תו"ח 55029-09-14 מדינת ישראל נ' סואעד ואח'

"בקשה בהולה לעיכוב צו הריסה" - היא העומדת ביסוד החלטה זו.

1.העובדות הצריכות לעניין

ביום 20.7.15 הורשעו הנאשמים על פי הודאתם, בעבירות של בניה או שימוש ללא היתר, לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, על חלופותיו, בגין בניה ושימוש במספר מבנים שנבנו במקרקעין הידועים כגוש 19115 חלקות 7 ו-11, צפונית מערבית לישוב נחף ומהווים חלק ממקבץ מגורים בלתי מוסדר ולא חוקי הידוע בשם "קובסי מזרח" (להלן: "המבנים").

לאחר דחיות חוזרות ונשנות, שנועדו לאפשר לנאשמים להסדיר את הכשרת המבנים או למצוא לעצמם מקום מגורים חלופי, נגזר דינם של הנאשמים ביום 25.9.16 ובמסגרת גזר הדין הם צוו, בין היתר, לחדול מהשימוש במבנים ולהרסם (הנאשם 1 צווה לחדול משימוש ולהרוס את המבנים מושא אישומים 2-4 לכתב האישום ונאשם 2 צווה לחדול משימוש ולהרוס את המבנה מושא האישום הראשון לכתב האישום). תוקף הצווים עוכב עד ליום 1.9.17.

2.טענות הצדדים

ביום 1.11.17 הגישו הנאשמים "בקשה בהולה לעיכוב צו הריסה" (להלן: "הצו"), אותו, כאמור, היה עליהם לבצע עד ליום 1.9.17. לטענת הנאשמים הם נפלו קורבן לעורכי דין אשר הבטיחו לטפל בעניינם ולא טיפלו ואך ביום 29.9.17 הם הבינו שדבר לא נעשה, כשקיבלו הודעה ממשטרת ישראל על כוונתה לבצע את הצו. הנאשמים מבקשים כי תינתן להם ארכה נוספת בת 12 חודשים, הן לצורך ניהול משא ומתן עם מינהל מקרקעי ישראל בנוסגע לעסקת חליפין, הן לצורך מציאת מקום מגורים חלופי והן לצורך ביצוע הצו על חשבונם, כדי לחסוך בעלויות.

המשיבה מתנגדת לבקשה הן מטעמים פרוצדוראליים והן מטעמים מהותיים. במישור הפרוצדוראלי נטען כי הבקשה אינה עומדת בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 ובמישור המהותי נטען כי למעשה הנאשמים טרם החלו בהליכי משא ומתן עם מנהל מקרקעי ישראל, למרות שהמנהל פנה אליהם בעבר בהצעות לפינוי המקרקעין ואין ליתן להם עתה עמדת יתרון בניהול המשא ומתן. עוד נטען כי האינטרס הציבורי גובר במקרה דנן ואין מדובר באותם מקרים חריגים אשר מצדיקים עיכוב ביצוע הצו.

3.דיון