עירית ירושלים נ' אבו עסב ואח'

 בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר רשות להתגונן.

1.ראש וראשון יצוין כי החלטה זו ניתנה מכוח בסמכותי בהתאם להוראות תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין, תשמ"ד - 1984 על יסוד החומר המצוי בתיק, וללא שראיתי צורך בחקירת המצהירים או בבירור עובדתי שאינו דרוש לצורך הכרעה בהליך זה.

2.כידוע, שתיים הן העילות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד.

ביטול מתוך חובת הצדק, וביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.

ראה – רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח מנהל מקרקעי ישראל – צפון (פורסם בנבו); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם בנבו);

3.המבקש טוען כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה, וכי לכאורה מדובר בביטול מחובת הצדק.

לטענתו אישור המסירה עליו ציין השליח כי המשיב סרב לחתום, הינו פיקטיבי וכי מעולם לא פגש שליח בשם טארק אבו טועמה ולא קיבל לידיו את כתב התביעה בהתאם.

בכל הנוגע להמצאת האזהרה בגין פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל, אשר על גבי אישור המסירה שלה נכתב כי היא הומצאה לבנו "סייף" שהינו בן משפחה המתגורר עימו, טוען המבקש כי יש לו ילד בשם "סיף אלדין" יליד 10/4/2000 אשר בעת ההמצאה היה בן 16 ו – 3 חודשים, וכי זו לא חתימת הבן על האזהרה כאשר בנו טוען כי לא קיבל מאיש מעטפה המיועדת לאביו.

לטענת המבקש, נודע לו לראשונה על קיום ההליך רק לאחר שנעצר בצו הבאה של משטרת ישראל ביום 5/12/2016.

4.לאחר עיון, אין בידי לקבל הטענה כי מדובר בביטול מחובת הצדק.

בתיק קיים אישור מסירה ותצהיר מוסר ממנו עולה כי המוסר מסר את התביעה לידי המבקש אשר סירב לחתום על האישור.

אף אם הייתי מוכנה לקבל טענתו לגבי העדר המצאת התביעה, איני מקבלת הטענה בנוגע לאי קבלת האזהרה בדבר פתיחת תיק הוצל"פ לביצוע פסק הדין שניתן, כאשר לתיק הוגש אישור מסירה ותצהיר מוסר, ממנו עולה כי בנו של המבקש (כאשר אין חולק כי למבקש בן בשם סיף המתגורר עימו) קיבל את האזהרה, ואין חולק כי מדובר במשפחה גרעינית אחת המתגוררת באותו המען. בכל הנוגע לגילו של הבן, הרי שלשון התקנה קובעת כי "לפי מראית עין מלאו לו 18 שנים" היינו אין חובה שבן המשפחה יהיה בן 18, ומשכך סבורני כי השליח יכול היה לסבור כי נער כבן 16 נראה כבן 18.

בהתאם להוראות תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, כאשר מבקשים לבטל החלטה או פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד או בהעדר הגנה ("באין כתבי טענות מצד שני"), על מבקש הביטול להגיש הבקשה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה.

מאחר וקבעתי כי ההמצאה בוצעה כדין למבקש לכל המאוחר בחודש יוני 2016 (עם מסירת האזהרה בהוצל"פ) ובקשת הביטול הוגשה בינואר 2017, מדובר בבקשה שהוגשה באיחור.

משכך, בענייננו, אין חובה לבטל את פסק הדין, שהרי אפילו אם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה, בקשת הביטול לא הוגשה במועד וממילא הארכת המועד - ובעקבותיה גם שאלת ביטול פסק הדין לגופו - מסורה לשיקול דעת בית המשפט.