1. התובעים, ה"ה כרמלה ויעקב חדד, השכירו לנתבע, מר אבי גרג'י, דירת דופלקס בת חמישה חדרים וחצר ברח' החרצית בנתניה.
יחסי השכירות התקיימו מסוף שנת 2006 עד פברואר 2012, על פי חוזה שכירות שהוארך מידי פעם. לקראת סוף שנת 2011 ביקש הנתבע לסיים את תקופת השכירות לפני תום התקופה על פי החוזה ומצא שוכרים מחליפים, משפחת עזריה.
ביום 10.2.12 פינה הנתבע את הדירה, ומשפחת עזריה היתה צריכה להיכנס אליה ביום 15.2.12.
משפחת עזריה לא נכנסה לדירה במועד האמור, בטענה שיש בדירה נזקים והרס בקנה מידה נרחב, שלא התגלו כשראו את הדירה, כיוון שהיתה מלאה רהיטים וחפצים של הנתבע, אך חומרתם היא כזאת שאינה מאפשרת מגורים בדירה.
התובעים טוענים שהנתבע הזניח את הדירה במשך השנים שגר בה, ועל כן עליו לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם. התובעים טוענים שנאלצו לבצע בדירה שיפוץ נרחב, בעלות של
כ- 26,500 ₪, וסכום זה שולם על ידי משפחת עזריה, על חשבון דמי השכירות. התובעים טוענים שזיכו את עזריה בתשעה חודשי שכירות, שהם 29,997 ₪. הם תבעו מהנתבע סכום זה, וכן - עלות הנזקים בדירה, בסך 30,802 ₪, על פי חוות דעת שמאי, ופיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן והוצאות; ובסך-הכל - 65,799 ₪.
2.הנתבע טוען בכתב ההגנה שהבניין נבנה במסגרת פרוייקט של חב' "נידר" שפשטה את הרגל, והדירות בו ידועות כבעלות בעיות רטיבות קשות.
הנתבע טוען שקיבל את הדירה במצב ירוד מאד, לרבות בעיות של נזילות, ובשל כך היא הושכרה בשכר דירה נמוך מאד. מדובר כאמור בדירת דופלקס בת חמישה חדרים וחצר.
על פי חוזה השכירות הראשון עם הנתבע היה שכר הדירה החודשי 650 דולר בלבד, ובחוזה הארכת השכירות, מיום 1.10.08, הועמד שכר הדירה החודשי על סך 3,333 ₪.
הנתבע טוען שהוא המשיך להתגורר בדירה עם משפחתו, למרות בעיות הרטיבות, בעיקר בשל שכר הדירה הנמוך. לטענתו, הוא דרש מהתובעים לטפל ברטיבות, ומידי פעם היה מגיע התובע ומורח שפכטל וצבע על גבי כתמי הרטיבות והפטריות, אך התובעים לא טיפלו בבעיות הרטיבות באופן יסודי, ובכך לא פעלו להקטנת נזקי הרטיבות.
הנתבע טוען שהתובעים הסבירו זאת בכך שבעיות הרטיבות נובעות ממערכת הביוב ומהקירות החיצוניים, שבאחריות הקבלן שפשט את הרגל, ועל כן, לשיטתם, לא היה בידם לבצע תיקון יסודי לבעיות הללו.
הנתבע טוען שלאורך כל תקופת שכירותו היו בדירה בעיות רטיבות קשות, מערכת החשמל היתה לקוייה, היו תריסים שבורים, וליקויים נוספים.
לגבי החצר טוען הנתבע כי מלכתחילה היתה מוזנחת וגדלו בה קוצים גבוהים. לטענתו, הפרגולה שבחצר היתה חסרת כיסוי, והוא כיסה אותה ביריעת בד.
הנתבע טוען שהחזיר לתובעים את הדירה במצב כפי שקיבל אותה, כפוף לבלאי טבעי שנוצר במשך קרוב לחמש שנות מגוריו בה.
הוא טוען שעזיבתו את הדירה לפני תום תקופת השכירות האחרונה היתה בהסכמת התובעים, לאחר שמצא שוכרים חלופיים לשביעות רצונם.
הנתבע טוען שהשוכרים החדשים (עזריה) ראו את הדירה מספר פעמים ועמדו בדיוק על מצבה. אין מחלוקת שסוכם בין הנתבע לבין עזריה, כי תמורת השארה בדירה של שלושה מזגנים ושל אהילים של הנתבע יסיידו עזריה את הדירה ויתקנו את התריסים.