מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

לפניי תביעה כספית מיום 11.9.16 ע"ס 19,632 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים עצמית (נטענת) מיום 11.8.15, שבה ניזוק רכב מבוטח התובעת מבור בכביש הנמצא באחריות הנתבעת. התביעה הוגשה והתבררה בסדר דין מהיר.

המקרה הנדון בפס"ד זה מדגים וממחיש את האמירה שהוטבעה בפסיקה, בדבר הקלות הבלתי נסבלת של הגשת תביעות תחלוף ע"י חברות ביטוח, ובהמשך הדברים יובהרו.

מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון.

הנתבעת נתבעה כ"חברה ממשלתית האחראית על אחזקת רשת הכבישים הבינעירונית במדינת ישראל".

ביום 1.2.18 נערכה בפניי ישיבת הוכחות (שהיא גם הישיבה הראשונה והיחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדות אחת מטעם כל אחד מהצדדים. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם, כולל סיכומי תשובה.

דיון והכרעה

דין התביעה להידחות.

ממכלול טענות וראיות הצדדים עולות מחלוקות, הן לגבי עצם התרחשות התאונה הנטענת, הן לגבי אחריותה הנזיקית הנטענת של הנתבעת לקרות התאונה והן לגבי עניינים ראייתיים שונים, ובכללם שאלת העברת נטל ההוכחה אל הנתבעת.

אך מאחר שלטעמי מדובר במקרה פשוט ומובהק שבו התובעת לא הוכיחה את העובדה הבסיסית הנטענת בכתב התביעה, בדבר התרחשות התאונה הנטענת, על נסיבותיה הנטענות, הרי שדין התביעה להידחות אך בשל כך, ומתייתר הצורך לבחון את שלל העניינים האחרים, מה גם שהצדדים (ובעיקר התובעת) ממילא נמנעו מלהציג טיעונים מסודרים ורציניים בסיכומיהם לגבי שאר העניינים (התובעת לא הפנתה ולו לדבר חקיקה או פסיקה אחד בכל סיכומיה, משל הייתה לפנינו מחלוקת עובדתית טהורה בלבד).