תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
|
40404-06-16
04/04/2017
|
בפני הרשמת:
אורית אביגיל יהלומי
|
| - נגד - |
מבקשנתבע :
בן יצחק יצחק מנחם
|
משיבהתובעת :
הפניקס חברה לביטוח בע"מ
|
| החלטה |
בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה
1.ראש וראשון יצוין כי החלטה זו ניתנה מכוח בסמכותי בהתאם להוראות תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין, תשמ"ד - 1984 על יסוד החומר המצוי בתיק, וללא שראיתי צורך בחקירת המצהירים או בבירור עובדתי שאינו דרוש לצורך הכרעה בהליך זה.
2.כידוע, שתיים הן העילות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד.
ביטול מתוך חובת הצדק, וביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.
ראה – רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח מנהל מקרקעי ישראל – צפון (פורסם בנבו); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם בנבו);
3.על אף הנתבע עתר לביטול מחובת הצדק, כאשר הנתבע טען כי כתב התביעה לא הומצא לו, אין בידי לקבל טענה זו, משעה שהנתבע לא צירף כל ראיה להוכיח כי בעת ביצוע ההמצאה לידי אימו בביתר עלית לא גר עימה בכתובת ברחוב חתם סופר 20, ומנגד התובעת צירפה לתגובתה תדפיס מען ממנו עולה כי זו כתובתו הרשומה של הנתבע, כאשר בתשובה לתגובה הנתבע אף לא התכחש לכך. בנסיבות אלה, סבורני כי אין מדובר בביטול מחובת הצדק.
4.כאמור, כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו, כאשר לעניין שיקול הדעת יש להציב את שני המבחנים הבאים:
סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן;
סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל כאשר התשובה לשאלה השנייה חשובה יותר, לאור זכות הגישה לבית המשפט, עדיפות לעסוק במהות ועוד.
משכך, אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול), כאשר בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות. רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט – נכסים ובניין בע"מ (פורסם בנבו).
אם ניתן לפצות את התובע בפסיקת הוצאות בגין הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו ע"י הפיגור, וכאשר מגלה הנתבע-המבקש סיכויי הצלחה – יש להיענות לבקשה".
ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני, עו"ד הנאמן על נכסי י' בן-ציון, פ"ד מח (1) 830; בש"א (מחוזי ת"א) 19615/05 cordan investment llc נ' שרון (לא פורסם, 14/3/2007).
5.הזכות לביטול פסק דין הוכרה כזכות חוקתית ובהתאם לכך נפסק די "יש לכלול את הזכות לביטולו של פסק דין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק" ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204 .