תיק עובדות הניקיון שביקשו להכיר בתביעתן, נגד המעסיקה, כתובענה ייצוגית יוחזר לדיון בבית הדין האזורי לעבודה

השופט (בדימוס) עמירם רבינוביץ

פתח דבר

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (דמ"ש
   5771-08; הנשיאה דיתה פרוזינין, נציג הציבור מר זלוצובר), אשר דחה את בקשת המערערות לאשר תביעתן כתובענה ייצוגית.

הרקע העובדתי

2. המשיבה הינה חברה המספקת שירותי שמירה, אבטחה וניקיון (להלן- החברה); המערערת 1 הייתה עובדת ניקיון אצל החברה מיום 1.06 עד  יום 27.03.08 (להלן- טגניה); טגניה הגישה תביעה נגד החברה לתשלום תוספת ותק, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי על אי מתן הודעה לעובד, ימי חג, דמי הבראה, פדיון חופשה, ופיצוי בגין אי הפקדת כספים לקופת גמל; ביום 01.09.08 הגישו המערערות בקשה לאישור תביעתה של טגניה כתובענה ייצוגית. הסעדים שנתבעו בתובענה הייצוגית הם אלה: תשלום תוספת ותק, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובדת על תנאי עבודתה, פיצוי בגין אי הפקדת כספים בקרן פנסיה, ולחלופין תשלום ההפרש בין ההפקדות שהפקידה החברה בביטוח מנהלים לבין הסכומים שהיה עליה להפקיד בקרן הפנסיה; ביום 15.10.09 התקיים דיון בבקשה בבית הדין האזורי, נשמעו ראיות, וניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב; ביום 05.01.10 הגישו המערערות לבית הדין האזורי בקשה לקבלת עמדת ההסתדרות הכללית החדשה (להלן- ההסתדרות) בנוגע לתובענה ובנוגע לאכיפת זכויות עובדי החברה. הבקשה נדחתה בעיקר בשל האיחור הרב בהגשתה, לאחר שכבר נסתיים שלב שמיעת הראיות, ומשלא ניתן כל הסבר לאי הגשתה במועד (החלטה מיום 08.02.10); המערערות הגישו גם בקשה ליתן צו המורה לחברה להימנע מהשמדת מסמכים הנוגעים לחברי הקבוצה. נקבע כי המסמכים יופקדו במעטפה סגורה בקופת בית הדין (החלטה מיום 08.02.10); המערערות ויתרו על תביעתן המבוססת על אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודתו.

תמצית טענות המערערות בבית הדין האזורי

3. החברה אינה מכירה בהסכם הקיבוצי החל עליה, ואינה מקיימת אותו. אף על פי כן היא עושה בו שימוש כמגן מפני תובענות ייצוגיות. לפיכך יש לפרש את סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו- 2006 (להלן- חוק תובענות ייצוגיות או החוק), ככזה שאינו מונע הגשת תובענה ייצוגית, שאם לא כן ייפגעו זכויות העובדים; תובענה ייצוגית הינה הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת בין הצדדים, שכן אם לא תאושר התובענה הייצוגית, לא יקבלו עובדי החברה את זכויותיהם; גם אם קיים הסכם קיבוצי החל על החברה, הוא אינו מונע אישור התובענה כייצוגית, משום שיש ליתן פרשנות מצמצמת לכלל הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק. כמו כן ההסכם אינו מסדיר את תנאי העבודה הספציפיים לתביעה הנוכחית. יתר על כן, מחומר הראיות עולה כי אין מדובר במקום עבודה מאורגן, שכן לא קיימת אצל החברה התארגנות עובדים, וההסתדרות לא עשתה דבר לאכיפת זכויותיהם של עובדי החברה, אף כי אינה מכירה בהסכם הקיבוצי ואינה מקיימת אותו כלל; החברה לא הפקידה עבור טגניה כספים לקרן פנסיה, על פי חובתה בצו ההרחבה. הפקדה לביטוח מנהלים אינה תחליף לקרן פנסיה. כמו כן לא הפקידה החברה הפקדות לקרן פנסיה עבור פיצויי פיטורים, ויש לחייבה לשלם פיצוי עבור אי הפקדה זו לחברי הקבוצה שסיימו את עבודתם אצל החברה ולא קיבלו פיצויי פיטורים. מאחר שמדובר בסכום המיועד גם לקצבה, החברה אינה רשאית להחזיר לעצמה כספים אלה; לחלופין, אם תידחה טענת המערערות כי ההפקדות לביטוח מנהלים אינן באות במקום הפקדות לקרן פנסיה, יש לחייב את החברה בריבית פיגורים בשל האיחור בתשלום הפרמיה, ובתשלום ההפרש בין הסכום שהופרש לבין הסכום שהיה עליה להפריש על פי הוראות ההסכם הקיבוצי; החברה אינה משלמת לעובדיה תוספת ותק, אף כי עליה לעשות כן מכוח צו הרחבה. אין מדובר בזכות נלווית, הפוקעת עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים. יש לשערך את הסכומים המפורטים בצו ההרחבה; השוני בין חברי הקבוצה אינו מונע תובענה ייצוגית, שכן הסעד זהה, וקיים בין כל חברי הקבוצה גרעין משותף של עובדה או משפט, מה גם שאין צורך בזהות מוחלטת בין השאלות העובדתיות והמשפטיות המתעוררות לגבי כל אחד מחברי הקבוצה המוצעת. דרישת זהות מוחלטת תסתור את תכלית החקיקה, אשר נועדה להגן על ציבור העובדים החלשים, מה גם שמדובר בתחשיב אריתמטי פשוט, שניתן לעשותו בלא כל קושי; בפועל ההסתדרות אינה מגנה על זכויות העובדים, ועל כן רק באמצעות תובענה ייצוגית יקבלו העובדים את זכויותיהם.

תמצית טענות החברה בבית הדין האזורי

4. החברה היא חברה בארגון מעבידים, וחל עליה ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה. כך נקבע אף בפסק דינו של בין הדין הארצי בתיק ע"ע (ארצי) 324/05 ריבה אצ'ילדייב – עמישב שרותים בע"מ (ניתן ביום 27.03.06). בנוסף לכך, הסעדים הנתבעים בתובענה מוסדרים בהסכם הקיבוצי. לפיכך, ולנוכח הוראות סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק, יש לדחות את הבקשה; הסעד הכספי המבוקש לגבי כל אחד מחברי הקבוצה שונה, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה; טגניה קיבלה את מלוא שכרה, והיא אינה זכאית לקבלת תוספת ותק, מה גם שלא ניתן לפסוק תשלום בגין תוספת ותק, שכן בצו ההרחבה נקובה זו בלירות ישראליות, ולא כתוספת אחוזית; קיים שוני משמעותי בין חברי הקבוצה המונע את אישור התביעה כתובענה ייצוגית.