תא"מ 26779-05-16 קרדן רכב בע"מ נ' עמאד ואח'

1.התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, בהשכרת רכבים. במועדים הרלוונטיים לתביעה הייתה התובעת הבעלים של רכב מ.ר. 48-033-75 ; הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה במועדים הרלוונטיים לתביעה הנהג ו/או המחזיק של רכב מ.ר. 49-641-51 ; הנתבעת 2 ביטחה את רכבו של הנתבע 1.

ביום 17/04/2014 התרחשה תאונת דרכים בין רכבי הצדדים.

2.לטענת התובעת בכתב התביעה, עת עצרה נהגת רכב התובעת בשל מופע אור אדום ברמזור המוצב בכיוון הנסיעה, הגיח הנתבע מאחור עם רכבו במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, התנגש ברכב התובעת מאחור, וגרם לו לנזקים. נזקי התובעת, לשיטתה, עולים כדי הסך של 6,098 ₪: נזקי הרכב בסך של 4,727 ₪, דמי שמאות בסך של 400 ₪, וכן הפסדים בסך של 600 ₪ בשל העדר היכולת להשכיר את הרכב בימי תיקונו.

3.הנתבעים, מנגד, מכחישים את נסיבות התאונה. בכתב ההגנה מציינים הנתבעים, כי הנתבע נהג כדין ונכנס לצומת בחסות אור ירוק שברמזור המוצב בדרכו, כאשר לפתע הגיח רכב שלישי אשר נכנס לצומת באור אדום, ופגע הן ברכב הנתבע מאחור והן ברכב התובעת. בכתב ההגנה מדגישים הנתבעים כי לא היה מגע בין רכב הנתבע לרכב התובעת.

4.נהגת רכב התובעת הינה תיירת, ולפיכך לא הוזמנה להעיד מטעם התובעת. לאור בקשת התובעת להוכיח תביעתה בהתבסס על עדותו של הנתבע בלבד, ובהסתמך על סעיף 7 לפקודת הראיות הקובע ש"במשפט אזרחי יכול בעל דין להעיד לעצמו או להיות מוזמן להעיד ליריבו", הותרה עדותו של הנתבע כעד מטעם התובעת.

5.גרסת הנתבע שונתה באופן מהותי במהלך מסירת עדותו ביחס לזו שהוצגה בכתב ההגנה ובטופס ההודעה על התאונה, וזאת משלטענת הנתבע "לא הבינו אותי כמו שצריך" (עמוד 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 27-31). הנתבע העיד כי התאונה התרחשה ביציאה מירושלים לכיוון כביש 1, כאשר במקום קיים נתיב הפונה ימינה לעבר שכונת רוממה בירושלים. לגרסתו, בעודו עומד בנתיב האמצעי מבין 3 נתיבים, סטתה נהגת רכב התובעת בחדות מהנתיב השמאלי לכיוון ימין, על מנת לבצע פניה ימינה (לכיוון רוממה). תוך נסיונה לעבור לנתיב הימיני ביותר, פגעה נהגת רכב התובעת ברכב הנתבע בחלקו הקדמי וגרמה לו לנזקים. רק לאחר מכן הגיע לפתע רכב שלישי, פגע בו מאחור, גרם לו לנזקים וברח מהמקום. הנתבע מציין, כי מיקומי הנזק אשר הוצגו על הרכבים תומכים בגרסתו, שכן ברכב התובעת הודגמו נזקים בפינה האחורית ימנית, וברכבו הודגמו נזקים בפינה הקדמית שמאלית.

6.ייאמר כבר עתה, לא מצאתי ליתן אמון רב בגרסת הנתבע. עדותו הייתה מגמתית ויש בה שינוי מהותי מהגרסה שהובאה בכתב ההגנה ובטופס ההודעה על התאונה. עדותו אף לא נתמכת בתמונות הנזק כפי שהוצגו, משניתן להבחין בנזקים בחלק האחורי של רכב התובעת (לא רק בפינה), נזקים שלא היו נגרמים אילו היה מקום לאמץ את גרסתו או את ההדגמה של התאונה בפני בית המשפט.

7.עם זאת, כזכור, הנתבע הינו העד היחידי מטעם התובעת. לשיטתי, במצב דברים זה, עומדות בפני בית המשפט שתי ברירות בבואו לקבוע ממצאים עובדתיים. האחת, קביעת ממצאי עובדה המתיישבים היטב עם ההיגיון חרף כך שממצאי העובדה לא הוצגו בראיות או בעדות פוזיטיבית (בענייננו, סטיית הנתבע לעבר רכב התובעת); האחרת, יציאה מנקודת מוצא לפיה העובדות שלא נסתרו ביתר הראיות תאומצנה, ומתוך נקודת מוצא זו לקבוע האם קמה לנתבע אחריות.

דומני כי משיקולי מדיניות משפטית, ובפרט העדפת ההתרשמות הישירה מהעדות הרלבנטית שלא הובאה ע"י התובעת (ככלל, אי הבאת העד פועלת כנגד הגורם שנמנע מהבאתו), ראוי לבחור - ככל שלא מתקיימות נסיבות מיוחדות - בברירה השנייה, דהיינו יש לאמץ את החלקים שבעדות הנתבע שלא נסתרו בראיות אחרות ומתוך כך לבחון את אחריותו.