תביעה לפסק דין הצהרתי לביטול 3 עסקאות ללא תמורה בין אם לבתה.

מונחת לפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי שהגישה התובעת כנגד בתה – הנתבעת, בה עתרה להורות כי הינה זכאית להירשם כבעלים של שלוש דירות שהועברו ללא תמורה לבת ונרשמו על שם הבת בלשכת רישום המקרקעין;

כן עתרה התובעת למתן סעדים נוספים בעניין שלוש הדירות לרבות בעניין דמי השכירות המתקבלים מהן, והכל כמפורט להלן.

הרקע העובדתי:

1. התובעת (להלן גם: "האם") הינה אמה של הנתבעת והנתבעת (להלן גם: "הבת") הינה בתה היחידה (להלן שתיהן: "הצדדים").
2. האם, אדריכלית במקצועה, גידלה את בתה לבדה ללא נוכחות אב ברקע. בעברה ניהלה משרד אדריכלות עם שותפה וליוותה עסקאות נדל"ן לרבות בנושא תכנון בנייני מגורים, הוצאת היתרי בנייה, יזמות, ועוד.
3. הבת בעלת תואר ראשון במדעי המחשב ותואר במשפטים. עד לשנת 2012 עסקה הבת בעריכת דין וכיום לאחר הסבה מקצועית היא עובדת כעורכת וידאו.
4. ביום 20.12.2000 העבירה האם לבת את הבעלות בשני נכסי מקרקעין וזאת באמצעות תצהירי מתנה ושטרי מכר ללא תמורה, כדלקמן:

• דירה ברח' --- בבת ים (בקומה השלישית) הידועה כגוש --- חלקה --- תת חלקה --- (להלן: "הדירה בבת –ים"). יצוין, כי ביום 9.11.06 נחתם שטר מכר ללא תמורה (נספח 9 לתצהיר הנתבעת) בו העבירה האם את כל זכויותיה בדירה זו לבת. ביום 6.12.2006 הושלם הרישום בנוגע לדירה זו בלשכת הרישום המקרקעין והנתבעת נרשמה כבעלת הנכס.
• דירה ברח' *** נתניה הידועה כגוש *** חלקה *** תת חלקה *** (להלן: "הדירה בנתניה"). יצוין, כי ביום 9.11.06 נחתם שטר המכר ללא תמורה בו העבירה האם את כל זכויותיה בדירה זו לבת. ביום 18.01.2007 הושלם רישום הבעלות בלשכת רישום המקרקעין בנוגע לדירה זו והנתבעת נרשמה כבעלת הנכס.

5. יוער, כי בפני בית המשפט לא הוצגו תצהירי המתנה, אולם הצדדים אינם חלוקים על העובדה כי ביום 20.12.2000 נערכו תצהירי מתנה בקשר לדירה בנתניה ולדירה בבת-ים במסגרתם העבירה האם את הבעלות בדירות אלו לבת (סעיף 12 לתצהיר התובעת).
6. בנוסף לכך, ביום 25.7.2001 נכרת הסכם מכר בין התובעת לנתבעת בנוגע לדירה נוספת ברח' ### בבת - ים הידועה כגוש ### חלקה ### תת חלקה ### (להלן: "הדירה הנוספת בבת -ים"). כן, ביום 9.11.06 נחתם שטר מכר בו העבירה האם לבת את כל הזכויות בדירה זו. בסופו של יום, הבעלות בדירה זו נרשמה על שם הנתבעת בלשכת רישום המקרקעין ביום 12.2006 (אותו תאריך בו נרשמה הדירה בבת- ים, כאמור בסעיף 4 א' לעיל).
7. אין חולק, כי הבת לא שילמה את הסכום האמור בהסכם המכר בנוגע לדירה הנוספת בבת-ים וחרף האמור הבעלות בדירה הנוספת בבת-ים נרשמה על שמה בלשכת רישום המקרקעין.
8. למרות שתצהירי המתנה בנוגע לדירה בנתניה ובנוגע לדירה בבת-ים נחתמו בשנת 2000 והסכם המכר לגבי הדירה השנייה בבת –ים נחתם בשנת 2001, כאמור, בפועל, הבעלות בדירה בבת-ים ובדירה הנוספת בבת-ים נרשמו בלשכת רישום מקרקעין על שם הנתבעת ביום 12.2006 והבעלות על הדירה בנתניה נרשמה על שם הנתבעת ביום 18.01.2007, היינו כ-6  שנים לאחר החתימה על תצהירי המתנה/הסכם המכר.   
9. יצוין, כי עסקאות המתנה וכן עסקת המכר נערכו בזמנו על ידי עו"ד ש' ח' שהינו בנו של עו"ד ח' ז"ל, אשר באותה העת היה עו"ד של התובעת בענייני נדל"ן ובענייני מיסוי מקרקעין והתובעת פנתה אליו לצורך טיפול בעסקאות אלו והעברת הדירות נשוא התביעה ע"ש הנתבעת (ס' 28 לתצהיר התובעת).
10. מאז ועד היום רשומה הנתבעת בלשכת רישום המקרקעין כבעלים היחיד של שלוש הדירות נשוא התביעה.
11. למרבה הצער, בין האם לבין הבת נוצר קרע עמוק ביחסים ביניהן שהגיע לכדי נתק של ממש ולמצב שבו הבת נאלצה לנקוט ביום 29.11.07 בהליך למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד האם (תמ"ש 55540/07). הליך זה נדון בפני כב' השופט (בדימ') נחמני, ובמסגרתו ניתן לבת צו כמבוקש וזאת לאחר שנטען כי האם עוקבת אחרי הבת בדירתה השכורה, אורבת לה ומטרידה אותה ואף עקבה אחריה ברחוב.