חדד נ' כהן ואח'

התובע עוסק בגרירת כלי רכב ואיחסונם.

ביום 21.6.15 הגיע גרר של התובע על מנת לגרור רכב ברח' יד חרוצים בירושלים. התובע טוען כי הנתבע 1, שהוא הבעלים של מוסך – הנתבעת 2, פנה לנהג הגרר וביקש ממנו כי בהזדמנות זו יגרור רכב נוסף מס' רישוי 54-243-69 (להלן: "הרכב") למגרש האיחסון של התובע. נהג הגרר התקשר לבנו של התובע, שעובד איתו בעסק, והם סיכמו כי עבור הגרירה ישולם סכום של 350 ₪ ועבור כל יום אחסון 100 ₪. הרכב בבעלות הנתבעת 3 ומבוטח על ידי נתבעת 4. לטענת התובע, הנתבע 1 סיכם עם בנו על הגרירה כאשר הנתבע 1 הסכים לתנאים האמורים, כשהוא מבהיר שהתשלום יבוצע על ידי בעלת הרכב או חברת הביטוח שלה. בנו של הנתבע אמר לנתבע 1 שלא איכפת לו מי ישלם ואולם מבחינתו נתבע 1 אחראי לביצוע התשלום, שכן, התובע או בנו לא ידעו באותו מועד מי בעל הרכב ומי חברת ביטוח. לאחר שמשך זמן לא הגיע איש לקחת את הרכב ולא שולמו דמי הגרירה, פנה בנו של התובע לנתבע 1 שהבטיח כל פעם לבדוק את הענין כולל עם הנתבעים 3 ו-4 . בסופו של דבר למרות שיחות טלפון רבות ולמרות שהוויכוח היה בין הנתבעים 1 ל- 4 מי מהם חייב לשלם לתובע את דמי הגרירה והאיחסון ולמרות שהתובע הציע הנחה, לפנים משורת הדין, לא הגיע תשלום לכן התובע הגיש תביעתו נגד הנתבע 1 והנתבעת 2 שהיא המוסך של הנתבע 1, משם בוצעה הגרירה לפי הוראות הנתבע. התביעה הוגשה גם נגד הנתבעים 3 ו- 4 כיון שהנתבעת 3 היא בעלת הרכב והנתבעת 4 מבטחת הרכב וכיוון שהם לא הוציאו את הרכב מהמגרש למרות דרישות התובע לעשות כן. התביעה הוגשה על עלות הגרירה ועל 457 ימי איחסון וכולל הפרשי הצמדה וריבית עמדה על סך של 53,879 ₪ וכן נתבע סכום של 100 ₪ נוספים, לכל יום איחסון.

הנתבעים 1 ו- 2 טוענים כי הרכב מעולם לא הוכנס למוסך שלהם לצורך טיפול. הרכב עמד ברחבת חניה שנמצאת בקדמת המוסך שלהם. חניה זו משמשת מוסכים נוספים הנמצאים במתחם. הרכב כאמור לא הוכנס מעולם למוסך של הנתבעים 1 ו- 2 ולא נפתח לו כרטיס במוסך. הנתבעים 1 ו- 2 לא יודעים כיצד הרכב הגיע לרחבה זו ולא התחייבו כלפי מאן דהו שום דבר לגבי הרכב. אמנם הנתבעת 4 פנתה למוסך לברר מה קורה עם הרכב, לאחר שזה נגרר על ידי התובע, אך לנתבעים לא היה מידע כלשהו לתת לנתבעת 4 כיוון שכאמור לא היה ידוע להם דבר על הרכב. ככל הנראה הרכב נגרר לרחבה זו משום שהנתבעת 2 הינה מוסך הסדר של איילון, אך איש לא מסר לנתבעים 1 ו- 2 שהרכב נמצא שם. הטענה לפיה הנתבע 1 ביקש מנהג הגרר של התובע לגרור את הרכב והסכים לשלם או להיות אחראי על תשלום עבור הגרירה והאיחסון לא נכונה, לא היו דברים מעולם. הנתבעים 1 ו- 2 טוענים עוד כי התובע לא עשה דבר להקטנת נזקיו ולדבריו פנה לנתבעים 3 ו- 4 למעלה משנה לאחר שהרכב נגרר. הנתבע 1 מסכים שהיתה שיחת טלפון של הנתבעת 4 אליו בניסיון לברר מה קורה עם התשלום לתובע ואולם הוא היה מופתע משיחה זו בשל כל האמור לעיל. למרות זאת וכיוון שהוא מוסך הסדר של נתבעת 4 ורוצה להמשיך לעבוד איתה, הוא הסכים לברר מה דרישות התובע למרות שאין לו קשר או חובה כלשהי לשלם את הדרישה. ואולם, משהתבררו הסכומים המופרזים שביקש התובע הוא סרב בכל תוקף לשלמם.

הנתבעים 3 ו- 4 טוענים כי יש לדחות את התביעה נגדם. גם לטענת התובע לא סוכם איתם דבר לגבי הרכב. לטענתם הרכב ניזוק בתאונה עצמית ביום 12.6.15. הרכב נגרר למוסך של הנתבע 1 (נתבעת 2). ביום 21.6.15 שמאי קבע כי לרכב נגרם אובדן מוחלט. בדרך כלל, כאשר יש קביעה כזו של שמאי, נוהגת הנתבעת 4 לגרור את הרכב למגרש איתו היא עובדת אשר משלם לה את שווי השרידים, בהתאם להסכם שקיים בינה לבין אותו מגרש. בנדון דנן, עוד באותו יום שניתנה חוות דעת השמאי נעלם הרכב והתברר לה מאוחר יותר שהוא נגרר על ידי התובע ללא ידיעתה לכן היא גם לא יכולה היתה לקבל את ערך שרידי הרכב. הנתבעת 4 ניסתה לאתר את הרכב הן באמצעות פניה לנתבעים 1 ו- 2 והן באמצעות פניה לנתבעת 3 אך אף אחד מהם לא ידע היכן הרכב. הנתבעים 3 ו- 4 טוענים עוד כי דרישותיו הכספיות של התובע מופרזות וגבוהות מהמקובל בשוק הגרירה והאחסון.

העידו בפני בנו של התובע שחזר בתצהירו על טענות התובע כולל הטענות שהגרירה הוזמנה על ידי נתבע 1 שהתחייב לשלם עבורה ועבור האחסון. כן צורף תמליל שיחה בינו לבין הנתבע 1 ממנו ניתן להבין, לטענת התובע, שהנתבע 1 מסכים שהוא טעה ועליו לשלם.

מטעם הנתבעים 1 ו- 2 העיד הנתבע 1 שחזר על טענותיו לפיהן מעולם לא ביקש את הגרירה ולא הסכים לתנאים כלשהם או לתשלום כלשהו עבור הגרירה או האיחסון. כן חזר על טענותיו לפיהן הרכב לא היה כלל במוסך שלו. באשר לתמליל השיחה, מעבר לטענות קבילות, הסביר העד כי כיוון שהוא משמש מוסך הסדר של איילון וכיוון שהוא רצה להמשיך לעבוד עם איילון הוא היה מסכים ליטול על עצמו תשלום גרירה בלבד ואולם משהתברר שהדרישה היא לתשלום בסכום העולה על ערך הרכב, אין כל סיבה שהוא ישלם סכום כלשהו.

מטעם הנתבעים 3 ו-4 העידו הנהג ברכב בעת התאונה ונציגת חברת הביטוח. הנתבעים 3 ו- 4 טענו שאין להם שום קשר לגרירה ולאיחסון. ברור גם מטענות התובע שהם לא ביקשו את הגרירה. לא זו בלבד אלא שהיא לא היתה דרושה להם כיוון שהנתבעת 3 פוצתה על הרכב לאחר שהשמאי קבע אובדן מוחלט, והנתבעת 4 הפסידה כתוצאה מהגרירה שכן בדרך כלל היא מקבלת תשלום עבור שרידי הרכב מהמגרש איתו היא עובדת.

ממכלול העדויות עולות העובדות כדלקמן:

1. הרכב ניזוק בתאונה עצמית ביום 12.6.15.