תוקפו של הסכם גירושין שלא אושר כחוק על פי דין תורה וחוק המדינה

ענינו של פסק דין זה הינו הכרעה בדבר תוקפו של הסכם ממון אשר נחתם על ידי הצדדים ביום 12.2.2015 אך לא אושר על ידי ערכאה משפטית מוסמכת, וזאת, בניגוד להסכמה בסעיף 45 להסכם ולפיה  ההסכם יאושר ויקבל תוקף של פסק דין על ידי  בית משפט לענייני משפחה.

רקע והליכים

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1994. היו אלו נישואין ראשונים לשני הצדדים. מנישואין אלו נולדו לצדדים שני ילדים, בת ובן, כיום, שניהם בגירים. הבעל הינו חשמלאי עצמאי והאישה עבדה כמזכירה רפואית במרפאת שיניים פרטית. במהלך שנת 2013 חל משבר בחיי הנישואין. הקרע בין הצדדים הלך והעמיק וביום  12.2.2015 חתמו הצדדים על הסכם גירושין במסגרתו הוסדרו גם עניני הממון.

בהסכם נקבע, בין השאר, כי האישה תעזוב את דירת המגורים לטובת האיש שימשיך להתגורר בה עם הילדים המשותפים; כי הצדדים הינם בעלים משותפים בחלקים שווים של שלוש דירות (דירת המגורים ושתי דירות נוספות); פירוק שיתוף בשלוש הדירות יידחה בעשר שנים ; וכי האיש יישא בתשלומי המשכנתאות הרובצות על הדירות  לבדו, מחד, אך גם ייהנה, מאידך, באופן בלעדי מפירות השכרת הדירות. את ההסכם ערך עורך דין שהינו חבר ילדות של האיש ואשר היה מוכר לשני הצדדים.

סעיף 45 להסכם קובע מפורשות כי הצדדים יפנו לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאשר את ההסכם ולתן לו תוקף של פסק דין, בין השאר, על פי חוק יחסי ממון.

למחרת חתימת ההסכם, ולכל המאוחר ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם, הודיעה הנתבעת לתובע כי היא מתחרטת וחוזרת ממנו ושהיא מתנגדת לאישורו (שורות 53 – 47 לפרוטוקול הדיון מיום 24.5.2017). לטענת הנתבעת חתמה על ההסכם בגלל שהאיש 'נדנד' לה ונוכח הסבר עורך הדין אשר ערך אותו שכל עוד לא יאושר אין לו כל תוקף.

חמשה ימים לאחר חתימת ההסכם עזבה הנתבעת את דירת המגורים ועברה להתגורר עם גבר זר בעודה נשואה. אחד עשר יום בלבד לאחר חתימת ההסכם, ביום 23.2.2015, הגיש התובע  תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב כמו גם תביעת רכושית כרוכה במסגרתה האשים התובע את הנתבעת בטענות קשות ובכללן שזנתה תחתיו. התובע  עצמו מציין בכתב תביעתו כי הנתבעת חזרה בה מהסכמתה להסכם הגירושין אשר נחתם ימים ספורים קודם לכן.

ביום 12.5.2015 קיים בית הדין דיון בעניינם של הצדדים. להפתעתו של בית הדין, הנתבעת הסכימה להתגרש מידית אך דווקא התובע  הודיע שאינו מעונין להתגרש ושרצונו להרהר בדבר. בנסיבות אלו, מחק בית הדין את תביעת הגירושין ואת התביעות הכרוכות.

ביום 14.5.2015 חזר והגיש התובע תביעה גירושין חדשה אליה כרך גם את עניני הרכוש. ה'תביעה השניה' זהה לחלוטין ל'תביעה הראשונה' בסגנון 'העתק  -הדבק' אך צורף לה נספח בן מספר שורות בו מבהיר התובע באמצעות ב"כ עו"ד צמח גרין כי רישום הדירות על שם הצדדים אין בו כדי להכריע את הבעלות, ובכך, חזר בו התובע עצמו מהסכם הגירושין בו נקבע מפורשות (סעיף 26) כי הצדדים בעלים בחלקים שווים בשלושת הדירות.

ביום 7.9.2015 קיים בית הדין דיון ב'תביעה השנייה' ושוב סירב התובע להתגרש והפעם בעילת העדרו של ב"כ. ה'סאגה' המוזרה של תובע המסרב להתגרש המשיכה גם בדיון אשר התקיים ביום 13.10.2015 ורק לאחר שבית הדין הבהיר לתובע באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהתנהלותו תביא שוב למחיקת התביעות ולאחר ש'הרהר' בדבר מספר ימים נוספים, הסכים התובע להתגרש וגט פיטורין סודר ביום 29.10.15.

טענות הצדדים

הנתבעת טוענת שבנסיבות בהן חזרה בה מההסכם מיד לאחר חתימתו, בשים לב ששני הצדדים היו מודעים בעת חתימתם על ההסכם שיש צורך לאשרו על מנת לתן לו תוקף, ונוכח העובדה שההסכם לא אושר על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת כמתחייב על פי חוק, ההסכם נעדר תוקף ואינו מחייב.

בהעדר הסכם מחייב הנתבעת מבקשת להורות על איזון משאבים בין הצדדים ופירוק השיתוף במקרקעין אשר בבעלותם.

מנגד, טוען התובע שההסכם בר תוקף ומחייב ממספר טעמים, חלקם בלתי מובנים. נתמצת את הטעמים המובנים. הטעם המרכזי הינו שנוכח העובדה שעו"ד מטעם הצדדים ערך עבורם הסכם לאחר ששוחח עימם והעביר להם טיוטות מתייתר הצורך באישורו על ידי ערכאה מוסמכת (סעיף 5 ג  לסיכומי התובע). טעם נוסף הינו שעצם פנית הצדדים לבית דין רבני מהווה הסכם מכללא לדון על פי דין תורה שאינו תולה תוקף הסכם בין בני זוג באישור שיפוטי. התובע מוסיף ומטעים, שהנתבעת יישמה את ההסכם כשעזבה את הבית ואת בעלה וילדיה, ולכן אין לקבל את טענתה שהוא נעדר תוקף.

דיון