תביעה למזונות אזרחיים

עניינו של פסק-הדין הוא הכרעה בתביעה למזונות אזרחיים שהגישה אישה כנגד בעלה לשעבר.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. בפתיח לתביעתה טענה התובעת:  "... בין התובעת ובין הנתבע נתקיימו הליכים משפטיים יגעים בערכאות השיפוט השונות, בהיותם בני זוג שנתגרשו זמ"ז, לאחרונה על יסוד הסכמה שמצאה ביטוי בפרוטוקול הדיון בבית המשפט ביום 15.7.14".
ואכן במערכת רשומים 29(!) תיקים קשורים של הצדדים הניצים בפניי.
2. התובעת ציינה בתביעתה, כי היא ופרקליטה הוטעו לחשוב כי ההסדר הדיוני מיום 15.07.2014  יגרום (ככל הנראה) להמשך תשלום דמי המזונות, אשר, כפי שציינה התובעת בתביעתה, באותה עת, על-פי הקביעה בערכאת הערעור, הנתבע ישלם לתובעת:  "... סכום העולה על 33,000 ₪ מדי חודש, שמתוכם סכום בשיעור העולה על 11,300 ₪ שישולם לאם בעבור בנם הסמוך על שולחנם". 
3. התובעת ציינה עוד בתביעתה, כי בפרוטוקול הדיון שבתמ"ש 9205-06-14 הוסכם כי הצדדים יתגרשו ובהמשך: "ייקבע דיון בבית המשפט לענייני משפחה בהקדם האפשרי ובו ייעשה תחשיב של היבטי המזונות השונים ועצם הזכות לקבלם לאור הסדר זה, נוכח ההסכמות והקביעות המשפטיות הקדמות. על-פי ההסכם שנקבע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב". 
4. התובעת עתרה אפוא בתביעתה, על סמך ההסדר הדיוני האמור, ועל סמך הצהרות הצדדים בבית הדין הרבני, לחייב את הנתבע להמשיך ולשלם את דמי המזונות שהסכים לשלמם, ועל פי ההסדר שהושג בבית המשפט המחוזי. 

5. התובעת הוסיפה עוד בכתב תביעתה: "אין ולא היה שום היגיון לכריתתו של ההסכם ביום 15.07.2014 שאושר על-ידי כבוד השופטת גליק, אלא אם התמיכה החודשית תימשך. קודם להסכם, התגוררה התובעת בבית מושכר ועם פינוי הדירה ב... הרשומה בחלקים שווים על שמה ועל שם הנתבע, ולמען הקטנת הוצאותיה ביקשה לעבור לשם ודומה כי סיכוייה להשיג את מבוקשה היו יותר מטובים. ההסכמה לקבל את הגט לו לוותה לה ההבנה שבאורח אוטומטי ייפסקו המזונות, לא היתה מתקבלת". 
6. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבע הגיש תביעה לביטול דמי המזונות אשר התקבלה, ואולם בפסק-הדין נקבע כי אין בהכרעה כדי לשלול את זכותה של התובעת לעתור לחיוב הנתבע למזונות מכוח הדין האזרחי, ועוד נקבע בפרק הדין, כי על הנתבע להמשיך ולשלם את המשכנתא בגין הדירה בהרצליה. 
7. התובעת ציינה בתביעתה כי לנתבע אין מגבלה כספית, והוא יכול על נקלה להמשיך ולשלם לה אותם תשלומים ששילם כרצונו קודם מתן פסק-הדין ומנגד, לה עצמה אין שום מקור פרנסה, היא אינה משתכרת כלל ו"עודנה ממתינה להכרעת בית-המשפט בנושא הרכוש".
8. התובעת הוסיפה כי הנתבע השתלט על רכושם של הצדדים ולאמיתו של דבר, הנתבע שילם את התשלומים ממצבור הרכוש המשותף לבני הזוג והלכה למעשה, "על חשבונה" של התובעת.
לחילופין, טענה התובעת כי ניתן להפחית או לקזז את סך כל החיובים שיושתו על-פי עתירה זו, מחלקה של התובעת בחלוקת הרכוש המשותף ובאיזון המשאבים והכל גם תוך התחשבות ב"פירות", ברווחים ובדיבידנדים שברבות השנים קיבל הנתבע במקום התובעת. 
9. לפיכך, תבעה התובעת לחייב את הנתבע, להמשיך ולשלם את התשלומים החודשיים ששילם כמזונות אשתו וכפי הסכמתו קודם למתן פסק-הדין ב-תמ"ש 62809-09-14, מיום 01.02.2014.
10. מנגד, כפר הנתבע בכתב הגנתו בכל הנטען על-ידי התובעת בתביעתה. 
הנתבע טען, כי הנתבעת מנהלת ההליכים בחוסר תום לב, תוך ניהול הליך סרק חסר עילה ויש לדחות התביעה בשל כך. 

11. הנתבע טען בהגנתו לסילוק התביעה על הסף, מחמת היעדר עילה בגוף התביעה ומחמת מעשה בית דין. לטענתו של הנתבע: "אין המדובר בתביעה מנומקת ל"מזונות אזרחיים", אלא "בכסות להשבת מצב לקדמותו ואיון פסק-הדין שביטל את מזונות התובעת לאחר סידור הגט, ... שכן התובעת עותרת להשיב את אותו סכום מזונות שקיבלה  כאישה נשואה ומכוח זכויותיה ככזו, וללא מגבלת זמן ..."
12. הנתבע הוסיף וטען, כי אין בתביעה כל טיעון הנוגע לדיני המזונות האזרחיים, התביעה מושתת על טענת "הסכמה" כביכול ו"מצג" לכאורה מצד התובעת וכן טענות "צדק" ו"הגינות" לכאורה. מכוח טענות אלה עותרת התובעת לחייב את הנתבע לזון אותה כדין אשתו, ובאותו סכום קצוב בסך של 21,855 ₪ לחודש, שהוסכם בפשרה בבית המשפט המחוזי, לעת הנישואין.