1. התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה על סכום קצוב בסך 44,235 ₪, שהוא פיצוי מוסכם בגין ביטול הסכם התקשרות בין הצדדים ע"י הנתבע שלא כדין.
הנתבע התנגד וטען כי הסכם ההתקשרות בוטל בהסכמה ולפיכך אין התובעת זכאית לפיצוי המוסכם הנקוב בו וכי ממילא זכאי היה לבטל את ההסכם בהתאם להוראות תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א-2010 (להלן: "תקנות הגנת הצרכן") ללא חיוב בפיצוי.
2. התביעה נסמכה על הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 22.4.16 (להלן "הסכם ההתקשרות") ואשר הוגדר לטענת התובעת כמתן ייעוץ לנתבע כיצד לייבא רכב מחו"ל כאמור בפסקאות ה"הואיל" בראשית ההסכם וכאמור בסעיף 2 ב להסכם, המפרט את התחייבויות התובעת.
תחילתו של סיפור המעשה הוא ברצונו של הנתבע לרכוש רכב מסוג מרצדס על פי מאפיינים אישיים שלו.
לטענת הנתבע, בניגוד לגרסת התובעת, התחייבה התובעת למכור לנתבע את המרצדס בייבוא אישי.
לטענתו, הייתה התובעת אמורה לאתר עבורו את הרכב, לפעול לרכישתו ולדאוג לכל הנדרש להבאתו ארצה, בתמורה לסך של 394,000 ₪.
לטענת הנתבע, דרש מהתובעת ערבות בנקאית להבטחת התחייבויותיה על פי הסכם ההתקשרות, ולאור סירובה סוכם עם התובעת כי הסכם ההתקשרות יבוטל.
מיד לאחר מכן, שלח הנתבע לתובעת הודעת ביטול ביום 24.4.16 ואף השיב למנהל הנתבעת את כתב הערבות האישית שניתנה על ידו במעמד כריתת הסכם ההתקשרות ועל פי דרישתו.
התובעת, ציין הנתבע, לא דרשה תשלום כלשהוא מאת הנתבע באותה עת, והסכם ההתקשרות נקרע כמעיד על ביטולו.
הנתבע נסמך על הוראת תקנה 6(2) לתקנות הגנת הצרכן לפיה המועד לביטול ההתקשרות מעניקה לו זכות ביטול בדין, מאחר ובוצעה יומיים בלבד לאחר כריתתה.
הנתבע אף טען להיעדר מידתיות בין סכום הפיצוי ובין היעדר ביצוע כלשהוא של ההסכם ע"י התובעת, בתקופה הקצרה שבין כריתתו לבין ביטולו.
3. בכתב התשובה, שהגישה, טענה התובעת כי אין חלות לתקנה 6(2) לתקנות הגנת הצרכן, שכן אין מדובר ברכישת רכב מהתובעת, אלא ברכישה מצד ג' היושב בחו"ל.
לטענתה, הסכם ההתקשרות הוא בגין מתן שירותי ייעוץ בלבד ולכן אין להחיל עליו כל דין הנוגע ליבוא כלי רכב.
עוד טענה התובעת כי הודעת הביטול נמסרה לתובעת ביום 26.4.16, וכי עד מועד זה הספיקה התובעת לבצע הזמנה אצל הספק בחו"ל, ואף נאלצה לשלם לו פיצוי בסך 10,000 יורו בשל ביטולה של העסקה.
4. דיון והכרעה:
במרכז הדיון עמדה שאלת מהותו של הסכם ההתקשרות בין הצדדים ותוצאות ביטולו.
הצדדים נחלקו בשאלה האם מדובר בהסכם רכישה בין ספק ללקוח או בהסכם מתן שירות של ייעוץ והכוונה בלבד.
חשיבות קביעת סוג ההסכם משליך את תוצאת בטולו כאמור בטענות הצדדים המופרטות לעיל.
שאלה נוספת היא העדר מידתיות בסכום הפיצוי בנסיבות העניין.
5. טיבו של הסכם ההתקשרות:
מעיון בהסכם עולה כי התובעת התחייבה כלפי הנתבע: "לפעול ולייעץ למקבל השירות באשר לאופן רכישת כלי הרכב כהגדרתו לעיל כפי המבוקש על ידו בחו"ל וכן לייעץ למקבל השירות באשר לאופן יבוא הרכב האמור לישראל וככל הניתן בתוך 120 ימי עבודה ממועד פירעון התשלומים שנקבעו בסעיף 4א'-ב'".
נשאלת השאלה מה מוצא יועץ להתחייב לאספקת הרכב בתוך זמן מוגדר אם כל תפקידו הוא ייעוץ?
התחייבותו של הנתבע הובאה בסעיף 3 שם נקבע כי הנתבע מתחייב לרכוש את הרכב מהמוכר בחו"ל: "ולצורך כך יעביר תשלום למוכר הרכב כפי הקבוע בסעיף 4ב'".
אם עסקינן בשירותי ייעוץ בלבד, לשם מה נדרשת התחייבות רוכש הרכב לרכוש את הרכב שהרי הרכב אינו נרכש באמצעות התובעת.
סעיף 4 אף נוקב בתמורה אותה מתחייב הנתבע לשלם בסך 394,000 ₪ כאשר סך של 130,000 ₪ מתמורת הרכב משולמים לידי התובעת.
סעיף 5 אף מגדיר את כלל התמורה המשולמת כעלות רכישה ויבוא של הרכב לרבות מחירו בחו"ל, הוצאות הובלה ומיסים וכל הוצאה אחרת שיש לשלם כדי שכלי הרכב יימסר למקבל השירות בישראל.
הגדרה זו מכלילה את התשלום לתובעת כחלק מתמורת הרכב. הגדרה זו אינה עולה בקנה אחד עם תמורה שניתן היה לצפות בהסכם ייעוץ בלבד.
ככל שהיה מדובר בהסכם ייעוץ בלבד, היה מקום לקבוע את שכרו של היועץ בנפרד ללא כל קשר למחירו של כלי הרכב נשוא ההסכם.
הוראות סעיף 7 קובעות כי הנתבע ירכוש את הרכב כשהוא משוחרר מכל חוב, עיקול, שעבוד ו/או זכות צד ג'. האם מדובר בהתחייבות של התובעת כלפי הנתבע? אין הגיון כלכלי או אחר לייחס התחייבות זאת לנתבע כאשר לכאורה אין התובעת אחראית לרכישה זו וכל תפקידה הוא לייעץ לנתבע כיצד לייבא כלי רכב מחו"ל.
יותר מכך, עולה מהוראות סעיף 8 כי התובעת מתחייבת לכך שהרכב יעמוד בהוראות המפרט הטכני של הרכב כאמור בטופס ההזמנה.
מה ליועץ ולהתחייבות כאמור?
התובעת אף מקבלת על עצמה בסעיף 10 להסכם אחריות מוגבלת בגין כל טענה שיש לנתבע עד שיעור של 5% מתמורת הרכב אך לא יותר מהסכום המשולם לה בהתאם להסכם כחלק מתמורת הרכב.
עולה ממקרא הוראות סעיף 12 כי התובעת היא שעוסקת בשחרור הרכב מהנמל והמכס באופן בלעדי ולנתבע אין זכות התערבות בהליך זה.
ואחרון: הרכב נמסר במשרדי התובעת לידי הנתבע.
לסיכום פעולותיו של הנתבע בייבוא "אישי" של הרכב נמצא כי הם מתמצים במילוי טופס ההזמנה וגם זאת בסיועה של התובעת, תשלום בסכום ולמקום אליו תורה התובעת וקבלת הרכב לידיו.
כל היתר מבוצעים על ידי התובעת.
6. למעלה מזה, מציגה התובעת כחלק מראיותיה את ההזמנה שבוצעה עבור הנתבע. על הזמנה זו חתומה התובעת ובו פרטי הרכישה ובכלל זה פרטי הרכב המוזמן, מועד האספקה ומחירו.
בהזמנה זו נקבע התנאי כי הזמנה זו אינה ניתנת לביטול אלא בהסכמת המוכר בכתב ובכפוף לתשלום 10,000 יורו כדמי נזק מוסכמים מראש.
הזמנה זו נחתמה ביום 22.4.16 על ידי התובעת ובחתימת Global Trainig Kft..
לא ברור מיהו אותו גורם אך אין ספק כי אין מדובר ביצרן הרכב, מרצדס, אלא במתווך נוסף שבין יצרן הרכב לבין התובעת (לכן יקרא מכאן ואילך: "המתווך בחו"ל").
עולה מכל האמור לעיל, כי טיבו האמתי של ההסכם ההתקשרות הוא הסכם למכר רכב המיובא מחו"ל לנתבע.
7. ביטול הסכם ההתקשרות
אין מחלוקת כי הסכם ההתקשרות בוטל.
הצדדים נחלקו בשאלה מתי בוטל כאשר לטענת הנתבע בוטל מיד למחרת ביום 23.4.16 ואילו לטענת התובעת בוטל ההסכם ביום 26.4.16.
גרסתו של מנהל התובעת אינה עולה בקנה אחד עם חליפת המסרונים בין הצדדים.
כבר ביום 25.4.16 שולח מנהל התובעת לנתבע מסרון: "אנא דאג להשיב את הערבות שקיבלת וחשבונית ותבוא לקחת את ה 200 ₪ ששילמת. בבקשה עשה זאת בהקדם".
אין מקום לאמירה זו אילו לא היה מודיע הנתבע על ביטול הסכם ההתקשרות, אם לא ביום 23.4.16 (שהיה יום שבת) אז בוודאי לא יאוחר מיום 25.4.16.
יצוין כי כבר ביום 23.4.16 שלח הנתבע מסרון למנהל התובעת: "חייב לדבר איתך מחר בבוקר, לפני התחלת התהליך", כלומר רמז לבאות כבר היה.
8. תוצאות הביטול:
טוען ב"כ התובעת אין חשיבות מעשית למועד הודעת הביטול או ההסכמה לביטולו נוכח הוראות סעיף 11 להסכם ההתקשרות אשר לשונו כדלקמן:
"בכפוף לאמור בסעיף 10 לעיל, לאחר חתימת ההסכם לא ניתן יהיה לבטל את העסקה, וזאת מכל סיבה שהיא, אלא בהסכמת המוכר בחו"ל ובאישורו מראש ובכתב, ובכפוף לתשלום ע"י מקבל השירות של מלוא ההוצאות שהוצאו ע"י נותרת השירות על מועד זה, ובתוספת סכום קבוע של 10,000 יורו לכיסוי עמלת הדילר בחו"ל".
כאן טוענת התובעת כי בפועל אכן ספגה נזק בכך שנאלצה לשלם למתווך בחו"ל את הסכום האחרון לכיסוי עמלתו וזאת משום שההזמנה נשלחה מיד ביום החתימה על הסכם ההתקשרות למתווך בחו"ל ואף נחתמה העסקה עמו באותו היום.
לצורך העניין, הציגה התובעת את ההסכם עם המתווך בחו"ל ואף אישור על העברת כספים לידי אותו מתווך.
התובעת אף הציגה את מכתבו הלקוני של המתווך בחו"ל מיום 26.4.16 כעדות למו"מ שניהל עם המתווך בחו"ל לצורך בטול ההזמנה ותוצאותיה.
גרסה זו מוטלת בספק.
9. התנהלותו של מנהל התובעת בעניין זה תמוהה ואינה עולה בקנה אחד עם תום לב בביצוע ההסכם.
ספק בעיני אם ההסכם אף נכנס לתוקף באופן שמסביר את פעולתו המהירה של מנהל התובעת בכך שהעביר הזמנה למתווך בחו"ל כבר באותו יום בעוד שהנתבע עדיין לא העביר לתובעת, ולו באמצעי תשלום כלשהוא, את הסכום שהיה אמור לשלם לתובעת במעמד החתימה על ההסכם ובסך 130,000 ₪.
העדרו של אמצעי תשלום כאמור תומך בגרסת הנתבע לפיה דרש ערבות נוספת לקיום התחייבויותיה של התובעת. אם אכן נמסר כתב הערבות האישית במעמד הסכם ההתקשרות, כפי שמודה בכך מנהל התובעת, ערבות שאין לה זכר בהסכם ההתקשרות, מדוע לא שולם התשלום הראשון על פי הסכם ההתקשרות? מדוע מיהר מנהל התובעת לשלוח את ההזמנה למתווך בחו"ל אם לא על מנת ללכוד את הנתבע ולא לאפשר לו לחזור בו מההזמנה?
למרות מסרון ששלח לו הנתבע כבר למחרת לפיו הוא מבקש לשוחח עמו בטרם תחילתו של התהליך, לא ענה לו מנהל התובעת כי ההליך כבר החל ואין דרך חזרה?
מדוע אין כל זכר לחובת תשלום הפיצוי הניכר במסרון הנשלח על ידי מנהל התובעת המזכיר לנתבע להשיב לו את הערבות האישית שנתן לו?
רק לאחר הפגישה בין הצדדים מיום 26.4.16, שהיתה סוערת ואלימה, לגרסת מנהל התובעת, שולח מנהל התובעת מסרון בשעה 11:08 כהא לישנא: "יש העתק סרוק של ההסכם. כמו שאתה מתנהג אני פועל למימוש האמור בהסכם".
כלומר, לולא התנהגותו של הנתבע – לא היה פועל למימוש ההסכם.
לאחר מספר חילופי דברים קשים עד 12:05, שולח מנהל התובעת מסרון בשעה 18:34: "דאג לשלם את עמלת הביטול כפי שהתחייבת בהסכם.." וזאת, כנראה לאחר שדאג לקבל מאת המתווך בחו"ל בשעה 15:08 את המכתב לפיו ההסכם בוטל אך בכפוף לתשלום דמי הביטול המוסכמים.
למרות שההסכם בין התובעת לבין המתווך בחו"ל קובע כי ההזמנה אינה ניתנת לבטול אלא בהסכמת המוכר ובכתב, לא הוצגה הסכמת המוכר בכתב כנדרש. כלומר הנני בספק אם ההזמנה אכן הגיעה לידי המוכר ולכן לא ברור לאיזה נזקים גדולים מתכוון המתווך מחו"ל במכתבו מיום 26.4.16 לפיו הסכים לביטול לפנים משורת הדין אך עמד על תשלום הפיצוי המוסכם.
כך או כך, לא ניתן לכפות הסכם זה בין התובעת לבין המתווך בחו"ל על הנתבע ואף למנוע החלת הפסיקה המשפטית החלה בישראל בעניין הפיצוי המוסכם ויש לבחון הוראת הסכם זה על פיה.
10. אכיפת סעיף הפיצוי המוסכם:
סעיף 2 בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב), תשל"ט-1978 (להלן: "צו הפיקוח") קובע:
"(א)לא ימכור אדם רכב חדש אלא אם כן התקיימו הוראות אלה:
(1)הוא יבואן או יצרן רכב מקומי;
(2)הוא רשם את הרכב על שם הצרכן.
...
(ג)לא ימכור יבואן או מורשהו רכב חדש מיובא אלא אם קיבל רישיון מהרשות המוסמכת."
סעיף 3 קובע את התנאים למתן רישיון לייבוא רכב.
חזרה על הוראות אלו ניתן למצוא גם בחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, תשע"ו-2016 פרק ד' עוסק בייבוא רכב ואף הוא קובע מגבלות לייבוא רכב.
תנאי החוק מגבילים את סוג הרכב המיובא, זהות המתווך מחו"ל, ככל שהרכב לא הוזמן ישירות מהיצרן, והאחריות הניתנת על ידו לרכב המוזמן.
מה קל הדבר לחמוק מכל ההגבלות והחיובים המוטלים על יבואן בעל רישיון לייבוא רכב באמצעות הגדרת הסכם מכירת הרכב כהסכם מתן שירות וייעוץ כאשר בפועל, כפי שצוין לעיל, פעלה התובעת למעשה לייבוא הרכב עבור הנתבע.
11. לא ניתן לראות בפעולותיו של הנתבע כפעולות לייבוא אישי כמוגדר על פי החוק.
הנתבע כלל לא הזמין את הרכב מהיצרן כפי שניתן לצפות וגם לא מהמתווך בחו"ל. התובעת היא זו שהזמינה את הרכב בחו"ל ואף התחייבה לביצוע כל הפעולות להבאת הרכב מחו"ל למעט העברת התשלום לחו"ל כאשר היא מקבלת סכום של 33% מסכום עלות הרכב כמוגדר בהסכם ההתקשרות.
פעולותיה של התובעת חופפות לפעולות יבואן רכב כאשר נדרש רישיון לשם ביצוען.
המסקנה הבלתי נמנעת היא כי מדובר בהסכם למראית עין על מנת לחמוק מההוראות החקיקה הרלוונטית המחייבות עמידה בתנאים.
בנסיבות העניין, לא רק שאין לכפות את הוראותיו של הסכם ההתקשרות ובכלל זה את הוראות הפיצוי המוסכם, אלא שיש לראות את הסכם ההתקשרות כפי שהוא, דהיינו הסכם לרכישת רכב מיבואן.
אין לאפשר לתובעת, בנסיבות העניין, להתחמק מהחלת הוראות תקנות הגנת הצרכן המונעות אכיפת הוראת הפיצוי המוסכם (ראה הוראת תקנה 5) והמאפשרות חיוב בפיצוי בסך 100 ₪ ולא יותר מכך כאשר הסכם הרכישה מבוטל בתוך 14 יום ממועד כריתתו.
12. לבסוף, יוער כי ממילא נתונה לבית המשפט הסמכות להפחית מסכום הפיצוי המוסכם כאשר אין הוא מידתי ביחס לנזק שניתן היה לצפותו מראש בנסיבות העניין.
הנתבע לא יכל היה לצפות מראש כי מספיק משלוח הזמנה למתווך בחו"ל על מנת לחייב אותו בתשלום העמלה המגיעה לאותו מתווך. ההזמנה לחו"ל נשלחה באותו יום בו נחתם ההסכם וקשה להלום כי הזמנה זו לא ניתנת לביטול ללא תשלום עמלה יומיים לאחר מכן.
לא ניתן לשער איזה נזק נגרם למתווך בחו"ל המזכה בסכום פיצוי כה מופרז ואף לא הובאה כל עדות בדבר נזק צפוי כל שהוא.
כל גרסת התובעת מוטלת בספק כאשר לא הובאה כל ראיה כי ההזמנה בוטלה בהסכמת המוכר כפי שנדרש על פי הוראות ההסכם עם המתווך בחו"ל. אין בידינו אפילו את זהות המוכר יצרן או אחר.
אין ספק כי מדובר בעמידה חסרת תום לב על זכות בהסכם וסכום פיצוי שאינו מידתי בנסיבות העניין.
13. יצוין כי אין זו הפעם הראשונה בו הסכם התקשרות דומה מובא לעיונו והכרעתו של בית המשפט ונקבע כי נוסח הסכם זה אין לו שום קשר לייעוץ ומתן שירות לייבוא אישי.
מנהל התובעת ניהל או מנהל את אותו העסק תחת שם חברה אחרת כאשר הסכם ההתקשרות כמעט זהה לנוסח הסכם ההתקשרות הנדון בתיק זה.
ראה גם כתובת המייל שהציגה התובעת בנספח 6 לתצהיר מנהל התובעת אליה נשלח מכתבו של המתווך מחו"ל ביום 26.4.16, ככתובת הנתבעת בפסק הדין שלהלן.
גם שם ניסה מנהל התובעת לחמוק מהתחייבויותיו כמוכר הרכב וטען לייבוא אישי על ידי בעל דינו שם ולכן האחריות המוטלת על מוכר הרכב בחו"ל, ממנו לכאורה רכש הקונה את הרכב.
טענה זו נדחתה ומנהל התובעת חויב לשאת באחריות (ראה פסק דין שניתן בת.א. (שלום ת"א)
20792-12-12 מדינה נ' סמארט מרקטינג קפיטל בע"מ וד. ס. מיום 18.6.14).
14. אשר על כן, הנני לדחות את התביעה ולחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.
תיק הוצאה לפועל 509823-07-16 יסגר.
ניתן היום, י"א אדר תשע"ח, 26 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.
