עירית ירושלים נ' עמותת בר קיימא לתרבות אמנות מוסיקה ושלום

בפניי תביעתה של עיריית ירושלים לפינוי וסילוק־יד של נכס עירוני המצוי ברח' שיריזלי 6, ירושלים, הידוע כחלקה 49 בגוש 30046 (להלן: הנכס). הנכס מוחזק על־ידי הנתבעת, הפועלת בו מאז שנת 2005 ומפעילה במקום גלריה.

כתב התביעה

בכתב התביעה נטען כי עד שנת 2015 נעשתה הפעלת הגלריה על־ידי הנתבעת בחסות המינהל הקהילתי, ומינואר 2015 ועד עובר להגשת התביעה מחזיקה הנתבעת בנכס כבת־רשות חינם מטעם התובעת.

התובעת טוענת כי הרשות בוטלה, הנתבעת הופנתה לבקש הקצאה בהתאם לנוהל הקצאות הקיים אצל התובעת, וביום 16/07/15 נענתה בסירוב, מנימוקים תכנוניים. דרישת פינוי נעשתה בסמוך לכך, והמשיכה במכתב התראה מיום 07/05/17, שנענה במכתב ב"כ הנתבעת כי התובעת מוזמנת להגיש תביעה לפינוי וסילוק־יד. התובעת אכן נענתה להזמנה זו, והגישה את התביעה שבפניי.

בקשת הרשות להתגונן וכתב ההגנה

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן ובה טענה כי על התובעת לאפשר, ללא מגבלת זמן, את המשך פעילותה בנכס. את טענתה תמכה הנתבעת בהבטחה שנתן ראש העיריה כי "גלריה ברבור תישאר במקומה הנוכחי", בחשיבות הציבורית של המשך פעילות הגלריה למרקם החברתי בעיר ובשכונה, ולהתחייביות מחודש אוגוסט 2014 לכך שהגלריה תוכל לשוב למקומה לאחר שתשמש באופן זמני כגן ילדים. התחייבות זו זכתה לקיבול בהתנהגות, ומכאן הסכם, ואכן בינואר 2015 נמסר המבנה בחזרה לנתבעת, בהתאם לאותו הסכם.

ברקע הדברים נטען כי הסיבה האמיתית והפסולה לדרישת הפינוי ותביעת הפינוי הינה אירועים אשר מתקיימים בגלריה, ואשר אינם נושאים חן בעיני גורמים בעירייה או למעלה מזה מבחינת תכניהם וזיקתם הפוליטית או המפלגתית.

הליכים קודמים

בקשת הרשות להתגונן התקבלה בהחלטת חברתי, כב' השופטת אפרת אייכנשטיין־שמלה, מיום 21/05/18, מהנימוקים המפורטים בה. לאחר מכן, נקצבו מועדים להגשת ראיות לאחר פגרת בתי־המשפט.

אלא שמאז, נדונו שתי בקשות של התובעת לצווי מניעה זמניים הנוגעים לאירועים שנערכו בגלריה. בקשות אלה נדחו, שכן המדובר היה בתביעה קניינית, והסעד הזמני המבוקש בהן אינו בא לשמר את האפשרות לתת את הסעד העיקרי הנתבע.

בית־המשפט המחוזי נדרש להליכי ערעור (רע"א (מחוזי י-ם) 36071-06-18), ואגב אישור ההחלטות בסעדים הזמניים הסכים בית־המשפט המחוזי עם בית־משפט השלום כי ראוי שהתיק העיקרי יישמע בהקדם האפשרי ויוכרע לגופו בטרם הפגרה. לאור הערות אלה הורה כב' נשיא בתי־משפט השלום בירושלים על העברת הדיון בפני מותב זה במסגרת חלוקת עומסים .הצדדים זומנו בהקדם האפשרי לישיבת קדם משפט לצורך קביעת סדרי דיון ומועדים חדשים והכל על־מנת להגשים את דברי בית־המשפט המחוזי הלכה למעשה.

בקדם המשפט ערך בית־המשפט בירור יסודי בקשר לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ובתום שמיעת טענות ארוכות בעל־פה ונוכח  המסמכים שהוגשו, מצא כי יש מקום להפעלת סמכותו של בית־המשפט על־פי תקנה 143(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 ולתת פסק־דין לאחר שהתברר כי אין לנתבעת הגנה מפני התביעה ובפרט בהינתן תביעת פינוי אשר אמורה להיות מוכרעת במהירות. עוד דחה בית־המשפט את הטענה כי ההחלטה בבקשת הרשות להתגונן חוסמת את סמכות בית־המשפט להפעיל את תקנה 143(9) או סמכות אחרת בקדם משפט.

המדובר בקדם משפט המתבצע מכוח תקנה 213 לתקסד"א, ותקנה זו המופעלת דווקא לאחר קבלת רשות להתגונן, איננה גורעת מסמכותו של בית־המשפט להחליט כול החלטה בקדם המשפט, לאחר בירור מתאים. גם מן הבחינה המהותית מצויד בית־המשפט בכלים חשובים וחזקים בקדם המשפט, ועליו להפעילם גם ללא בקשות  הצדדים על־מנת לברר את השאלות שבאמת שנויות במחלוקת, אילו הייתה סמכות שכזו קיימת בעת דיון בבקשת רשות להתגונן, שהיא שלב ראשוני וקודם לקדם משפט לא היה צורך בתקנה 213 ובקדם משפט ומתקין התקנות היה מסייג את אפשרות השימוש בתקנה 143(9) לאחר החלטה בבקשת רשות להגן – ולא היא .

למעלה מן הצורך על־מנת שלא להפתיע את הצדדים ולאפשר להם להוסיף טיעונים ומסמכים שאולי נשמטו בזמן קצוב, נקבע היום קדם משפט נוסף, בזמן הפגרה, בהסכמת ב"כ הצדדים. ב"כ הנתבעת הגיש השלמת טיעונים ובה חזר על טענותיו הקודמות, והוסיף עליהן פסיקה לתמיכה בטענותיו.

בקדם המשפט הנוסף טענו הצדדים ארוכות, זה להמשך ההליך היום וזה לסיומו היום בפסק דין.

דיון והכרעה