בסול נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

לפניי תביעת כספית בגין נזק שנגרם ביום 19.7.14 לרכב שבבעלות התובע עקב נפילת גלגלי הרכב הימניים בבור במהלך נסיעה בכביש 754 בכפר ריינה.

רקע

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע היה הנהג, הבעלים והמשתמש ברכב מסוג מרצדס 500CLS שנת ייצור 2012 (להלן :"הרכב"). ביום 19.7.14 אירעה תאונה לרכב בכביש הראשי 754 בכפר ריינה עקב נפילתו של הרכב בבור או מפגע או מכסה בור שקוע מתחת למפלס האספלט אשר היה בדרך.

כתוצאה מהתאונה ניזוק הרכב. שמאי מוסמך אשר בדק את הרכב העריך את הנזקים בסך של 57,007 ₪. בנוסף לכך, טען התובע כי הנתבעת חייבת לפצותו בגין שכ"ט השמאי בסך של 1988 ₪, בטלה ובזבוז זמן בתקופה שבה היה הרכב מושבת במוסך ועד לקבלת רכב חלופי בסך של 1500 ₪, עגמת נפש, טלטלה וסבל בסך של 1500 ₪, והפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה בסך 950 ₪. סך הכל התובע דרש לחייב את הנתבעת בסכום של 62,954 ₪.

הנתבעת הכחישה את אחריותה לאירוע הנטען ולחובה לפצות את התובע. הנתבעת טענה, כי לא הפרה כל חובת זהירות שהיא כלפי התובע וכי אין בנסיבות הנטענות בכתב התביעה כדי להטיל אחריות כלשהי עליה או לשמש ראיה כלשהי להטלת אחריות או להפרת חובת זהירות כלפי התובע. הנתבעת טענה עוד, כי לא קיבלה כל הודעה בדבר בור או מפגע בכביש 754 נשוא התובענה. משכך, טענה כי המדובר לכל היותר במפגע אקראי אשר הפסיקה לגביו ידועה וברורה. בנוסף לכך, הנתבעת טענה כי האירוע המוכחש אירע כתוצאה מרשלנותו הבלעדית או התורמת בשיעור 100% או המכרעת של התובע.

יודגש, כי אין מחלוקת כי כביש 754 נמצא תחת אחזקת הנתבעת.

ראיות הצדדים

מטעם התובע העיד התובע עצמו והשמאי, מר כרם עבדאללה בסול (להלן: "מר בסול"), וכן צורפו מסמכים ותמונות.

מטעם הנתבעת העידו מר פליחוב לאוניד, מנהל אזור אצל הנתבעת ומר פואז דהאמשה, סייר בשטח. כמו כן, הוגשו מסמכים שעניינם ריכוז הודעות שהתקבלו במוקד ודו"חות סיירים.

טענות הצדדים

התובע טען, כי עלה בידו להוכיח את תביעתו ולהטות את מאזן ההסתברויות לטובתו באמצעות הצגת עדויות אמינות בפני בית המשפט, שבאו לידי ביטוי בעדות התובע יחד עם עדותו של מר בסול וחוות הדעת שנערכה על ידו וכן תמונות הנזק ותמונות המפגע. נטען, כי עלה בידי התובע להוכיח את אחריותה ואשמה של הנתבעת לקרות האירוע ואחריותה הישירה של הנתבעת לנזקים וכן הוכיח קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין מחדלי הנתבעת ורשלנותה לבין נזקי התובע אשר נגרמו לרכב כתוצאה מהמפגע.

בהתייחס לטענת הנתבעת, כי לא הוצגו אסמכתאות או ראיות המוכיחות תיקון הנזק, התובע הודה, כי תיקן את הנזק ושילם חלק מהכסף עבור התיקון אך טרם הסדיר את היתרה וכי לאחר הסדרת התשלום עבור התיקון במלואו ידאג לקבל חשבונית/קבלה. בנוסף לכך, ביקש התובע לדחות את טענת הנתבעת כי במועד האירוע היה בשלילת רישיון השוללת ממנו את הפיצוי. התובע טען, כי הנתבעת אינה במעמד של מבטחת ואין בין הצדדים מערכת יחסים חוזית השוללת את הזכאות לפיצוי במקרה של נהיגה בשלילת רישיון, כפי המצב בין מבוטח לחברת ביטוח.

מנגד, הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות משני טעמים חלופיים: האחד, התובע לא הוכיח את התאונה ו/או את נסיבות התאונה; השני, התובע לא הוכיח כל עילת רשלנות של הנתבעת בנסיבות העניין.

בנוסף לאמור, טענה הנתבעת, כי גם אם יעלה בידי התובע להוכיח רשלנות מצד הנתבעת, הרי יש לדחות את התביעה מפאת אשם תורם מטעם נהג הרכב (התובע) המנתק את הקשר הסיבתי בנסיבות העניין או לחילופין לקבוע אשם תורם משמעותי או לקבוע כי המדובר במקרה קלאסי החוסה בהגנות של סעיף 65 לפקודת הנזיקין.  

דיון והכרעה