דעי נ' מרציאנו ואח'

מבוא

1.לפני תביעתו של מר שרון דעי, נגד ה"ה יעקב מרציאנו ודביר טלקר, בטענה, כי עוולו כלפיו בלשון הרע, שעה שהכפישו את שמו במסגרת שיחות שהתנהלו באמצעות היישום "ווטסאפ".

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2.בית הכנסת "אשכולי פז" באשקלון, מנוהל על-ידי עמותת "בית הכנסת אשכולי פז" (להלן – "העמותה").

3.בבית הכנסת מתפללים, בין היתר, מר שרון דעי (להלן – "התובע"), מר יעקב מרציאנו (להלן – "הנתבע 1") ומר דביר טלקר (להלן – "הנתבע 2").

4. התובע נבחר לכהן בועד העמותה בבחירות שנערכו בעניין זה ביום 28.7.2015 (ראו מוצג נ/4 המצורף לתצהיר התובע).

4.בין קבוצות מתפללים בבית הכנסת, המופעל על ידי העמותה, התגלתה מחלוקת ביחס לניהול העמותה. על רקע מחלוקת זו, הוקמה קבוצת ווטסאפ על ידי רב בית הכנסת, הרב יעקב אברג'ל (להלן – "הרב אברג'ל"), בה היו חברים כ-80 מתפללים בבית הכנסת, ובהם ה"ה מרציאנו וטלקר. במסגרת קבוצה זו נכתבה על ידי מר יעקב מרציאנו ההודעה (ראו מוצג נ/8 המצורף לתצהיר התובע):

"נדרש אחדות של כל החברים על מנת לנפות מבית הכנסת את העשבים שגורמים נזק לבית הכנסת המפואר שלנו ונדרש מאמץ של כולם ע"מ לבחור את הוועד המתאים ברשות רבינו יעקב".

על ידי מר דביר טלקר נכתבה ההודעה (ראו מוצג נ/8 המצורף לתצהיר התובע):

"ממש בושה שיש אנשים כאילו נגד הרב של בית הכנסת, הוועד המיסכן הזה מושתת על אנשים שמחפשים רק לעשות ריב. זכות השיעורים של הרב תעמוד לו להוקיע את כל עדת קורח הזאת, אמן כן יהי רצון".

5.לטענת התובע, ההודעות שנכתבו על-ידי הנתבעים מהוות עוולה של לשון הרע, בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – "החוק"), ומכאן תביעתו.

המחלוקת וטענות הצדדים

6.לטענת התובע, ההודעות לעיל, אשר נכתבו עליו בקבוצת ה"ווטסאפ", וביטויים נוספים שהשמיע כלפיו הנתבע 1 במהלך אסיפה כללית של העמותה, מהוות לשון הרע בכך ששמו אותו ללעג ולבוז ברבים ופגעו בו ובשמו הטוב במפגיע וביודעין, וזאת כאשר התובע הוצג כאדם הגורם נזק לבית הכנסת, מחרחר ריב ומדון, עשב שוטה, חבר בוועד מסכן, חבר ב"עדת קורח" ועוד.

7.התובע הדגיש בכתב תביעתו, כי ההודעות נכתבו באופן מכוון, ולא תוך כדי דיון סוער או ברגע של התלהטות, ומתוך ידיעה שיגיעו לקבוצה גדולה של כ-80 איש.

8.יש לציין, כי בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית של התובע, הוא התייחס גם לביטויים שנשמעו כלפיו במסגרת אסיפה כללית של בית הכנסת ובמסגרת אסיפות שערכו נאמניו של הרב אברג'ל, אך במהלך חקירתו הנגדית הודיע התובע, כי תביעתו מתייחסת אך ורק להודעות הכתובות (כמפורט בסעיף 4 לעיל)(ראו בעמ' 6 לפרוט' ש' 22 – 25).

9.התובע הדגיש את ערכה של עוולת לשון הרע, כמגנה על כבוד האדם בעיני הבריות הסובבות אותו. לטענתו, יש לקחת בחשבון, אף את כוונת הנתבעים בהפצת דברי לשון הרע, לא תוך כדי התלהמות אלא לאחר מחשבה. לטענת התובע הקלון הציבורי אשר הוטל עליו, לאחר פרסום הדברים, פגע בו במסגרת העמותה ובשמו כעו"ד לעתיד.

10.נוכח הכוונה ומטרת הנתבעים לפגוע בו באמצעות לשון הרע, התבקש בית המשפט לפסוק לו פיצוי בסך של 35,000 ₪ מכל נתבע, ללא הוכחת נזק. לטענתו, לא עומדות לנתבעים ההגנות של אמת בפרסום, עניין ציבורי או תום לב, אף לא במידתיות הפרסום.