הנשיא (בדימ') א' ברק:
מהי תחולתן בזמן של הוראות חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006? האם הן חלות על הליכים בקשר לאישור תביעה כתובענה ייצוגית, לגביהם התנהלו הליכי ערעור בבית משפט זה עובר לפרסום החוק? אלה הסוגיות העיקריות הדורשות הכרעה בתיק שלפנינו.
העובדות הצריכות לעניין
1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט המחוזי בחיפה (מיום 16.8.2000; הנשיא מ' לינדנשטראוס), בה הורה בית-המשפט על מחיקתה על הסף של בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית. הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית הוגשה (ביום 2.11.1999) על-פי הוראות פרק ט1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק ניירות ערך). לחילופין התבקש אישור התובענה על-פי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 29). המבקשות שלפנינו הן בעלות מניות מיעוט בחברת אלסינט בע"מ (להלן: אלסינט), חברה ציבורית הרשומה בישראל, אשר מניותיה נסחרות בבורסה של ניו-יורק (New York Stock Exchange). תביעתן נסבה על טענות לקיפוח קיצוני ומתמשך של בעלי מניות המיעוט באלסינט, אשר נגרם על-ידי בעלי השליטה בחברה ונושאי משרה בה שמונו מטעמם, והסב לבעלי מניות המיעוט נזקים כספיים כבדים. המשיבים לבקשה שלפנינו הם אלסינט עצמה, בעלי השליטה בה ונושאי משרה בה וכן נושאי משרה בחברות הנתבעות שהינן בעלות השליטה בה.
החלטת בית-המשפט המחוזי
2. בית-המשפט המחוזי הורה על מחיקת הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, וזאת משלושה טעמים.
ראשית, נפסק כי פרק ט1 לחוק ניירות ערך, הדן בתובענה ייצוגית על-פי החוק, אינו חל על המקרה, משום שניירות הערך של אלסינט נסחרים בבורסה של ניו-יורק ולא בישראל.
שנית, נפסק כי תקנה 29 אינה חלה, בין היתר עקב היעדר זהות בסעד הנתבע.
שלישית, נפסק כי אין תחולה במקרה הנדון להסדר של הגשת תובענה ייצוגית, הקבוע בחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), אשר נכנס לתוקף ביום 1.2.2000 (כשלושה חודשים לאחר הגשת הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית), והוראותיו החליפו את פרק ט1 לחוק ניירות ערך. זאת, משום שהוראות החוק העוסקות בתובענות ייצוגיות הינן הוראות חוק מהותיות. ככאלו, אין להן תחולה אקטיבית על מעשים שבוצעו לפני כניסתו של חוק החברות לתוקף.
טענות המבקשות בבקשת רשות הערעור
3. מספר טענות בפי המבקשות בבקשתן לרשות ערעור (מיום 2.10.2000).
ראשית, לדעתן הסדר הגשתן של תובענות ייצוגיות בחוק החברות, הוא דיוני ולא מהותי. הוא אינו מקנה זכויות חדשות, באשר זכות תביעה אישית עומדת לתובע גם ללא אפשרות הגשתה של תובענה ייצוגית. בהיותו שכזה, תחולתו בזמן היא אקטיבית. על-כן שגה בית-המשפט המחוזי כשבחן את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית על-פי פרק ט1 לחוק ניירות ערך, שכבר בוטל בעת מתן ההחלטה. יישום הסדר התובענות הייצוגיות שבחוק החברות אינו משפיע על פעולות שנעשו בעבר. אין הוא גורר פגיעה בעקרונות של צדק, הגינות, וודאות וכיוצא באלה. טענת ההסתמכות היחידה אשר יכולים המשיבים לטעון לגבי החלת הדין החדש, היא ציפייתם לכך שייהנו מתופעת תת-האכיפה האופיינית למקרים של חברות שמניותיהן מפוזרות בידי ציבור רחב. זוהי ציפייה שאינה ראויה להגנה.
שנית, גם על-פי הדין הקודם - חוק ניירות ערך - ראויה התביעה להתברר כתובענה ייצוגית. התביעה דנן מצויה בסמכותם של בתי-המשפט בישראל, על-פי כל המבחנים לקיומה של סמכות בינלאומית, ובתי-המשפט בישראל הם הפורום הנאות לבירורה.
שלישית, התביעה ראויה להתברר כתובענה ייצוגית אף מכוח תקנה 29.
טענות המשיבים
4. מספר נימוקים בפי המשיבים לדחייתה של הבקשה.
ראשית, נטען כי הוראות חוק החברות מסדירות במפורש את תחולתו הפרוספקטיבית של החוק, בסעיף 377 לחוק, הקובע כי "תחילתו של חוק זה ... ביום כ"ה בשבט התש"ס (1 בפברואר 2000)".
שנית, התחולה הפרוספקטיבית נובעת אף מתכלית החקיקה. לשיטתן, חוק החברות מרחיב את מעגל הנתבעים הפוטנציאלי בתובענות ייצוגיות, בהיותו מאפשר הגשת תובענה ייצוגית בישראל גם נגד חברות שמניותיהן אינן נסחרות בישראל, בניגוד למצב שהיה נוהג בעת תחולתו של חוק ניירות ערך. הרחבה זו מצדיקה מתן התראה מראש לנתבעים פוטנציאליים, כדי שיכלכלו צעדיהם בהתאם. טענה
שלישית בפי המשיבים, וזו טענתם העיקרית, היא כי הוראות חוק החברות המסדירות את הגשתן של תובענות ייצוגיות הינן הוראות חוק מהותיות, וככאלו, תחולתן היא פרוספקטיבית. הוראות החוק הן מהותיות מכיוון שהן יוצרות יחסי שליחות בין המייצג למיוצג, וזאת אף בלא הבעת רצון מטעמו של המיוצג; עשויות ליצור יחסי נאמנות; משנות את מערך החובות והזכויות, שכן הן עלולות לחייב חברים בקבוצת המיוצגים במעשה בית-דין, ולשלול מהם זכויות תביעה מהותיות מבלי שדעתם תישמע; פוגעות בזכותם היסודית של נתבעים להתגונן בפני התובענה כנגד כל אחד ואחד מחברי הקבוצה; שוללות מן הנתבע זכות ערעור על החלטה בעניין התאמתו של התובע הייצוגי ובא-כוחו לנהל תובענה ייצוגית; פוגעות באינטרס ההסתמכות של חברי הקבוצה המיוצגים במקרה שלפנינו, אשר ציפייתם הלגיטימית הייתה כי ההליכים הפוטנציאליים נגדם ינקטו דווקא במדינה בה מתנהל המסחר במניות; וכיוצא באלה מאפיינים של הוראות חוק מהותיות. לפיכך, הדין הקובע לעניין הגשת תובענה ייצוגית הינו הדין שהיה קיים בעת האירוע נשוא התובענה. יתרה מכך, לא יהיה זה הוגן להעמיד אתאלסינט בפני הסיכון הכרוך בהגשת תובענה ייצוגית כנגדה, מקום בו בטרם כניסתו לתוקף של חוק החברות, לא ניתן היה להגיש כנגדה תובענה ייצוגית בישראל על יסוד חוק ניירות ערך. טענה
רביעית בפי המשיבים, ולפיה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, לא כללה כל עתירה לאישור התביעה כייצוגית לפי חוק החברות, שכן בעת הגשתה חוק זה טרם נכנס לתוקפו. המבקשות אף לא ביקשו לתקן את בקשתן, ולאשרה בהתאם להוראות חוק החברות, לאחר כניסתו של החוק לתוקף. על-פי טענתם
החמישית של המשיבים, מכיוון שהדין החל על הבקשה הינו חוק ניירות ערך, הרי שבצדק נדחתה הבקשה. זאת משום שפרק ט1 לחוק זה אינו חל על חברה שמניותיה נסחרות מחוץ לישראל בלבד. טענתם
האחרונה היא כי תקנה 29 אינה חלה על המקרה הנדון.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה
5. היועץ המשפטי לממשלה הודיע (ביום 13.2.2001), בתוקף סמכותו לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], על התייצבותו בהליך. עמדתו (מיום 8.5.2001) תומכת, בעיקרם של דברים, בעמדת המבקשות בבקשה שלפנינו. כך, לדעת היועץ המשפטי, על-פי חוק ניירות ערך, ניתן היה להגיש תובענה ייצוגית גם בשמו של מחזיק בנייר ערך שאינו נסחר בורסה בארץ, ללא כל קשר לשאלה אם הוא נסחר בבורסה בחו"ל או שאינו נסחר בבורסה כלשהי, ואף ללא כל קשר למקום רכישתו או הצעתו, ואף אם לא הוצע לציבור כלל. נימוק זה מייתר את הצורך לדון בשאלת תחולתו בזמן של הסדר התובענות הייצוגיות שבחוק החברות. עם זאת, עמדת היועץ המשפטי היא כי ההוראות בדבר הגשת תובענות ייצוגיות שבחוק החברות הינן בעלות תחולה אקטיבית. תחולה שכזו, אינה גוררת בענייננו פגיעה לא הוגנת בציפייתם הסבירה של בעלי-הדין. אם הייתה למשיבים, בעת שעשו, לכאורה, את מעשיהם הנטענים, ציפייה לפיה לא יתבעו הם על-ידי כלל בעלי המניות, אין זאת ציפיה לגיטימית שיש להתחשב בה. מעבר לכך, ההסדר שבחוק החברות, בעיקרו של דבר, אינו אלא חזרה על ההסדר הקודם, אשר אין בו חידוש לעניין עצם האפשרות לנהל הליך מהסוג הייצוגי. גם מטעם זה, אין כל פגיעה בציפיות לגיטימיות של המשיבים.
הדיון בבקשה
6. קיימנו (ביום 21.11.2001) דיון בבקשה (השופטים ברק, אנגלרד, ריבלין; עם פרישתו לגמלאות של השופט אנגלרד, באה תחתיו הנשיאה ביניש). בסיום הדיון הוחלט ליתן רשות ערעור כמבוקש.
פסק-הדין בפרשת א.ש.ת והשפעתו על ההליכים בבקשה שלפנינו
7. ביום 2.4.2003 ניתן פסק-הדין בפרשת א.ש.ת (רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220; להלן - פרשת א.ש.ת). נדונה בו השאלה האם ניתן לבסס תובענה ייצוגית על אדניה של תקנה 29. בעקבות מתן פסק-הדין, נתבקשו הצדדים שלפנינו (החלטה מיום 10.4.2003) להביע עמדתם לעניין ההמשך ההליכים בבקשה, לאורה של הלכת א.ש.ת. המבקשות הודיעונו כי הן מעוניינות בהמשך ההליכים בבקשה זו, משום שדי בקבלת טענותיהן לעניין תחולת הסדר התובענות הייצוגיות שבחוק החברות ובחוק ניירות ערך על המקרה שלפנינו, כדי שערעורן יתקבל. אך גם אם יבכר בית-המשפט להידרש, בעניין הנדון, לתחולתה של תקנה 29, טובים סיכויי הערעור להתקבל. עמדת היועץ המשפטי לממשלה הייתה כי לאור הלכת א.ש.ת, לא ניתן לאשר את תביעת המבקשות כתובענה ייצוגית לפי תקנה 29. יחד עם זאת, נותרה המסגרת המוצקה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית על-פי הוראות חוק החברות, ולחלופין, על-פי הוראות חוק ניירות ערך. דעת המשיבים הייתה כי יש לדחות או למחוק את ההליכים שלפנינו, ככל שהם מתבססים על תקנה 29.
8. על פסק-הדין בפרשת א.ש.ת הוגשה עתירה לקיום דיון נוסף (דנ"א 5161/03 א.ש.ת ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), והיא נדחתה ביום 1.9.2005. עוד קודם לכן, הודיעונו המבקשות בענייננו (ביום 1.5.2005) כי אם תתעורר מידת תחולתה של תקנה 29, הן לא תבקשנה את שינויה של הלכת א.ש.ת, אלא תיטענה במסגרתה. על-כן, מקובל היה עליהן כי ההכרעה בערעור שלפנינו לא תמתין להכרעה סופית בעניין תקנה 29. המשיבים הסכימו לכך. לבעלי הדין ניתנה פעם נוספת רשות להשלים את טיעוניהם בכתב. בעמדותיהם העדכניות חזרו בעלי הדין על עיקר טענותיהם. המבקשות הוסיפו והפנו לשורה של פסקי דין (דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק - חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385; להלן - פרשת ברזני; ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט(1), 673; להלן - פרשת דרין) מהם ניתן ללמוד, לדבריהן - ושלא כעמדת המשיבים - על אופיין הדיוני של הוראות חוק העוסקות בהגשתן של תובענות ייצוגיות. כמו כן, שבו המבקשות וטענו כי גם לאחר פסק-הדין בפרשת א.ש.ת, עומדת בקשתן בתנאים הנדרשים לאישורה של תובענה ייצוגית לפי תקנה 29. המשיבים חלקו על עמדה זו. הם סברו כי בעקבות פסיקתה של הלכת א.ש.ת, לא מתקיימים בענייננו התנאים הנדרשים להגשתה של תובענה ייצוגית לפי תקנה 29. הם אף היו בדעה כי עמדת הרוב בהלכת א.ש.ת מאששת את ההנחה כי הזכות להגיש תובענה ייצוגית הינה זכות מהותית, שלא ניתן להקנותה באופן רטרואקטיבי. המשיבים הוסיפו כי פסיקה נוספת (רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276; להלן - פרשת שמש), מאששת את הטענה כי חוק החברות אינו חל באופן אקטיבי על בקשות אשר הוגשו לפני כניסתו לתוקף של החוק.
ההליכים לאחר חקיקת חוק תובענות ייצוגיות
9. ביני לביני חוקק חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (פורסם ביום 12.3.2006; להלן - חוק תובענות ייצוגיות). סעיף 45 לחוק זה, קובע כך: