינטרס הקטין מצד אחד, זכות ההורה, המשמורן, לקביעת מקום מגוריו וחייו מצד שני וזכות ההורה, שאינו משמורן, לקשר רציף עם הקטין מצד שלישי, כדברי כב' השופט גביזון בתמ"ש (ב"ש) 37853-11-13, המדובר במשולש שווה שוקיים אשר בקדקודו טובת הקטין ומשני צדדיו אינטרס ההורים כשבצד אחד, אינטרס האב ובצד שני, אינטרס האם.
4.5 יפים הדברים שנאמרו על ידי עו"ד שמואל מורן במאמרו הגירת קטינים מישראל, קונפליקט בין הורים גיבוש קריטריונים משפטיים, פורסם ברפואה ומשפט, גיליון מס' 22, אפריל 2000:
"אנשים יוצאים תכופות לחו"ל, פוגשים בני זוג חדשים, מקבלים משרות במדינות זרות, יוצאים ללימודים ממושכים במדינות אחרות ולעיתים, כאשר מדובר בהורים פרודים או גרושים, נלווית לתופעה שאלה חברתית ומשפטית קשה: מה יקרה עם הילדים כאשר הורה מבקש לעקור עמם לחו"ל שעה שההורה האחר נשאר בישראל. הגירת הורה עם ילדו לארץ אחרת, כשההורה האחר נותר בארץ המוצא, ונמצא מנותק (לעיתים לתקופות ממושכות) מילדו, מעמידה סוגיה קשה להתדיינות והכרעה. במשפטי הגירה עולה במלוא חריפותה התנגשות, לא רק של אינטרסים אלא זכויות יסוד ממש. מחד: זכות ההורה המבקש להגר, לבחור את מקום חייו. וזוהי זכות למימוש עצמי, לקריירה, לנישואין ולבניית תא משפחתי חדש. מאידך: זכות ההורה האחר לקשר עם ילדו וזכותו של הילד לקשר עם הורהו. וכבר נאמר, לא אחת, כי "קשר הדם" שבין הילד להורהו הינו הקשר הראשוני, אולי החזק מכל.
משפטי משמורת הם משפטים קשים. משפטי הגירה קשים אולי יותר, שכן הם מחדדים את הניתוק האפשרי בין ההורה לילדו. במשפטי משמורת מקבל אחד ההורים את ההחזקה, אולם – לרוב – נשמרות זכויותיו של ההורה האחר לשותפות בחייו השוטפים של הילד: סדרי ביקור, מפגשים אחת לכמה ימים, בילוי משותף בחגים, מעורבות בהחלטות משמעותיות הנוגעות לילד וכיו"ב.
הורה המבקש להגר עם ילדו, חושף את ההורה האחר לניתוק פיזי הטומן בחובו ניתוק משמעותי מחיי היום-יום של הילד.
ההגירה היא בדרך כלל למדינות מרוחקות, והמפגשים האפשריים בין הילד להורה כרוכים בטיסות ממושכות, בהוצאות כספיות ובקשיים אחרים. זאת ועוד – הגירה פירושה, לא אחת, גם ניתוק מסביבה, מחברה, מתרבות, מהמשפחה המורחבת - גם באלה טמון קושי לא קטן".
4.6 המבחנים על פיהם נבחנת טובת הקטין פורטו ברע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני נה'2 321, בעמ' 331:
"בקשת הגירה של הורה עם ילדיו תיבחן לאור עקרון טובת הילדים בלבד. בהקשר זה יתחשב בית המשפט בדעת הילדים; באיכות הקשר בין הילדים לבין כל אחד משני ההורים; ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו אם תאושר הגירת הילדים ונכונות ההורה שבידיו המשמורת לסייע בקיומו של קשר זה; ובמסוגלות הילדים להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה. אמות מידה אלה יישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. כך, לדוגמא ככל שהילדים פיתחו זיקה חזקה יותר לסביבתם, תקטן הנטייה לנתקם ממנה. אם ההורה שבידיו המשמורת נישא בשנית, יש לבחון את מערכת היחסים בין בן הזוג החדש
לילדים ונכונות של בן הזוג החדש לקלוט את הילדים לתא המשפחתי החדש".
4.7 ובדנ"א 9201/08 התייחס כב' השופט גרוניס לקריטריונים נוספים אשר יש לבחון אותם והם:
"בחינת טובתו של הילד אינה יכולה להתבצע במנותק מבחינת השפעת ההגירה על הוריו. בהקשר זה נקבע, כי יש ליתן משקל לזכותו של ההורה המשמורן לקבוע את מהלך חייו, להמשיך בחייו ולפתוח דרך חדשה. זאת, לצד זכותו של ההורה שאינו משמורן לקשר רציף עם הילד".
4.8 ההכרעה בעניין טובת הקטין מתבססת על מכלול ראיות המוצגות בפני בית המשפט ובכללם תסקירים, חוות דעת מומחה, כשחוות הדעת הינה כלי עזר חשוב ביותר וכפי שנפסק בבע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית:
"חוות הדעת מהוות חלק חשוב ומשמעותי של מסכת הראיות שבפני בית המשפט, על בסיסה יגבש את תמונת המצב העובדתית בה הוא מכריע. חוות הדעת הן ההופכות את "טובת הילד" ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקרטי. ...המומחים הינם ברי הסמכא באשר לקביעת טובתו של הילד במישור הרפואי, הפסיכולוגי, או בכל תחום אחר לגביו מונו".
4.9 וכך נאמר בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני:
"ההכרעה בדבר טובתו הקונקרטית של הקטין דורשת מבית המשפט לחזות את שעתיד להתרחש בעולמו של ילד, על סמך אירועי העבר. מיומנויות 'נבואיות' אלה אינן ממיומנויותיו הטבעיות של בית משפט זה אשר לרוב מתבקש להכריע בסכסוכים הנובעים מאירועי העבר... למעשה חוות דעת מומחה
הינה הכלי המרכזי המאפשר לבית משפט להכריע בשאלת הגירתו של קטין והיא מהווה חלק מהותי מן התשתית הראייתית עליה מתבססת ההחלטה בסופו של יום".
4.10 למרות שהמלצות המומחים הינן בעלות משקל רב ההכרעה הסופית נתונה בידי בית המשפט, השוקל את מכלול הנתונים.
- קביעות פקידת הסעד
5.1 פקידת הסעד, הגב' זיוה ---, מהרווחה בעיריית --- נתבקשה להגיש תסקיר בנידון ולצורך כך נפגשה עם הקטין, הוריו, בני זוגם החדשים, אחיותיו למחצה, בתו של בן זוגה של האם והסבים וקיבלה מידע מבית הספר ומהפסיכולוג המטפל בקטין.
5.2 ביום 29.4.15 הוגש תסקיר כשהמלצת פקידת הסעד הינה שהואיל והקטין גדל עם אמו במשך כל השנים והיה במשמורתה, היא הדמות הבטוחה והיציבה עבורו, הקטין מעולם לא גר עם משפחת אביו אלא מצוי בבית הסבים בזמנים בהם מתקיימים הסדרי ראיה עם הנתבע, הנוסע תכופות לחו"ל, לצורך עבודתו, ועל כן המלצתה שטובתו של הקטין, שימשיך להיות במשמורתה של אמו ויעבור עימה לארה"ב.
5.3 ואלו דבריה של הגב' זיוה גרון בתסקירה:
"אם הקטין יישאר בארץ, הוא ייאלץ לעבור מ--- למסגרת חינוכית וחברתית חדשה ב---, ולהשתלב בה. כמו כן, הקטין שהה עד כה בבית הסבים, שם הוא חש טוב ובטוח. מעבר לבית האב יהיה כרוך בהסתגלות לא קלה, להערכתנו, שכן הקטין לא חי עם משפחתו החדשה של האב עד כה. כלומר, מדובר על מגורים בבית הסבים, בקרבת בית האב.
להערכתנו המקצועית, פרידה מאמו והמשפחה תהווה פגיעה ברצף הרגשי ותחושת הביטחון הבסיסי, החשובים להתפתחותו התקינה, שכן הקטין קשור לאמו בקשר עמוק, עמה הוא גדל לאורך השנים והיא מהווה עבורו בסיס איתן לביטחון ויציבות.
מעבר של הקטין לארה"ב ביחד עם אמו ומשפחתה – אין ספק שיכלול התמודדות עם שינויים חינוכיים, חברתיים ובעיקר רגשיים – לנוכח הפרידה מדמויות הוריות משמעותיות בחייו, במקרה זה לא רק אביו אלא גם סבתו וסבו, שביתם היה לו כבית שני.
אך להערכתנו, האובדן שיחווה במקרה של פרידה מאמו, מאחותו ומהמערכת המשפחתית בה הוא חי יהיה קשה יותר מאשר הפרידה הקשה כשלעצמה, מהסבים ומהאב.
תוכנית ברורה למפגשים עם האב והסבים וקשר רציף באמצעים אלקטרוניים, תסייע להקטין ותחזק אותו.
באשר להסתגלות של הקטין למעבר לארה"ב, הקטין הינו נער אינטליגנטי, דובר אנגלית, ויש להניח כי בכוחו להסתגל למערכת חינוכית חדשה. אשר להתמודדות הרגשית, להערכתי המקצועית, להקטין יש יכולות להתמודד עם המעבר, ובלבד שיקבל את ברכת הדרך מצד אביו ומשפחתו, באופן שלא יחוש אשמה על נסיעתו".
5.4 כן הוסיפה וקבעה פקידת הסעד שתי קביעות חשובות נוספות:
האחת – הקטין במצוקה נפשית קשה ביותר שכן ברצונו לרצות את שני הוריו והוא
משדר תחינה כמוסה שלא לערב אותו בהחלטות לגבי הנסיעה.
השנייה - ההמתנה להחלטה בנושא הינה קשה ביותר לקטין ויש לתת החלטה
במהירות האפשרית.
- חוות דעתה של המומחית
6.1 המומחית אף היא נפגשה עם הקטין, הוריו, בני זוגם, אחיותיו, הסבים, בתו של בן זוגה של התובעת, כן שוחחה עם הגורמים החינוכיים והפסיכולוג, המטפל בקטין וכן ערכה לקטין מספר אבחונים.
6.2 המלצת המומחית הינה שהקטין יהגר יחד עם התובעת לארה"ב.
6.3 המומחית אף היא מדגישה כי הקטין מצוי במצוקה נפשית קשה שכן הינו מרגיש כפל נאמנויות וברצונו לרצות את שני הוריו, שהינו קשור אליהם ואוהב אותם וכי מה שהינו רוצה יותר מכל הוא שהוריו לא יריבו בגללו ויהיו מרוצים וכן כי יש לתת הכרעה מהירה, ככל האפשר, שכן אי הוודאות משפיעה בצורה קשה על הקטין.
6.4 המלצת המומחית שהקטין יהגר יחד עם התובעת מבוססת על העובדות הבאות אשר המומחית מציינת בחוות דעתה והן:
6.4.1 לתובעת סיבת הגירה מוצדקת ואין הצדקה לפגוע בזכויות המשמורת של התובעת, שהינה המטפלת העיקרית בקטין מאז פרידת הצדדים, בשל רצונה להגר לארה"ב.
6.4.2 אשת הנתבע אינה ממלאת תפקיד ביחס לקטין, אין לקטין חדר משלו בבית הנתבע ואינו חלק אינטגרלי ממשפחת הנתבע בעוד שבבית התובעת לקטין חדר משלו והינו כשווה בתוך קבוצת האחים במשפחה.
6.4.3 התובעת הודיעה כי לא תיסע ללא הקטין ועל כן אם התובעת תישאר בארץ חיי נישואיה יעמדו בסכנה ואם יתפרקו, אזי הקטין ייקח את האחריות והאשמה על עצמו.
6.4.4 התא המשפחתי של הנתבע לא ישתנה אם הקטין יהגר לארה"ב בעוד שהתא המשפחתי של התובעת עלול להינזק אם לא תותר הגירתו של הקטין.
6.4.5 סיכויי הסתגלותו של הקטין בסביבה החדשה גדולים שכן הוא ילד אינטליגנטי, דובר אנגלית, בעל כושר למידה מעולה.
6.4.6 במקום החדש יש בית ספר יהודי בו ילמד הקטין בשנת הלימודים הקרובה.
6.4.7 כן מציינת המומחית כי לשני ההורים מסוגלות הורית טובה אך מסוגלותה של האם עולה על האב.
6.4.8 המומחית מציינת כי לקטין חיים טובים בארץ.
6.4.9 המומחית מציינת כי לקטין קשר הדוק עם אביו ועם הסבים ובמיוחד עם הסבתא וכי יקשה עליו להיפרד מהם אך לדעתה כיוון שקשר זה עמוק ומוטמע ניתן יהא לשמור עליו על ידי קשר אינטרנטי ועל ידי ביקורים הן של הקטין בארץ והן של הנתבע בארה"ב.
- שמיעת הקטין
7.1 ב"כ הנתבע ביקש כי ימונה לקטין עורך דין אשר יציג בפני ביהמ"ש את רצונו של הקטין.
7.2 מהתסקיר ומחוות דעת המומחית ומחקירתן של המומחית והעו"ס אשר כתבה את התסקיר עלה כי הקטין ביקש שלא להישמע על ידי בית המשפט וביקש שלא לערבו בהחלטה על מנת שלא יצטרך לעמוד במצב בו הינו מצדד בצד אחד כנגד הצד האחר, שכן אינו רוצה לפגוע באף אחד מהוריו אליהם הוא קשור ואותם הוא אוהב.
7.3 כן העידו המומחית והעו"ס כי הקטין מתקשה מאד להגיד מה רצונו האמיתי, שכן הוא נמצא בקונפליקט נאמנויות ואינו רוצה לאכזב אף אחד מהוריו וכי אין מקום למינוי שכזה.
7.4 בית המשפט דחה את בקשת הנתבע למנות לקטין עו"ד אשר יציג בפני בית המשפט את רצונו של הקטין בנימוק שמינוי אפוטרופוס לקטין אשר יברר מה רצונו האמיתי של הקטין הינו בדיוק הדבר שאינו רצוי, שכן הקטין מבקש שלא לערבו ואם בכל זאת יחליט ביהמ"ש לשמוע מהו רצונו של הקטין, אזי בית המשפט ייפגש עם הקטין ויתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי.
7.5 לאור הדברים שהעלו המומחית והעו"ס ולאור העובדה שמדובר בשאלה אשר השלכותיה על הקטין הינן הרות גורל והואיל והקטין הינו כבן 13 אשר יש לו, מן הסתם, דעה משלו, סבר ביהמ"ש כי נכון יהא שתחילה ייפגש הקטין עם העו"ס
ביחידת הסיוע על פי תקנה 258 ל"ג 2 לתקנות סדר הדין האזרחי, "שמיעת קולו של הילד", ללא השופט היושב בדין על מנת לתהות מקרוב על מצבו של הקטין ורצונותיו.
7.6 פגישה זו בין הקטין לעו"ס ביחידת הסיוע התקיימה ביום 20.7.15 בה הבהירה עו"ס יחידת הסיוע לקטין על זכותו להיפגש עם בית המשפט אך הקטין ויתר על מפגש עם השופט הדן בתיק.
7.7 למרות שהקטין ויתר על זכותו להיפגש עם בית המשפט החליט בית המשפט בכל זאת להיפגש עם הקטין ולהתרשם ממנו ישירות קודם מתן הכרעה חשובה זו, אשר יש לה משמעות מכרעת להמשך התפתחותו של הקטין. בית המשפט סבר שלמרות כל רצונו של הקטין לא להיות מעורב הוריו מערבים אותו, כל אחד בדרכו, בהליכים המתנהלים והחלטה כגון זו לא ניתן לקבלה בלי לראות את הילד ולהתרשם ממנו ישירות.
7.8 לאור זאת, נקבעה פגישה בין הקטין לבית המשפט בנוכחות העו"ס, הגב' תמר גוזנר מיחידת הסיוע, ליום 23.7.15.
7.9 הפגישה התקיימה ולמותר לציין כי פגישה זו הינה חסויה ובית המשפט השתדל לכבד את בקשתו של הקטין. סיכום הפגישה נערך על ידי עו"ס יחידת הסיוע ומופקד בכספת בית המשפט.
7.10 משבחר בית המשפט להיפגש עם הקטין לא היה כל מקום לקבל את בקשת הנתבע להביא עדים נוספים אשר יעידו מה רצונו של הילד כגון: הנהג של הקטין, המורה לנגינה ועוד, שכן בית המשפט התרשם ישירות מהקטין ואין כל טעם לשמוע את הדברים מכלי שני.
7.11 על החלטה זו שלא להעיד עדים נוספים הגיש הנתבע בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי, אשר לא היה לה כל מקום וכל מטרתה הייתה למשוך את ההליכים על מנת שבית המשפט לא יוכל לתת את החלטתו במועד.
7.12 כאן המקום לציין כי התביעה הוגשה בחודש דצמבר 2014 וכי משהוגשה חוות דעת המומחית, ביום 16.6.2015, השתדל בית המשפט לקבוע דיונים סמוכים אשר התנהלו עד השעה 17:00 אחר הצהריים, שכן בתיקי הגירה יש חשיבות עליונה להקטין את תקופת אי הוודאות ולהקפיד על ניהול ההליכים בפרק זמן מצומצם, ככל שניתן, בדומה לדיון בהתאם באמנת האג. ראה בנידון דברי כב' השופט גרוניס בדנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (ניתן ביום, 23.12.08):
"... לפיכך סבור אני כי על בתי המשפט לעשות כל מאמץ להקטין את תקופת אי הוודאות. פתרון אפשרי לכך יכול להימצא בהקפדה על ניהול ההליכים במסגרות זמן קצובות. פתרון כזה אומץ על ידי המחוקק ביחס להליכים להחזרתם של ילדים חטופים לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991...אמנם קיים שוני בין ההליכים בעניין הגירה לבין ההליכים לפי אמנת האג. בענייני הגירה נדרש, בדרך כלל, בירור עובדתי מעמיק עובר לקבלת ההחלטה. עם זאת, יש לשאוף לכך שגם תיקים בענייני הגירה ישמעו במהירות האפשרית ותינתן בהם הכרעה בהקדם".
7.13 דברים אלה אשר נאמרו על ידי כב' השופט גרוניס מקבלים משנה תוקף לאור שתי חוות הדעת אשר ציינו באופן חד משמעי שבמקרה דנא אי הוודאות מזיקה לקטין וכי יש צורך בהכרעה דחופה.
- הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט
8.1 כידוע חוות דעת המומחים הינה כלי חשוב, בעל משקל, שיש בו כדי לסייע לבית המשפט, אך ההכרעה בסופו של יום הינה בידי בית המשפט אשר מחובתו להפעיל את שיקול דעתו ולהשתמש בכל הכלים, העומדים לרשותו, תוך שקילת כל הנתונים שהובאו בפניו ומתן משקל ראוי לכל נתון ונתון.
8.2 במקרה דנא, עומדות לכאורה זו מול זו שתי אפשרויות אשר יש לבודקן ולראות מהי האפשרות בו טובת הקטין הינה גדולה יותר.
8.3 ראוי לציין כי הכרעה בתביעת הגירה הינה מהכרעות הקשות ביותר שכן יש בהן העדפת זכות מהותית אחת על אחרת, כששתי הזכויות הינן זכויות אשר ראוי לכבדן ולהתחשב בהן.
8.4 יפים הדברים שנאמרו על ידי כב' השופטת גאולה לוין בתמ"ש 30662-07-14:
"ההכרעה במשפטי הגירה של קטינים קשה ומייסרת היא. היא עוסקת בסיטואציה אנושית מורכבת, בה ניצב מן העבר האחד הורה שמבקש לערוך שינוי בחייו, לעצב את עתידו ולהגשים את מאווייו; מן העבר האחר ניצב הורה המבקש לשמר את הקשר שלו עם ילדו ואת נוכחותו בחיי היומיום של ילדו; ובתווך מצוי הילד, ילד שקשור בעבותות של אהבה אל שני הוריו וזקוק לקשר הדוק ותכוף עם שניהם".
8.5 להלן תיבחן המלצת המומחית והעו"ס תוך בדיקה האם הן נתנו את דעתן לכל הנקודות המהותיות אשר מן הראוי היה לתת עליהן את הדעת.
- הגירת הקטין עם התובעת
9.1 המומחית והעו"ס המליצו כי המשמורת על הקטין תהא בידי התובעת וכי הקטין יהגר יחד עם התובעת לארה"ב.
9.2 המומחית מנמקת את המלצתה, בעמ' 18 לחוות דעתה:
"לשני ההורים יש מסוגלות הורית טובה, אך ביחס להקטין מסוגלותה של האם עולה על מסוגלותו של האב. האב חולק את תפקידיו ההוריים עם אמו, אשתו אינה ממלאה תפקידים ביחס
להקטין בחיי היומיום, אין להקטין חדר בביתו והוא אינו חלק אינטגרלי מחיי היומיום במשפחתו".
9.3 המומחית והעו"ס טענתן שהתובעת הינה המטפלת העיקרית בקטין מאז פרידת הצדדים והינה דמות משמעותית עבורו והקטין יתקשה לתפקד רחוק ממנה בשל געגועיו בעוד שאת הקשר עם אביו יוכל למלא על ידי קשר אינטרנטי וביקורים של הקטין בארץ וביקורי הנתבע בארה"ב.
9.4 כן ציינה המומחית כי סיכויי הסתגלותו של הקטין בסביבה החדשה גדולים היות והינו ילד אינטליגנטי, דובר אנגלית, בעל כושר למידה טוב.
9.5 כפי שיבואר להלן בהרחבה, המומחית לא התייחסה לנתונים הבאים ולא נתנה לנתונים אלה את המשקל הראוי, נתונים אשר יש להם השלכה מכרעת לקביעה האם אכן טובתו של הקטין להגר עם התובעת ל---, ---, שבארה"ב על פני הישארותו במשמורת אביו.
9.6 הקשר של הקטין לנתבע ולסבתו
9.6.1 המומחית קבעה כי לשני ההורים יש מסוגלות הורית טובה אך מסוגלותה של האם עולה על מסוגלותו של האב, בנימוק שהאב חולק את תפקידיו ההוריים עם אמו כשאשתו אינה ממלאת תפקידים ביחס לקטין והקטין אינו מרגיש בבית הנתבע כביתו.
9.6.2 עלינו לזכור שהשאלה אינה במצב בו שני ההורים נשארים בארץ ויש לבדוק למי מסוגלות הורית טובה יותר אלא השאלה הינה האם טובתו של הקטין להגר יחד עם התובעת לארה"ב או להישאר עם הנתבע בארץ תוך שקלול כל השיקולים שיפורטו להלן.
9.6.3 המומחית לא בדקה האם דווקא השילוב שבין הנתבע לסבתא, אשר אין חולק שממלאת חלק גדול בגידולו של הקטין אינם משלימים זה את זה.
המומחית קבעה שהקטין מרגיש בבית הסבתא כבביתו שלו. יש לו שם חדר, המאובזר בכל האביזרים הנדרשים לו וכי הינו אוהב לשהות בביתה ואהוב על ידה. לא ניתן משקל לעובדה שאשתו החדשה של הנתבע אינה מתערבת בגידולו, שכן לסבתא יש מקום משמעותי וכי הסבתא ממלאת את החסר של היעדרויותיו של הנתבע בשל נסיעותיו לחו"ל.
9.6.4 המומחית קבעה שלקטין קשר אמיץ עם הנתבע וסבתו, כשלדעתה היות והקשר עמוק ומוטמע מספיק ניתן לשמר קשר זה על ידי קשר אינטרנטי וביקורים.
9.6.5 המומחית לא נתנה את דעתה לגעגועים הרבים שיתגעגע הקטין לנתבע ולסבתו מצד הנתבע, אשר ממלאת מקום נכבד בגידולו ולסבתו מצד התובעת, אשר אף אליה קשור הקטין. קשר אינטרנטי וביקורים הינם מזור חלקי בלבד אך אינם דומים לחיים במחיצתם.
9.6.6 יש לציין כי הסבתא מצד הנתבע הינה אישה חולה אשר וודאי לא תוכל לבוא ולבקרו בחו"ל וביקורי הקטין בישראל והקשר האינטרנטי כנראה לא ימלאו את הגעגועים לסבתו מצד הנתבע, אשר הקטין מתייחס אליה כ"אמא שנייה" ומכנה אותה "ממושקה" וכן את געגועיו לסבתו מצד התובעת.
9.6.7 המומחית ציינה בחוות דעתה כי התובעת הודיעה שלא תיסע ללא הקטין וכי אם תישאר בארץ חיי נישואיה עומדים בסכנה והקטין ייקח את האשמה והאחריות על עצמו.
9.6.8 המומחית לא התייחסה כלל למצב הנגדי בו היה ויקרה חס וחלילה משהו לסבתא החולה, שעה שהקטין מצוי בארה"ב, ירגיש הקטין אשמה ואחריות רבה ואף הרגשת פספוס.
9.7 מתן משקל לגילו של הקטין
9.7.1 המומחית לא התייחסה כלל למשמעות גילו של הקטין ביחס להגירה.
9.7.2 אין המדובר בקטין רך בשנים, בן שלוש או שש, הזקוק מאד לאמו ואשר קיימת חזקת הגיל הרך, אשר קל לו יותר להסתגל למסגרות חדשות, אלא מדובר בילד בגיל ההתבגרות אשר שנים אלו הינן שנים משמעותיות ביותר בעיצוב דמותו.
9.7.3 לא ניתנה כל התייחסות לחשיבות שיש בגילאים אלה לקשר שבין אב לבנו והשפעת קשר זה על התנהלותו בעתיד של הקטין.
9.7.4 מחקרים הוכיחו כי החל מגיל שלוש עשרה הופך האב להיות דמות מרכזית בעולמם הפנימי של הבנים, ראה בנידון עבודת דוקטורט שנעשתה על ידי ריקי פלח גליל, בעקבות האב האבוד, בנים מתבגרים מגלים מחדש את אביהם, האוניברסיטה העברית, תשס"ה-2004:
"מגיל 13 ואילך, מתהפכת תמונה זו. האם עוברת לרקע, ואילו האב הופך להיות דמות מרכזית בעולמם הפנימי של הבנים. הבנים עסוקים באינטנסיביות בהערכת האב ובהערכת היחסים אתו. הפרשנות העולה מדברי הבנים היא, שעם התקדמות תהליך ההיפרדות מהתלות באם נושא הבן את עיניו לאביו כדמות חדשה להתחברות, על מנת להישען עליה בדרך לבגרות".
ובעמ' 340:
"החל מגילים אלה, עסוקים הבנים באופן אינטנסיבי באב; בדמותו, בהרגליו, באורח חייו, בהישגיו וכישלונותיו. הם מתבוננים ביחסים ביניהם ובין האב, משווים בין יחסים אלה ליחסים עם האם, הם בוחנים את היחסים שיש לאב עם אחיהם ואחיותיהם, ובודקים את היחסים שיש לחבריהם עם אבותיהם בהשוואה לעצמם".
9.7.5 היה והקטין יהגר יחד עם אמו לארה"ב אזי הדמות הגברית, שתעמוד לצדו תהא פלמוני , שהינו בעל מנטליות שונה לגמרי, אמריקאי, בעל דת אחרת, רחוק מציונות, כשאביו מולידו נמצא רחוק ממנו והשפעתו עליו הינה קטנה ביותר אם בכלל.
9.8 הטלטלה שבהגירה
9.8.1 למותר לציין כי המעבר לארה"ב כרוך בטלטלה גדולה, שכן הקטין חייב להתנתק לא רק ממשפחתו הרחבה, הכוללת את סבתותיו משני הצדדים, אלא עליו להתנתק ממקום מגוריו המוכר, חבריו, בית הספר בו למד ולהתאקלם מחדש בסביבה הזרה לו לחלוטין עם מנטליות שונה.
9.8.2 הקטין עבר בחייו הקצרים טלטלות רבות: גירושי הוריו, נישואי הוריו עם בני זוג חדשים, הולדת אחיותיו למחצה, חיים במחיצת בתו של כ מנישואיו הראשונים, הליך הגיור שעבר בעקבות ההליכים המשפטיים שניהלו הוריו, לימודיו בבית ספר דתי ואחר כך מעבר לבית ספר חילוני, כשהמעבר לארץ אחרת כרוכה בטלטלה גדולה נוספת.
9.8.3 בספרם של שמואל מורן והדרה בר הגירה וחטיפת ילדים היבטים משפטים ופסיכולוגים נאמר בעמ' 363 ו-375:
"עבור ילד במשפחה שלמה הגירה ומעבר לקהילה חדשה היא קשה, אך הילד נעזר ביציבות של משפחתו, הוא מרגיש מוגן על ידי משפחתו ועל ידי שני הוריו. המשפחה השלמה פוגשת את האתגרים של החיים כמשפחה העוזרת לבניה, בייחוד לילדים.
ילדים של משפחות גרושות הינם פגיעים. בעבורם, כל תזוזה, כל שינוי, כל מעבר הוא מסוכן ודורש התארגנות מיוחדת, תכנון ותמיכה הורית. יש להגן על הילד מפני שינויים תכופים מדי בתחום הסביר.
לבקשת הגירה פוטנציאל גבוה לפתיחה מחודשת של קונפליקטים. היא יכולה לאיים באופן חמור על תחושת היציבות והביטחון של הילד ולבסס את תפיסתו שהעולם אינו אלא שדה קרב מלא תחמושת אשר בו אין הוא יכול לסמוך על איש".
9.8.4 המומחית פתרה קשיים אלה באומרה כי לקטין יכולת הסתגלות גדולה, כשאינה נכנסת לניתוח הקשיים הרבים, העומדים בפניו בייחוד לאור גילו שהינו גיל קריטי ביותר. כן לא ניתנה על ידי המומחית התייחסות לעובדה שהוא נוסע למקום מרוחק בארה"ב שיש בו רק בית ספר יהודי אחד עד סוף כיתה ח' וכי נכון לעכשיו הינו לומד בכיתת מחוננים שהינה כיתה מיוחדת המתאימה לצרכיו.
9.8.5 כן אין התייחסות לנתון שהקטין נוסע ל---, ---, שבארה"ב יחד עם כ שבסופו של יום הינו אביו החורג ובתו מנישואיו הראשונים אשר בשבילם זוהי חזרה למקום המוכר להם ואילו לגבי הקטין זהו מקום זר ומנוכר כשהתובעת, שהינה העוגן היחיד, יתכן ותהא עסוקה בהתאקלמותה שלה ובהקמת העסק שבכוונתה להקים.
9.8.6 לא ניתן משקל מספיק לעובדה שהקטין גדל בארץ, חונך בארץ, קיבל חינוך ציוני ועכשיו הוא אמור להתגורר בארץ זרה עם אב שאינו יהודי ובתו של פלמוני מנישואיו הראשונים ולאחר כיתה ח' אין כלל מסגרת לימודית יהודית.
9.8.7 לא הובאו כלל ראיות מהי הקהילה היהודית במקום וכדומה.
9.8.8 העו"ס טענה כי היה ויישאר בארץ יהיו לו קשיי הסתגלות להסתגל לבית ספר אחר. מעבר לעובדה שדבר זה אינו נכון עובדתית, שכן הנתבע אמר כי הקטין יישאר באותו בית ספר, מהו קושי זה לעומת הקושי להחליף מדינה, בית ספר, כיתה, חברים ומנטליות שונה?
- הישארות הקטין בארץ
10.1 אפשרות זו נשללה בחוות הדעת ובתסקיר ללא בירור מעמיק וללא פירוט היתרונות הרבים הקיימים באפשרות זו.
10.2 אפשרות הישארותו של הקטין יחד עם הנתבע בישראל נשללה לאור מסקנת המומחית שהתובעת הינה המטפלת העיקרית, בעלת מסוגלות הורית גדולה יותר משל הנתבע, כשהנתבע נאלץ לנסוע לחו"ל במסגרת עבודתו והינו חולק את תפקידיו
ההוריים עם אמו, כשהקטין רואה בבית הסבתא כביתו העיקרי ואילו בבית הנתבע, אין לו חדר משלו ואשת הנתבע אינה ממלאת תפקיד בטיפול בקטין.
10.3 כפי שציינתי לעיל, אין המדובר בשני הורים הממשיכים להתגורר בארץ ויש לבדוק למי המסוגלות ההורית הגדולה יותר אלא כאמור יש לבדוק שני מצבים: מצב בו הקטין מהגר ומצב בו הקטין נשאר בארץ, על כל היתרונות והחסרונות של כל אפשרות, תוך בדיקה היכן טובתו של הקטין גדולה יותר.
10.4 המומחית ציינה שלשני ההורים מסוגלות הורית טובה כשלאם מסוגלות הורית טובה יותר אך לא נשללה מסוגלותו ההורית של הנתבע, כן ציינה המומחית כי לקטין קשר עמוק ומוטמע עם הנתבע וסבתו. כמו כן ברוב הגינותה הודתה התובעת כי בהסכמתה ובעידודה של התובעת יש לסבתא מקום מכובד בגידולו של הקטין אשר מיטיב איתו.
10.5 לאחר שבית המשפט בחן את העובדות לעומקן, העובדה שהנתבע נעדר מספר ימים בחודש מהארץ בשל עבודתו והעובדה שאין לקטין חדר נפרד בביתו, משקלן של עובדות אלה מצטמצם ביותר לאור החלק שנוטלת הסבתא בגידולו והעובדה שבבית הסבתא יש לקטין חדר משלו על כל אביזריו, כשהקטין מרגיש שם כביתו השני.
10.6 זאת ועוד, אין התייחסות לעובדה שהקטין נולד בישראל, כל חייו בישראל, אינו מכיר מציאות אחרת, כאן חבריו, מכריו, משפחתו המורחבת שהינו קשור אליה קשר של ממש.
10.7 הנתבע הודיע לבית המשפט כי אם יישאר הקטין בישראל ימשיך וילמד בבית ספר בו הינו לומד עתה על מנת שלא יצטרך לעבור למסגרת לימודים אחרת, נתון שלא קיבל כל התייחסות על ידי המומחית ועל ידי העו"ס.
10.8 כן לא ניתנה כל התייחסות כי הקטין לומד עתה בכיתה מיוחדת של מחוננים ברמת לימודים גבוהה ביותר, כשלא נבדק כלל מהו אותו בית ספר יהודי בארה"ב ומה רמתו.
10.9 כאמור לעיל המדובר בקטין כבן שלוש עשרה שהינו בתחילת גיל ההתבגרות, שהינו גיל משמעותי ביותר עבור כל ילד בעיצוב אישיותו, כשבגיל זה יש חשיבות מכרעת לקשר שבין הקטין לאביו, עובדה שלא ניתנה לה כל התייחסות.
10.10 בעוד שניתנה התייחסות לטענה שהתובעת הודיעה שלא תיסע ללא הקטין וכי הישארותה בארץ מעמידה את חיי נישואיה בסכנה, כשהקטין ירגיש אשם, לא נלקחה כלל בחשבון העובדה שהסבתא מצד האב הינו משמעותית מאד בחיי הקטין והינה אישה חולה אשר חו"ח יתכן ומצבה הבריאותי יתדרדר והקטין לא יזכה להיות עימה בשנותיה האחרונות ועל כך ירגיש אשמה.
10.11 המומחית קבעה שהקטין אוהב את חייו בארץ ורוצה להשאיר את המצב כפי שהוא היום, דבר שלא ניתן לו משקל ראוי.
10.12 כן לא ניתן משקל לכך שהישארותו של הקטין בארץ תמנע ממנו את הטלטלה שעליו לעבור אם יהגר לארה"ב יחד עם אמו ומשפחתו החדשה, כשהינו משאיר מאחוריו את משפחתו הרחבה, ביתו, חבריו, בית הספר ועוד.
10.13 הקטין הציע הצעה שהשנים עד גיל 18 יתחלקו לשני חלקים, כשבכל חלק יהא הקטין עם הורה אחר וזאת על מנת לא לאבד אף אחד מהוריו, שכן הקטין הביע חשש כן וממשי שאם יבחר באפשרות אחת על פני השנייה, יאבד את הקשר עם ההורה השני, מצב שהינו רוצה למונעו ועל כן הציע את הצעתו.
10.14 לאור העובדה שזו הייתה הצעת הקטין, ראוי היה לבחון אותה לעומקה וכפי שיובהר להלן יש בהצעה זו טעם רב והינה מתיישבת עם טובת הקטין והינה הרע במעוטו.
- חלוקת השנים עד גיל 18 של הקטין עם כל אחד מהוריו
11.1 המומחית בחוות דעתה ציינה בזו הלשון:
"הקטין מאד לחוץ מהמצב. הוא חשב על פתרון: "ההצעה הכי טובה היא לחלק את הזמן שיש עד שאהיה בן 18 חצי בחצי בין אמא לאבא, שנתיים חצי-שנתיים וחצי. זה טוב כי שני הצדדים מקבלים את מה שהם רוצים". הקטין מסביר שהפתרון של שנתיים וחצי-שנתיים וחצי "זה פתרון של צדק ואחווה. זה הכי יעיל. זה כאילו רגיל ושם דבר לא השתנה". הקטין רוצה שלום ואחווה בין שתי המשפחות, והפתרון של חצי חצי הוא להמשיך
כמו שעכשיו, חצי אצל האמא וחצי אצל האבא. מבחינתו הוא ירגיש שזה רגיל, זה הנורמה, ככה הוא רגיל מגיל שנתיים.
החצי הראשון צריך להיות באמריקה. אבל זה תלוי בעניינים של גרין קארד. "כשאגיע לגיל 15 וחצי לא אוכל גרין קארד. אז בחינתי חצי חצי בהטלת מטבע".
11.2 בחקירתה הנגדית נשאלה המומחית לגבי הצעה זו וזו עדותה, עמ' 9 לפרוטוקול, מיום 5.7.15:
"ש. שפלוני יצא מהפגישה הוא תיאר לי אותה כדלקמן: הוא אמר שאת אימצת את הרעיון שהקטין יחלק את התקופה עד גיל 18 לשתיים, שזה רעיון מצוין והגיעו לדבר ברמה שנחזור לעורך הדין ולסכם, אבל אז הם יצאו החוצה, היה ביניהם ויכוח אצל מי הוא יהיה בתקופה הראשונה, הוא חזר אלייך ואמר שפלונית אמרה שאם התקופה
הראשונה אינה בארה"ב היא לא מסכימה. את אמרת לו שאם אין הסכמה את בכל זאת תכתבי זאת כהמלצה, פתאום בדוח אנו רואים שהדבר לא מופיע כהמלצה אלא את כותבת את זה כשלילה.
ת. יכול להיות שלא הסברתי את עצמי נכון או לא הבנתי נכון, הרעיון של שנתיים וחצי נהוגה על ידי הקטין, אני לא המלצתי על רעיון, לא אימצתי אותו לא הבאתי אותו לפני ההורים כאילו אני סבורה שזה רעיון טוב אלא אמרתי להם שזה רעיון שהועלה על ידי הקטין, אני יודעת שההורים יצאו החוצה ודיברו על זה ונוצר ביניהם ריב על מי יהיה הראשון, וזהו.
ש. התיאור שפלוני חזר אליך ודיברת איתך על זה.
ת. כן התכוונתי להגיד שאם אין הסכמה בין ההורים אני אכתוב מה היא המלצתי. אני לא צריכה הסכמה בין ההורים לצורך מתן המלצות.
ש. למה הנושא הזה דובר כ-40 דקות, זה דובר כהצעה ריאלית.
ת. אם הייתי סבורה שהמלצה היא טובה הייתי ממליצה, ואפילו הייתי ממליצה מי יהיה הראשון, אבל אני לא חושבת שזו המלצה טובה. אני לא הגיתי את הרעיון, זה רעיון שבא מהילד, כתבתי את זה בחוות דעת איך עלה הרעיון, וכתבתי שזה לא נובע מטובת הילד אלא מרצונו של הילד לרצות את שני הוריו.
ש. את בשלב זה עומדת על דעתך שזה לא רעיון טוב.
ת. זה לא רעיון טוב. אי אפשר לקבוע דבר כזה מראש. יכולים לעלות דברים בהמשך הדרך".
11.3 המומחית לא נתנה כל הסבר בחקירתה הנגדית מדוע אין לקבל הצעה זו. לדידי יש בהצעה זו, בשינויים המתאימים, כפי שיפורטו להלן, טעם רב ופתרון נכון של הדברים, המתיישב עם טובת הקטין.
11.4 המומחית כותבת בחוות דעתה את הדברים הבאים:
"קשה להקטין לחשוב על ניתוק מהארץ כי זה ניתוק ממה שחשוב לו פה כמו יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הקטין מאד מחובר לפה. קשה לו לחשוב על ניתוק מאבא או מאמא. "אין סיכוי בעולם לאבד אחד מההורים... אני הייתי מעדיף שאמא תישאר אבל כ לא יכול להישאר בארץ". "ושלא תחשבי שאני הולך לעשות פה מרד בהורים", הוא אמר לי.
ומה עם החברים? אם ייסע יאבד את החברים. אבא מתכנן שאם הוא יישאר פה ימשיך ללמוד ב---.
בגל ההתנהגות של ההורים שלו הקטין מבטיח לעצמו שהוא לא יתגרש אף פעם. הוא אומר לי שמה שקורה במשפחה גורם לו להתנהג לא טוב בבית הספר, הוא מרביץ מכות בבית הספר ואפילו השעו אותו.
הקטין אומר שהוא יהיה שמח ומרוצה מההחלטה רק אם שני ההורים שלו יהיו מרוצים ואם יסיימו עם כל הסיפור הזה עד סוף הקיץ".
11.5 לאחר שבית המשפט בחן היטב את כל הנתונים, בית המשפט סבור שנכון לחלק את תקופת שהייתו של הקטין עד גיל 18 בין שני הוריו, כשהתקופה הראשונה, בשלב זה
תהא בת שנתיים בישראל, כשלאחר שנה מהיום תיבחן שוב החלטה זו עם הקטין וזאת מהנימוקים הבאים, וודאי שמכוחם המצטבר:
11.5.1 לקטין קשר הדוק עם אביו וסבתו, היכולים לספק לו מקום מגורים בטוח ולהיענות לצרכיו.
11.5.2 הקטין אוהב את הארץ ורוצה להישאר בארץ, בסביבתו הטבעית, עם משפחתו הרחבה, עם סבתותיו משני הצדדים, בבית הספר בו הוא לומד, עם חבריו.
11.5.3 הקטין הינו כבן 13, גיל קריטי לביצוע הגירה על כל משמעויותיה.
11.5.4 אין סיבה מוצדקת להעביר את הקטין טלטלה קשה וחדשה נוספת כשיש לו אלטרנטיבה טובה אחרת.
11.5.5 לקטין חשש כבד כי בחירת הגירה או הישארות ללא הגבלת זמן תגרום לנתק מאחד ההורים, דבר שימנע באפשרות הנ"ל.
11.5.6 אפשרות זו משרתת את טובת הקטין ומוצאת איזון בין רצונותיהם הלגיטימיים של שני הוריו וגורמת להרגשה נכונה לכל הצדדים ועל כן קל לכל הצדדים לקבלה ובראש ובראשונה לקטין אשר נמצא בראש סדר העדיפויות.
11.6 ההיגיון שבקביעה שתחילה על הקטין להישאר בישראל הינה בהתחשב בעובדה שהישארות בישראל הינה המשך המצב הקיים כשהקטין לא נאלץ עתה לעבור טלטלה חדשה וכי טלטלה זו תידחה לאחר שהקטין יתבגר קמעה. במתן עדיפות לשהייה בישראל יצטרך הקטין לעבור טלטלה רק פעם אחת, כשיעבור לארה"ב ואילו מעבר עתה לארה"ב ואחר כך שוב לישראל יגרום לו לשתי טלטלות שלא לצורך.
11.7 החלטה זו מתיישבת גם עם העובדה שגיל 13 הינו גיל של תחילת ההתבגרות ומעבר לעובדה שיש חשיבות בגיל זה לביסוס קשר שבין האב לבנו, בשנים אלה הקטין יחזק את עצמו מבחינה נפשית, יחזק את זהותו, יתבגר וכשיהא בוגר יותר ומבין יותר יכולת ההתמודדות שלו תהא גדולה יותר ויקל לו לעבור לארה"ב.
11.8 מובהר כי החלטה זו תיבחן שוב לאחר שנה וכי בית המשפט ייפגש עם הקטין בסביבות חודש מאי 2016.
11.9 בית המשפט מרגיש חובה לציין כי התרשם בצורה טובה ביותר מהתובעת וכי זוהי החלטה קשה ביותר עבור בית המשפט, שכן הינו מבין לליבה של התובעת ולרצונה לשמור על משפחתה החדשה תוך ניסיון שלא לאבד את הקטין, אליו היא קשורה בקשר עמוק מאז היוולדו.
11.10 לאחר שהתרשמתי מהצדדים, הנני סבורה שהתובעת תמצא את הדרך לשמור על קשר הדוק עם הקטין גם עם הגירתה לארה"ב הן על ידי קשר אינטרנטי והן על ידי ביקורים נרחבים של הקטין בארה"ב וביקוריה בארץ.
11.11 ראוי לציין כי בשתי האלטרנטיבות שוכנעתי בבירור כי כל הורה יאפשר קשר עם ההורה השני.
11.12 הנני מאמינה ששני הצדדים יעשו כל שביכולתם על מנת להקל על הקטין ביישום החלטת בית המשפט, שכן הקטין היה שמח ששני הוריו ימשיכו ויגורו בישראל אך משכך הם פני הדברים, בית המשפט בחר באלטרנטיבה שהינו מאמין שהינה הטובה ביותר עבור הקטין.
11.13 היות ופסק דין זה אמור להינתן בדחיפות, אזי בית המשפט לא נכנס לכל פרטי הסדרי הראיה אשר יסוכמו בין הצדדים ובהעדר הסכמה על ידי בית המשפט.
11.14 הנני מורה כי הקטין ייסע לתובעת, לארה"ב בחופשים הבאים: כל חופשת הקיץ, חופשת חנוכה, פסח, כששני הצדדים יישאו בחלקים שווים בעלות הנסיעות.
- אופן ניהול ההליך
12.1 תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:
"ראה בית המשפט או הרשם כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק דין, ללא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך או המשפט בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה או לשניהם יחד".
12.2 במקרה דנא, נהג הנתבע בצורה שאינה ראויה תוך ניסיונות, שלא בתום לב, לעכב את ניהול התיק ולסרבלו על מנת שבית המשפט לא יוכל לתת את החלטותיו במועד, תוך התייחסות שאינה נאותה כלפי ביהמ"ש.
12.3 למרות שבית המשפט ניפגש עם הקטין והתרשם ממנו ישירות ולא היה כל מקום למנות לקטין אפוטרופוס לדין, שיבהיר לביהמ"ש מהו רצונו של הקטין ולא היה כל צורך בשמיעת עדים נוספים אשר יעידו מה רצונו, עמד הנתבע על דרישתו להעיד את הנהג של הקטין, המורה לנגינה, המחנכת ועוד ואף הגיש בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע על החלטת בית המשפט, שקבעה שעל הצדדים להגיש את סיכומיהם תוך דחית בקשתו של הנתבע להעיד עדים נוספים ודחית בקשתו למינוי אפוטרופוס לדין על הקטין.
12.4 למרות שבקשת רשות הערעור נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, בחר ב"כ הנתבע להמשיך ולהתבטא בסיכומיו בצורה שאינה ראויה כלפי בית המשפט ולטעון שלבית המשפט אצה הדרך להכריע בתיק, ללא דיון מעמיק ואלו "מקצת דבריו" של ב"כ הנתבע בסיכומיו:
"התביעה התנהלה בקצב מהיר מאוד, מהיר מכל תביעת הגירה שהחתום מטה ולכאורה בכיוון חד סיטרי של קבלת התביעה. הן העו"ס מטעם הרווחה והן המומחית שמינה בית המשפט הגב' הדרה בר, תמכו ללא סייג וללא היסוס קל שבקלים בתביעה. דבר אשר, כך נראה, הביא את בית המשפט בשלב מוקדם מאוד למסקנה כי הפור נפל ולכן כל פעולה או בקשה של האב חסרות טעם והנובעות ממניעים שליליים, מרצון למשוך ולסרבל ולכן יש לדחותם וכך עשה...
בית המשפט באחת מהחלטותיו קבע כי דינה של תביעת הגירה כדין תביעה לפי חוק אמנת האג... לקביעה זו אין כמובן כל בסיס בפסיקה וממילא תביעות לפי אמנות האג נידונות לפי הצורך האמיתי ולא לפי סטופר...".
12.5 התנהלות זו מחייבת מתן ביטוי בפסיקת הוצאות לאוצר המדינה תוך שימוש בסעיף 514 לתקנות סדר הדין האזרחי.
12.6 בנסיבות אלה הנני מחייבת את הנתבע בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסך 10,000 ₪.
- סיכום
13.1 לאור כל האמור לעיל, הקטין יישאר בשלב זה במשמורת אביו למשך שנתיים מהיום.
13.2 בסביבות חודש מאי 2016 ייפגש ביהמ"ש עם הקטין והחלטה זו תיבחן שנית.
13.3 הצדדים יגיעו להסכמות בדבר הסדרי הראיה ובהעדר הסכמה יפנו לביהמ"ש למתן החלטה.
13.4 בנסיבות דנא כל צד יישא בהוצאותיו.
13.5 העתק מפסק הדין יישלח לצדדים .
13.6 המזכירות תואיל לסגור את תיק זה ואת תיק תמ"ש 7290-03-15.
ניתן היום, ח' באלול תשע"ה, 23 באוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.
חתימה