גולדמן נ' פנורמה הצפון חברה לבניה בע"מ

העניין שבפניי תובענה כספית מיום 8.9.2016 בסך של 50,000 ₪ בשל ליקויי בנייה בדירת מגורים, ותביעה שכנגד.

למען הסדר הטוב יצוין כי התובענה הוגשה על סך של 123,211 ₪, אולם בהמשך העודכן סכום התביעה הוקטן והועמד על סך של 50,000 ₪ בלבד. 

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

בתאריך 12.11.2010 נחתם בין התובע לבין הנתבעת, שהינה חברת בנייה וייזום המתמחה בבניית יחידות דיור, הסכם מכר לרכישת דירת מגורים ששטחה 105 מ"ר בקומה החמישית (דירה מספר 17) של בניין מגורים משותף אשר נבנה על ידי הנתבעת ברחוב יעל רום 12 בעיר פתח-תקוה (גוש 6360 חלקה 168).

בתאריך 2.3.2015, זמן קצר טרם מסירת הדירה לידי התובע (25.3.2013), פנה התובע אל הנתבע בכתב בדרישה לתקן את בעיית ליקוי הרטיבות אשר התגלעה בקירות הבית. במעמד מסירת הדירה חתם התובע על גבי מסמך, שכותרתו "פרוטוקול מסירת הדירה", בו פורטו כלל ליקויי הבנייה הטעונים תיקונים כאשר בסיפת המסמך אף צוינה ההערה הבאה :

"הננו מצהירים כי מעבר לתיקונים המאוזכרים בטופס זה אין ולא יהיו לנו כל דרישות ו/או טענות ו/או תביעות, כנגדכם ו/או כנגד מי מטעמכם.

הננו מצהירים כי קבלנו לידנו הנחיות מפורטות מאת החברה לשימוש בדירה, בחנייה ובמחסן.

הננו מוותרים בזאת על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה כלפיכם בעבר, בהווה ובעתיד ביחס לכל דרישה אחרת שאיננה מאוזכרת במסמך זה

ולראיה באנו על החתום ".

בתאריכים 3.9.2015 פנה התובע אל הנתבעת במכתב דרישה נוסף לתיקון בעיית הרטיבות אשר נתגלעה בדירתו, ברם, משלא נענה על ידי הנתבעת פנה אל בר סמכא בתחום האינסטלציה (מר רוני רוז'ה) אשר מתמחה בהפעלת מצלמה טרמית על מנת שיאתר את מקור נזילת המים, אשר בדק את הדירה.

בתאריך 29.10.2015 פנה התובע אל הנתבעת בדרישה נוספת לתיקון ליקויי הרטיבות בדירה, כאשר למכתב זה צורפה חוות דעת מקצועית מטעמו של קבלן מערכות המים, מר רוני רוז'ה, ולפיה ליקויי הרטיבות נובעים כתוצאה מאיטום לקוי מסביב לאמבטיה ובשל אי הגבתה של קופסת הניקוז. על פי הנטען בחווה"ד שתי הסיבות הללו, דהיינו ספיגה קפילרית והתפשטות של המים, גורמות לחלחול מים מתחת למרצפות הבית ולהרטבתם של הקירות באמצעות ספיגה קפילרית (ספיגת מים במעלה הקירות).

בנוסף לכך, צורפה למכתב הדרישה חוות דעת נוספת מיום 23.10.2015 מטעמו של המהנדס, מר יצחק אולשנברג מחברת "טרמינל שירותי הנדסה ובדק בית בע"מ", ולפיה העלות המשוערת של תיקון הליקויים הינה 33,591 ₪ (26,100 ₪ - עלות בסיסית + פיקוח הנדסי בשיעור של 10%+ מע"מ בשיעור של 17%).

בתאריך 8.9.2016 הגיש התובע לביהמ"ש לתביעות קטנות בחיפה תובענה כספית על סך של 33,500 ₪. בתאריך 22.11.2016 הורה כב' הרשם הבכיר (כתוארו דאז) ניר זיתוני על העברת התיק לבית משפט השלום בחיפה. ייאמר שבהמשך תוקן כתב התביעה בקשות בית המשפט, כאמור במבוא לפסק הדין.

בתאריך 18.9.2017 הוגשה לבית המשפט חוות דעת נגדית מטעמה של הנתבעת מיום 17.9.17, אשר נערכה על ידי המהנדס, מר רפאל גיל מחברת "ר.ח. גיל מהנדסים בע"מ", ולפיה אומדן ביצוע התיקונים מסתכם בסכום של 3400 ₪ בצירוף מע"מ.

בהינתן הפערים שבין שתי חווה"ד מינה ביהמ"ש בהחלטתו מיום 27.9.2017 את המהנדס, מר יוסי לזר, כמומחה מטעם ביהמ"ש. בתאריך 28.1.2018 הוגשה לתיק ביהמ"ש חוות דעתו של מר לזר, ולפיה הערכת העלות הכוללת של תיקון כלל הליקויים אשר נתגלעו בדירה מסתכמת בסכום של 13,376 ₪ (כולל מע"מ). בנוסף לכך, ציין המומחה מטעם ביהמ"ש בחוות דעתו כי מדובר בליקויים אשר תיקונם אמור להמשך לאורך תקופה של שבוע ימים ואשר במהלכם עלולה להיגרם חוסר נוחות רבה לדיירי הבית.

בתאריך 7.11.2016 הגישה הנתבעת כנגד התובע כתב תביעה שכנגד בסכום של 76,426 ₪ בגין התקנת תריסי אלומיניום בדירתו ובגין עלות חיבורה לתשתיות המים, הביוב, התקשורת והחשמל. עם זאת, במהלך דיון ההוכחות מיום 4.12.2018 הודיע ב"כ הנתבעת לביהמ"ש שיש בכוונת מרשתו להסכים לדחיית התביעה שכנגד ללא חיוב בהוצאות משפט משמעותיות כאשר בסיכומיו הודיע הנתבעת באופן מפורש על הסכמתה למחיקת התובענה בכפוף לחיוב מופחת בהוצאות משפט.

טענות הצדדים :

באשר להסכמת הנתבעת לסילוקה על הסף של התובענה הנגדית מציין התובע בסיכומיו כי יש מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט משמעותיות בשיעור של בין 10,000 ₪ ועד 30,000 ₪ מאחר ומדובר בתובענה קנטרנית אשר הוגשה לביהמ"ש מטעמים בלתי ענייניים, מתוך מטרה נפסדת לגרום לו לחזור בו מתביעתו, ובד בבד לגרום לו למורת רוח בשל התארכות ההתדיינות בתיק.

התובע אף טוען שהחליט לפנות לביהמ"ש לאחר שפנה מספר פעמים אל הנתבעת מחוץ לכותלי ביהמ"ש בדרישה לתקן את כלל הליקויים וכי הוא ובני משפחתו אינם משתמשים כלל במתקן האמבטיה ולכן מצב דברים זה גרם לו ולבני משפחתו למורת רוח רבה.

התובע מוסיף וטוען בתצהירו ובסיכומיו שיש מקום לפצותו בסכום כולל של 50,000 ₪ בשל היחס המזלזל לו זכה מצד הנתבעת והימנעותה של הנתבע להיעתר לפניותיו לתיקון הליקויים. לשיטת התובע, סכום זה אמור לשקף מחד את היקף הליקויים המשוער (בסכום של 30,000 ₪) ומאידך את תחושת עגמת נפש ומניעת ההנאה הצפויה במהלך התקופה שבה יתבצעו עבודות התיקון (בסכום של 20,000 ₪).

התובע מוסיף ומציין שהנתבעת בנתה את ביתו באופן רשלני וכי בניגוד לקביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, עלות תיקון הליקויים בפועל הינה 30,000 ₪ וכי לא ברור כיצד מומחה ביהמ"ש קבע בחוות דעתו שעלות תיקון האמבטיה הינו בסכום של 6000 ₪ בלבד.

מנגד, טוענת הנתבעת שהתובע מנע מאנשיה מלבקר בדירתו לצורך הכנת חוות דעת נגדית, וכי האחרון אף סירב לחתום על גבי אישורי המסירה של מכתבי התשובה אותם שלחה לו. ולכן יש לזקוף עובדה זו לחובתו כמי שעשה שימוש לרעה בהליכי בית משפט.

בנוסף לכך, טוענת הנתבעת כי בהינתן הפער העצום שבין כתב התביעה (המתוקן) לבין עלות תיקון הליקויים כפי שהוערך על ידי כלל המומחים המקצועיים הרי שיש בכך כדי ללמד על חוסר תום ליבו של התובע, ועל רצונו להתעשר שלא כדין על חשבונה של הנתבעת, ובפרט לאחר שפנה אליה בשיהוי רב.

באשר לליקוי העיקרי בנוגע לאיטום האמבטיה, מציינת הנתבעת שמדובר בבעיית תחזוקה אשר נמצאת באחריות התובע בלבד, וכי חרף עובדה זו נאותה הנתבעת לבצע איטום מחודש באזור הנמצא בין דופן האמבטיה לבין אריחי החיפוי וזאת באמצעות ביצוע תיקוני צבע מעל הפנלים.

עוד טוענת הנתבעת כי מחקירת המומחה מטעם ביהמ"ש עולה שבעת פנייתו הראשונה אליה התעורר ספק בנוגע למידת אחריותה הישירה לתיקון ליקוי הרטיבות, וכי הפתרון אותו הציע לצורך תיקון הליקוי לא נכנס לתוקף במועד שבו ניתן היתר בנייה לבניית בניין המגורים (24.6.2010) אלא דווקא תקן אחר משנת 2003 אשר הצריך את הנתבעת להתקין במקום שכבת איטום.

כמו כן, מציינת הנתבעת כי מחקירת המומחה מטעם ביהמ"ש עלה שיש לקבל את עמדתו המקצועית של המומחה מטעמה, ולפיה הפתרון הראוי הינו בניית מישק בין האמבטיה לבין הקיר תוך העמדת היקף הפיצוי הראוי על סך של 8876 ₪ בלבד (לאחר הפחתת סך של 4500 ₪).

עוד ובנוסף, טוענת הנתבעת שאין מקום לפצות את התובע בגין נזק לא ממוני נוכח התנהלותו, וזאת נוכח סירובו העיקש לאפשר את התיקונים טרם הגשת כתב התביעה אולם נוכח התנהלותו יש מקום לקבוע לטובתו הוצאות משפט מופחתות בלבד ופיצוי מופחת בשיעור שליש בגין תיקון האמבטיה בשיעור, דהיינו סך של 5947 ₪ במקום 8876 ₪.

דיון והכרעה :

עיון בסיכומי הצדדים מעלה כי הצדדים חלוקים ביניהם בשלושה נושאים בלבד - בשאלת היקף הוצאות המשפט, ביחס לשיעור הנזק הלא ממוני אותו יש לפסוק במקרה זה ובנוגע לעלות תיקון האמבטיה לצורך מניעת הרטיבות אשר התפשטה בדירת התובע.

טענת הנתבעת ביחס לסילוק התובענה על הסף מטעמים של שיהוי :

הוראות חוק המכר (דירות) מטילות את האחריות להוכיח את קיומן של אי ההתאמות אשר נתגלו בתוך תקופת הבדק (או במהלך תקופת האחריות) על המוכר וזאת בניגוד לדין הכללי ולפיו על הרוכש להוכיח את קיומה של אי ההתאמה במועד מסירת הממכר (ראה : רע"א 2988/11 שיכון עובדים בע"מ נ' זכאי בת שבע ואח' מיום 4.7.2011).

עילת תביעה בגין ליקויי בניה איננה עילת תביעה מתחדשת אלא זוהי עילה אשר נוצרת במועד שבו נמסרת לקונה הדירה הלקויה למעט אם כן מדובר בליקוי נסתר אשר התגלה רק בשלב מאוחר יותר שממנו מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות (ראה : בר"ע (מחוזי תל אביב) 1408/05 דור שמואל נ' מ.א. נתנאל חברה לבניין (29.6.05)).

בעניינו אין מדובר בתובענה אשר הוגשה מכח הוראות חוק המכר (דירות) אלא מכח הדין הכללי, ולכן לא הייתה כל מניעה מצד התובעים להגישה בתוך תקופה של שבע שנים ממועד מסירת החזקה בדירה, דהיינו עד ליום 24.3.2020 (לכל הפחות). לפיכך, אין מקום לקבל את טענת הנתבעת בכתב הגנתה (ראה : סעיף 35) ולפיה יש מקום לסלק את חלק מרכיבי התביעה מטעמים של שיהוי והתיישנות ושלא לאפשר בידי התובע לקבל את יומו בביהמ"ש.

הזדמנות נאותה מצד התובע לתיקון ליקויי הבנייה :

כאמור מעלה, התובע טוען שטרם הגשת כתב התביעה לבית המשפט נעשו מספר פניות בכתב מצידו אל הנתבעת בדרישה לתקן את הליקויים, בעוד שהנתבעת טוענת כי הנתבע סרב לקבל את מכתבי התשובה אשר נשלחו אליו וכך נמנע ממנה לתקן את הליקויים טרם הגשת כתב התביעה.

מתצהירו של מהנדס הנתבעת, מר אלון ארנולד, עולה כי כחודשיים ימים טרם הגשת כתב התביעה לביהמ"ש נעשתה פנייה בכתב מצידו אל התובע במסגרתה התחייבה הנתבעת לבצע תיקון בדופן האמבטיה ותיקון צבע אולם, לטענתו, התובע סרב לחתום על גבי אישור המסירה בחוסר תום לב ובהמשך אף סירב לאפשר בידי הנתבעת לתאם ביקור עם המומחה מטעמה.

הנתבעת אמנם התחייבה במסגרת הסכם המכר לתקן את ליקויי הבנייה והפגמים בהתאם להוראות חוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 (ראה : סעיף 7 להסכם המכר), דא עקא, שככל שלא ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים הרי שיש מקום להעמיד את סכום הפיצוי על בסיס עלויות התיקון המוערכות של קבלן הבניין בלבד (ראה : ע"א 659/99 דר' עדה בר שירה נ' מעונות ובניין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 14).

קנה המידה ל"הזדמנות נאותה" לתקן את הליקויים הוא גמיש ויחסי ותוכנו נקבע לפי נסיבותיו של כל מקרה במבחן של סבירות אובייקטיבית. בנסיבות רגילות, הזדמנות נאותה לתיקון אי-התאמה כוללת מתן רשות למוכר, או למי שמבצע את התיקון מטעמו, להיכנס לדירה, לאתר ולבדוק את אי ההתאמות ולבצע עבודות בדירה ולעיתים תספיק הזדמנות אחת ויחידה לתקן את אי ההתאמה (ראה : פרופ' איל זמיר, חוק המכר (דירות), תשל"ג -1973, עמ' 589 ו – 593).

הנתבעת אמנם טענה בסיכומיה שלא ניתנה לה הזדמנות של ממש לתקן את התקלה אשר התגלעה באמבטיה טרם הגשת כתב התביעה, בשל סירובו של התובע לקבל לידיו את מכתב התשובה, דא עקא, שעיון באישורי המסירה המצויים בתיק ביהמ"ש מעלה שמדובר בהתכתבות אשר נוגעת לחודשים אוקטובר ודצמבר 2016, דהיינו בתקופה שלאחר הגשת כתב התביעה, ולכן הנני מקבל את טענת התובע ולפיה מכתב דרישה זה לא הובא כלל לעיונו טרם הגשת התובענה (ראה : עמוד 15 שורה 34 – עמוד 16 שורה 23 לפרוטוקול) ומשכך טענת התובעת שבנדון נדחית.

הליקויים השנויים במחלוקת :

רטיבות בדירה :

המחלוקת העיקרית בענייננו מתייחסת לשאלת אחריותה של הנתבעת בנוגע להתפשטותם של כתמי הרטיבות בחדר הרחצה של הדירה בעקבות נזילות במערכת האינסטלציה. על פי הנטען בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע הגורם לכך הינו אטימה לקויה ברצפת חדר השירות כתוצאה מאי יישום הוראת סעיף מספר 5.33(א) לתקנות התכנון והבנייה, ולפיה גג של בניין, קירותיו ורצפות חדר השירות, וכן גם הרצפות והקירות של המרתפים והמקלטים התת קרקעיים (למעט אלה שבקומה הראשונה) ייאטמו באמצעות חומרים אספלטיים.

בנוסף לכך, מתייחס המומחה מטעם התובע אל הוראת התקן הישראלי שמספרו ת"י 1555 חלק 3(2003) סעיף 4.1.1.3 הקובע כי ב"אזורים הרטובים" של הבית, ובכלל זאת בחדרי האמבטיה והמקלחות וכן גם בחדר המטבח ובשירותים, יש להניח שכבת איטום על גבי ה"בסיס" או על גבי השכבה המשלימה.

המומחה מטעם התובע מציין בחוות דעתו כי לצורך תיקון הליקוי יש צורך לבצע תיקונים מקיפים באמצעות פירוק הרצפה, החלפת המצע הרטוב במצע יבש, תיקון מוקד הנזילה, איטום הרצפה וריצוף חוזר בעלות כוללת של 17,500 ₪.

מנגד, המומחה מטעם הנתבעת חולק על קביעתם של המומחים המקצועיים מטעם התובע בנימוק כי מהבדיקה אותה ביצע בדירת התובע עלה שמכסה נקודת הניקוז אוטם את המים באמצעות גומי אטימה אשר הותקן בתחתית האמבטיה ולכן המים אינם יכולים לעלות לאזור המרווח שבין הקופסא לבין הריצוף ואין כל הגיון בכך שמים יחדרו אל עבר מצע הריצוף.

באשר לטענת מומחה התובע, ולפיה הרטיבות עלולה לנבוע כתוצאה מאיטום לקוי מסביב לאמבט, הרי שלדעת מומחה הנתבעת חוות הדעת המקצועיות מטעמם של מומחי התובע העלתה שלא נמצאה כלל אינדיקציה לנזילה ו/או דליפות מהצנרת ולכן כל שנדרש הוא לחדש את האיטום שמסביב לאמבט ולצבוע את הקירות.

עם זאת, טוען מומחה הנתבעת כי תיקונו של ליקוי זה נמצא באחריות התובע כחלק בלתי נפרד מתחזוקתה השוטפת של הדירה, וכי תקן הבנייה הרלוונטי נכון למועד בניית המבנה (תקן מספר 1555.3) קבע בשעתו ששיעור רטיבות מצע הריצוף חורג מהתקן רק בשיעור העולה על 6%, אולם מאחר והבדיקות אותן ביצעו מומחי התובע עשו שימוש במד אלקטרוני ולא באמצעות תנור ייבוש, הרי שבדיקה זו אינה רלוונטית לענייננו אלא דווקא בדיקת "מכון התקנים" אשר העלתה בממצאיה מיום 2.2.2016 כי תכולת רטיבות מצע הריצוף בדירה נעה בין 1.9% ועד 4%. המומחה מטעם הנתבעת אינו מעריך את גובה עלות התיקון, בנימוק שהנתבע סירב להצעת הנתבעת לתקן את הליקוי באמצעות פועלים מטעמה ברם לשיטתו כל שנדרש הוא ביצוע של חידוש האיטום סביב האמבטיה.

מחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש עולה שנמצאו על ידו סימני קילוף בחלקו התחתון של הקיר במטבח ובפרוזדור, וכי בבדיקת האמבט עלה שמילוי חומר האיטום לא הודבק כראוי, ולכן די בלחיצה קלה על דופן האמבט בכדי לגרום לחדירת מים אל עבר הקיר ואף מתחת למרצפות.

בנוסף לכך, המומחה מטעם ביהמ"ש מצא שקיים מרווח של 3 ס"מ בין קצה קופסת הניקוז ובין הריצוף, ברם, לשיטתו הסיבה להתפשטות הרטיבות הינה היעדר מישק גמיש בין האמבט לבין אריחי החיפוי ובין המרווח שבין סף קופסת הביקורת לפני הריצוף. לדעת המומחה מטעם ביהמ"ש הימצאות סימני רטיבות מחוץ לאזור חדר הרחצה מעידה על כך שבשלב הבנייה לא בוצע איטום ראוי בחדר הרחצה שכתוצאה הימנו חדרו מים אל קירות המסדרון והמטבח, ועלייה קפילארית.

המומחה מטעם ביהמ"ש מציין בחוות דעתו שלצורך תיקון הליקוי יש לפרק את האמבט ואת שורת המרצפות הסמכות לחדר הרחצה, ולבצע מעבר מדורג בין חדר הרחצה לבין הפרוזדור ולאחר מכן לבצע העגלה של פינות הריצוף (רולקה), תוך שימוש בחומר אטימה צמנטי. המומחה מטעם ביהמ"ש מוסיף ומציין כי לאחר מכן יש צורך להרכיב את האמבטיה ואת הריצוף בהתאם להוראת תקן ישראלי מספר 1555 חלק 3 המתייחס לריצוף וחיפוי בניינים.

המומחה מטעם ביהמ"ש מוסיף וקובע בחוות דעתו כי העלות המשוערת של תיקון ליקוי זה הינה 6000 ₪ כדלקמן : פירוק וחיפוי אריחים – 1800 ₪ ; פירוק והתקנת אמבטיה – 1500 ₪ ; הגבהת קופסאות ביקורת- 200 ₪ ; עלות ביצוע מחסום באמצעות חגורת בטון לפתח היציאה, העגלת פינות (רולקות) אטימתן - 1500 ₪ ; תיקוני צבע וטיח – 1000 ₪.

כאמור מעלה, טענתה העיקרית של הנתבעת בנדון הינה כי התקן עליו מושתתת חווה"ד בענייננו נכנסה לתוקף רק בשנת 2012, דהיינו טרם כריתת הסכם המכר ולכן כל עוד האמבטיה הותקנה בהתאם לתקן אשר היה רלוונטי במועד מתן היתר הבנייה בשנת 2010 ולכן אין מקום לקבוע שנתגלע ליקוי בדרך התקנתה.

עם זאת, מתשובתו של המומחה מטעם ביהמ"ש במהלך חקירתו בביהמ"ש עלה כי אף בהנחה שתקן הבנייה הרלוונטי היה תקן הבנייה משנת 2003 ולא תקן הבנייה משנת 2012 הרי שליקוי מסוג זה לא אמור היה להתגלע. משכך, לגישתו של מומחה ביהמ"ש, הפתרון המוצע על ידו לצורך תיקון הליקוי יוצא מתוך נקודת הנחה שיש לאתר בראש ובראשונה את מקור הרטיבות ולאחר מכן להציע את הדרכים לתיקונו ("מבחן התוצאה") וזאת בלא כל קשר למועד כניסת התקן הרלוונטי לתוקף (ראה : עמוד 10 שורה 34 – עמוד 11 שורה 14 ; עמ' 11 שורות 21 – 24 ; עמוד 11 שורה 29 – עמ' 12 שורה 4 לפרוטוקול).

מתשובת המומחה מטעם ביהמ"ש עולה כי הוא לא נדרש כלל לטענת מומחה הנתבעת, ולפיה דרך התיקון הרצויה בהינתן תקן הבנייה הרלוונטי באותה עת הינה באמצעות איטום המישק שבין דופן האמבטיה ובין האריחים (ראה : עוד 11 שורות 21 – 28 לפרוטוקול ; עמודים 16 – 17 לחוות דעתו של מר גיל) ולכן כל שנדרש הוא לבחון האם יש מקום להתערב בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש בהתאם לאור לשון תקן הבנייה הרוולנטי לעניינו במועד מתן היתר הבנייה.

כלל המומחים המקצועיים אשר חיוו את דעתם בשאלת מקור הרטיבות בצידי האמבטיה הגיעו למסקנה כי מקור הליקוי טמון באיטום לקוי ובבנייה לא תקינה של קופסת הניקוז. ודוק, בעוד שמומחה הנתבעת אינו קובע במסגרת חוות דעתו באופן וודאי שאיטום הממשקים ימנע לחלוטין את בעיית הרטיבות ואת ההתפשטות הקפילארית של המים. הרי שמומחה ביהמ"ש מציע פתרון כולל וודאי למניעת הבעיה באמצעות בעתיד פירוק האמבטיה וחידוש האיטום.

במקרה דנן אין לייחס כל משמעות לטענות הנתבעת ולפיה שכבת האיטום שמתחת לאמבטיה הותקנה בהתאם לתקן הרלוונטי משנת 2003 וזאת נוכח הסכמתם ההדדית של כלל המומחים הינה כי האיטום שמסביב לאמבטיה הינו פגום וגורם לרטיבות ומשכך נדרש למצוא פתרון חד משמעי אשר ימנע את התפשטות המים אל כלל קירות הבית.

משכך, הנני מקבל את עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש ולפיה המתווה הרצוי לצורך פתרון ליקוי הרטיבות באופן סופי וממצה הינו באמצעות פירוק האמבטיה, חידוש האיטום ולאחר מכן פירוק האריחים והתקנתם מחדש (ראה : עמוד 10 לחווה"ד) וכן גם את קביעתו ולפיה סכום התיקון משקף את עלות ביצוע עבודת התיקון (ראה : עמוד 12 שורות 7 – 29 לפרוטוקול) בסכום של 6000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

נזק לא ממוני (עגמת נפש) ופיצוי בגין דיור חליפי :

התובע עותר בסיכומיו לפצותו בסכום של 20,000 ₪ כפיצוי על הצורך להיעדר מהדירה לתקופה ממושכת לצורך תיקון הליקויים, ובעיקר לצורך תיקון האמבטיה אשר על פי קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש מצריכה היעדרות בת שבוע ימים מדירתם.

הבסיס הנורמטיבי לפסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש) מעוגן בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 אשר קובע כדלקמן : "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש נתונה לשקול דעתו של בית המשפט ואין צורך בהבאת ראיות בדבר שיעור הנזק. נפסק לא אחת כי פיצוי בגין עגמת נפש היא אכן מלאכה לא קלה המצריכה לקיחה בחשבון של גורמים המשתנים ממקרה למקרה (ראה : ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ מיום 11.11.2010).

הואיל ורכיב זה נתון לאומדנו של בית המשפט, סבורני כי בשקלול הנתונים השונים שבכללם היקף הליקויים המינורי (למעט תיקון ליקוי הרטיבות), חוסר היכולת לעשות שימוש ראוי באמבטיה למשך תקופה ממושכת, המענה הלקוי אשר ניתן לתובע בנוגע לבעיית הרטיבות טרם הגשת התובענה והצורך בדיור חליפי למשפחת התובע למשך תקופה של שבוע ימים הרי הנני מוצא לפסוק לטובת התובע בגין ראש תביעה זה את הסך של 10,000 ₪.

הליקויים שאינם שנויים במחלוקת על פי קבעת המומחה מטעם ביהמ"ש :

תיקונים באזור מסתור הכביסה (התקנת אף מים, סתימת חורים במעבר צנרות, השלמת גומיות למזגן) – 1000 ₪ ; תיקון והרכבת מגשי פח בתקרת חדר הרחצה של הילדים – 350 ₪ ; תיקון סדקים בקירות – 800 ש"ח ; חיזוק ידית דלת ממ"ד – 100 ₪ ; כיוונון כנף דלת הממ"ד – 500 ₪ ; ניקוי כתמי רובה במישקי אריחי הריצוף – 250 ₪ ; השלמת מחסום תת רצפתי בחר ההורים – 0 ₪ ; מכסי פלסטיק בלוח החשמל – 100 ₪ ; השלמת סימון מתגים בארון חשמל – 0 ₪ ; מחסום ריח – 0 ₪ ; בית תקע בחדר שירות – 0 ₪ ; הורדת כבל צינור תקשורת בחדר שינה הורים – 200 ₪ ; מעצורים (סטופרים) לחלונות הקיר – 0 ₪ ; סידור גריל מיזוג אוויר – 100 ₪ ; הרכבה לקויה של מסגרת חלון בחדר ההורים – 0 ₪ ; חלק פנימי עליון של תריס הגלילה – 0 ₪ ; שיוף פינות חדות במרפסת החלון – 200 ₪ ; כיוון דלת היציאה מהסלון אל המרפסת – 500 ₪ ; דלת חדר שינה ילדים – 300 ₪ ; פטריות/עובש בקיר – 0 ₪ (סה"כ : 4400 ₪).

שיעור הפיצוי :

עלות תיקון הליקויים : 10,400 ₪ ;

פיקוח הנדסי : 10% (1040 ₪) ; מע"מ : 17% (1945 ₪) ;

נזק לא ממוני ודיור חליפי : (10,000 ₪).

סוף דבר :

התובענה מתקבלת באופן חלקי ומשכך על הנתבעת לפצות ביחד ולחוד את התובעים בסכום כולל 23,385 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום  בפועל. 

בנוסף לכך, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסכום של 800 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ₪ (שיעור זה נקבע גם בהתחשב בדחיית התובענה שכנגד).

לאור הפער הניכר בין כתב התביעה המתוקן לחוות דעת מומחה בית המשפט, אין הצדקה לחייב הנתבעת לשאת בתשלום ששילם התובע בהקשר זה.  

ניתן היום, ט"ו אדר ב' תשע"ט, 22 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.