הרון נ' מדינת ישראל

1. לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור), ב-עפ"ת 34450-10-16 מתאריך 29.12.2016, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה (כב' השופטת ט' אוסטפלד נאוי) ב-תתע"א 10638-08-13 מתאריך 20.09.2016, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש לביטול גזר דין שניתן בהעדרו.

להלן אביא, בתמצית, את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

רקע והליכים קודמים

2. בתאריך 22.08.2013 הוגש כנגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה, במסגרתו יוחסו לו העבירות הבאות: נהיגה ללא רישיון נהיגה – עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודה התעבורה), ונהיגה ללא פוליסת ביטוח – עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: פקודת ביטוח רכב מנועי(.

3. על פי עובדות כתב האישום – בתאריך 23.08.2013, בשעה 18:34, או בסמוך לכך, המבקש נהג בקטנוע בעיר נתניה, וזאת בלא רישיון נהיגה כדין וללא פוליסת ביטוח.

4. בתאריך 03.09.2013, נערך בבית המשפט לתעבורה הנכבד דיון בעניינו של המבקש. המבקש לא התייצב לדיון, ובא-כוח המשיבה ביקש לשפוט אותו בהיעדרו. בית המשפט לתעבורה הנכבד – קיבל את הבקשה, בקובעו כי המבקש הוזמן לדיון כדין וכי אי-התייצבותו מהווה הודאה בעובדות כתב האישום. בתוך כך, בית המשפט לתעבורה הנכבד קבע כי, בנסיבות, מתחם העונש בעניינו של המבקש ינוע בין 3 ל-5 שנים. לפיכך, בית משפט לתעבורה הנכבד הרשיע את המבקש, גזר את דינו והשית עליו את העונשים הבאים: פסילה מלקבל, או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים; 12 חודשים פסילה על תנאי, למשך 3 שנים, וקנס בסך 5,000 ש"ח.

5. בתאריך 20.09.2016, כ-3 שנים לאחר מתן גזר הדין – המבקש הגיש לבית משפט השלום הנכבד, זו הפעם כשהוא מיוצג: "בקשה לביטול גזר דין בלבד", במסגרתה נטען כי העונשים שהושתו על המבקש חריגים בחומרתם. המבקש הוסיף וטען כי ריצה שלוש שנים מתוך חמש שנות הפסילה שנגזרו עליו, וכי "מטעמי צדק ורחמים וכדי למנוע עיוות דין" על בית המשפט לתעבורה הנכבד לבטל את גזר הדין, ולהסתפק בעונש שרוצה על ידי המבקש עד ליום הגשת הבקשה. עוד באותו היום בית המשפט לתעבורה הנכבד דחה את בקשתו של המבקש, בקובעו כי: "הבקשה אינה מעלה כל עילה לביטול גזר הדין".

6. בתאריך 27.10.2016 המבקש ערער על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. במסגרת הערעור נטען כי בית המשפט לתעבורה הנכבד שגה עת שדחה את בקשתו של המבקש לביטול גזר הדין, אשר גורם לו, לשיטתו, עיוות דין חמור, בלא שקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים. עוד נטען כי, לשיטת המבקש, העונשים שהושתו עליו בלתי מידתיים וחורגים באופן קיצוני מהעונש הראוי בנסיבות העניין. המבקש טען גם כי ההחלטה מושא הערעור, כמו גם ההחלטה בעניין ביטול גזר הדין לא נומקו כדבעי.

7. בתאריך 29.12.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הערעור בקובעו, בין היתר, כי לו המבקש סבר כי היה מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט לתעבורה הנכבד – היה עליו לעשות כן בטרם חלפו 3 שנים ממתן גזר הדין, וכן הוסיף וקבע כדלקמן: