מזרחי נ' אברהם

זוהי תביעתו של עורך־דין לשכר טרחה מלקוח.

התובע הינו עורך־דין והנתבע היה לקוחו במגוון עניינים. עילת התביעה היא חוב שכר טרחה בסך 173,640 ש"ח בגין שירותים משפטיים שניתנו על־ידי התובע בין השנים 2017-2011.

טענות התובע

התובע טוען כי הנתבע חתם על שני הסכמים בכתב הנוגעים לחובות שכר הטרחה שלו.

המסמך הראשון הינו מסמך מיום 12/07/15, המאשר חוב בסך של 186,090, ש"ח והמסמך השני מיום 02/07/17 מאשר חוב בסך 173,640 ש"ח.

התובע טוען כי ביום 02/07/17 הזמין את הנתבע למשרדו לאחר שראה אותו במקרה ברחוב, וביקש ממנו להסדיר את עניין שכר הטרחה, כאשר הנתבע מסר לו כי מצבו הכלכלי קשה וכי נכס מקרקעין ברשותו (גוש XXX, מגרש XX) טרם נמכר, ולכשיימכר יוכל לפרוע את חובותיו לתובע.

אלא שסמוך לאחר מכן נודע לתובע כי המדובר בטענת כזב, כי הליך מכירת הנכס שהיה ממושכן נמצא בעיצומו וכי לא יוכל להיפרע מנכס זה.

הנתבע טען בתחילה כי המסמך השני הוא מזויף, אך לא הרים את הנטל להוכיח טענה זו ולא הסביר כיצד ייתכן כי גם לאחר חתימת המסמך המשיך התובע לטפל בענייניו.

עוד טען התובע כי הנתבע לא הוכיח את טענתו על תשלום של 135,000 ש"ח במזומן במהלך חודש אוגוסט 2017 במשרדו של התובע, קיומם של הכספים, הוצאתם או המסלול שעברו לא הוכח. ואף תאריך הפגישה הנטענת לא נאמר על־ידי הנתבע על־מנת שלא ניתן יהיה להפריכו.

התובע טען לשינוי גרסאות של הנתבע בקשר לאופן התשלום כאשר במסגרת הבקשה מסר הנתבע כי מדובר ב־30,000 ש"ח ו־25,000 אירו, ובמהלך הדיון טען כי מדובר היה ב־35,000 ש"ח ו־25,000 אירו.

כמו כן הגרסה שלפיה מסר הנתבע כסף ולא קיבל חשבונית ואף לא ביקש חשבונית הינה גרסה שאין לקבלה ואינה עולה בקנה אחד עם קבלות שהוצגו לבית־המשפט שניתנו מאת התובע על תשלומים ששילם לו הנתבע.

הנתבע לא הציג כל דרישה בכתב לקבלה על אותם 135,000 ש"ח ולא העיד כול גורם בהנהלת החשבונות שלו על דרישה כאמור.

בסיכומיו הסביר התובע את נכונות דרישת שכר הטרחה בדבר נכס המכונה "נכס קולב" בכך שהיה מדובר בנכס אשר מפוצל לכמה חלקים ובעניינו היו כמה עסקאות, וכך גם הוכח כאשר הוצג בבית־המשפט ההסכם בעניין אותו "נכס קולב" והנתבע לא יכול היה לענות דבר למסמך זה.

בעניין מועד הפירעון הרשום בכתב יד במסמך הראשון (70 שנה) טוען התובע כי סוכם על תשלום מיד לאחר מכירת הנכס. התובע הדגיש כי טענה זו תקפה למעשה רק לעניין 21,140 ש"ח שכן הנתבע בעצמו מאשר כי היה חייב סך של 135,000 ש"ח ואף פרע אותם.

יתרת טענות התובע הוקדשו לשאלות אשר נוגעות לשקרי הנתבע בדבר המצאת התביעה בכתובת לא נכונה, העדר התייצבות מחמת מחלה שלא הייתה ולא נבראה וכיוצא בזה טענות הקשורות למהימנותו של הנתבע.

טענות הנתבע

הואיל והתובע הגיש כתב תביעה בסדר דין מקוצר, נזקק הנתבע בתחילה להגיש בקשת רשות להגן.

בבקשה זו שנתמכה בתצהיר טען כי שילם לתובע סך של 135,000 ש"ח במזומן (30,000 ש"ח ועוד 25,000 אירו) ולא קיבל תמורתם קבלה, על אף דרישות רבות שלו ושל הנהלת החשבון מטעמו. התובע מאשר את המסמך הראשון ועומד על כך שסוכם על תשלום בתוך 70 שנה כאשר אמר לתובע שיאשר לו לשלם בפריסה ארוכה והתובע אמר לו "תרשום עד 70 שנה" וכך נרשם במפורש.

לעניין המסמך השני טען הנתבע כי חתימתו מזויפת וכלל אינה דומה לחתימתו שלו.