נסי נ' טל ואח'

תביעה לפינוי מושכר חופשי בקריית אונו.

האם הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים עומד בתוקפו; וככל שכן, האם הנתבעים הפרו את ההסכם באופן שמקנה לתובע את הזכות לפינויים? אלו הן השאלות העומדות להכרעתי.

ובתשובה;

הסכם השכירות, לרבות תקופת האופציה הקבועה בו, בתוקף. הנתבעים אף לא הפרו את הסכם השכירות ומכאן שאין לתובע עילה לפינויים.

משכך, דין התובענה להידחות.

רקע

1. התובע, לצורך הדיון בתובענה שלפניי, הוא הבעלים של דירת קרקע בת שלושה חדרים הממוקמת ברחוב הגפן 10 בקריית אונו, הידועה כגוש 6490 חלקה 351, תת חלקה 1 (נסח טאבו מצורף כנספח 1 לכתב התביעה) (להלן: "התובע" ו- "המושכר", בהתאמה).

    

2. הנתבעים מתגוררים במושכר מאז שנת 2010, בהתאם להסכמי שכירות מיום 5/9/2010, מיום 15/9/2016 ומיום 17/9/2018 שבשאלת תוקפו הם חלוקים (להלן: "הנתבע", "הנתבעת", ויחדיו: "הנתבעים"; "הסכם השכירות הראשון", "הסכם השכירות השני" ו- הסכם השכירות", בהתאמה) (הסכמי השכירות צורפות כנספחים ב' ו- ג' לכתב ההגנה וכנספח 4 לכתב התביעה).

    

    

   עיקרי טענות הצדדים

    

3. התובע טוען כי על הנתבעים לפנות את המושכר היות שהם מחזיקים בו ללא הסכם שכירות תקף והיות שבכל מקרה הפרו את ההסכם.

    

   התובע מוסיף וטוען כדלקמן;

    

4. סמוך למועד פקיעת תוקפו של הסכם השכירות השני, הוא נפגש עם הנתבע שהציג בפניו טיוטת הסכם שכירות ובו שורות אותן היה צריך למלא בכתב יד, כמו למשל תקופת השכירות. ואולם, מתחילת הפגישה התגלעו מחלוקות בין הצדדים בגינן הוא (התובע) סרב לחתום על הטיוטה. לאחר זמן מה הנתבע שלח אליו את אותה טיוטה כשהיא חתומה על ידו, אך מעיון בה התברר לו כי הנתבע שינה פרטים בכתב ידו וכך, הוסיף את הכיתוב "+5" ושינה את מספר חודשי השכירות מ- 24 ל- 28. שינויים אלו לא היו מקובלים עליו ועל כן גם לא חתם על הטיוטה. טיוטה זו היא המסמך עליו מסתמכים הנתבעים (והיא אשר כונתה לעיל: "הסכם השכירות").

    

   תוצאת האמור, הנתבעים שוהים במושכר, ללא הסכם שכירות תקף, לכל הפחות מאז חודש אוגוסט 2018.

    

5. המושכר מצוי בבניין שבו מערכת חשמל חד-פאזית, אשר אין בה מענה לצרכי החשמל הדרושים לדייריו. משכך, בסביבות חודש אפריל 2018, סיכם עם חברת החשמל על התקנת מערכת חשמל תלת פאזית, שילם בגינה ואף רכש את הציוד הנדרש (להלן: "עבודות החשמל"). אלא שהנתבעים סירבו לאפשר את ביצוען, הגם שעודכנו על כך מראש והגם שביום 31/3/2019 הוא שלח להם מכתב ובו דרישה מפורשת לאפשר את ביצוע העבודות, תוך ציון שמניעתן, מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות. משכך גם נשלחה להם, ביום 2/5/2019, דרישה לפינוי המושכר (המכתבים מצורפים כנספחים 5 ו- 6 לכתב התביעה).

    

6. במכתבים האמורים נרשם אמנם כי בין הצדדים נחתם הסכם שכירות, הגם שההסכם לא נחתם כלל. עם זאת, ככל שבית המשפט יקבע כי אותה טיוטה התגבשה כדי הסכם שכירות תקף, הרי שנוכח סעיף 10, המחייב את הנתבעים לאפשר לתובע להיכנס למושכר בתיאום מראש, ולנוכח סעיף 15 שבו, על פיו, הפרת הוראה זו תהווה הפרה יסודית של ההסכם, הרי שנוכח סירוב הנתבעים לאפשר את ביצוע עבודות החשמל ובכלל כך את כניסת העובדים הדרושים, קמה לו הזכות לפנותם מהמושכר.

    

7. הנתבעים הפרו את הסכם השכירות כבר בשנת 2017, כאשר לא שילמו את דמי השכירות כסדרם. הוא ביקש לפנותם אך לבסוף התיר להם להמשיך ולהחזיק במושכר, בכפוף להסדרת החוב הכספי.

    

8. מכלל האמור מבקש אפוא התובע להורות על פינוי הנתבעים מן המושכר ולחייבם להשיבו לידיו, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך להם או למי מטעמם. עוד הוא מבקש לקבוע שהפינוי יבוצע לאלתר, על חשבון הנתבעים ובאמצעות הרשויות המוסמכות, ולחייבם במקביל, בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק, תוך שהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

    

9. מנגד הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התובענה על הסף מחמת היעדר עילה ובכל מקרה, לדחות אותה לגופה, נוכח מכלול טענותיהם.

    

   הנתבעים מוסיפים וטוענים כדלקמן;

    

10. עילת הפינוי היחידה לה טוען התובע היא לפי סעיפים 10 ו- 15 להסכם השכירות. ואולם, התובע לא ביקש לבקר במושכר, אלא ביקש לבצע בו עבודות מאסיביות, הכוללות חפירת תעלה באורך של 9 מטר. עבודות אלו היו משנות את הטופוגרפיה של המושכר. מדובר בשינוי בדרך הגישה והכניסה למושכר וביצירת מפגע בטיחותי וכל זאת, כאשר יכולת הניידות של הנתבע מוגבלת.

     

    הסכם השכירות איננו מאפשר לתובע לבצע עבודות במושכר ובוודאי שלא עבודות מאסיביות המשנות את הטופוגרפיה שלו. לתובע אין זכות לבצע עבודות אלו ומשכך גם לא מתגבשת עילת פינוי.

     

11. לא זו אף זו, בידי הנתבעים שתי הודאות בעל דין מטעם התובע, אשר מצאו את ביטוין במכתבים מיום 31/3/2019 ומיום 2/5/2019, שנשלחו אליהם מטעם ב"כ התובע, מהן עולה כי בין הצדדים נכרת הסכם שכירות מחייב.

     

12. העובדה שלא מנעו ביקור במושכר בצירוף הודאות בעל דין, מחייבת דחיית התביעה על הסף.

     

13. מכל מקום, ברי כי כך הוא אף לגופו של עניין. באשר;

     

14. מטרתה היחידה של התביעה היא להביא לפינויים מהמושכר שלא כדין ובטרם עת.

     

15. התובע מעולם לא טען לתקופת שכירות או אופציה קצרה יותר, אלא לראשונה במסגרת המכתב מיום 31/3/2019.

     

16. הנתבעים משלמים את דמי השכירות במלואם ובמועדם. המקרה שאוזכר על ידי התובע עניינו בהמחאה אחת בלבד אשר הנתבעים פרעו אותה בשעתו לאלתר ובמזומן, וממילא התובע חידש לאחר מכן את הסכם השכירות עמם.

     

17. התובע מסתיר עובדות ומסמכים מהותיים מעיני בית המשפט.

     

18. מלכתחילה היה ברור לשני הצדדים כי בכוונת הנתבעים לשכור את המושכר לתקופה ארוכה ובשל כך, ובהסכמת התובע, הם אף ביצעו בו התאמות ושיפוץ נרחב, על חשבונם.

     

19. הפרטים בהסכם השכירות (למעט מספר תעודות הזהות שלהם והחתימה) מולאו מבעוד מועד בכתב ידו של התובע או מי מטעמו.

     

20. בפגישה שהתקיימה בין הצדדים, נערך משא ומתן אך ורק בעניין גובה דמי השכירות החודשיים בתקופת האופציה, שנקבעו לבסוף על סך של 4,700 ₪ צמוד למדד יוקר המחיה. משכך תיקן הנתבע, בנוכחות התובע, את סך דמי השכירות בתקופת האופציה והוסיף את סעיף 18. התובע השאיר עותק אחד של הסכם השכירות בידו ועותק שני העביר לנתבעים.

     

21. טענה לזיוף הסכם השכירות הופנתה גם כלפי שוכרת הבית הצמוד למושכר, הגב' סופי דביר.

     

22. כפי שעלה משיחה שניהל הנתבע עם הקבלן מטעם התובע, אופי העבודות אותן מבקש התובע לבצע יפגעו בכניסה לדירה ויצרו מפגע בטיחותי. ממילא אין בין ביצוע העבודות הללו לבין זכותו של התובע לבקר בדירה, ולא כלום.

     

23. הטענה כי יש לבצע את עבודות החשמל בשל עומס על מערכת החשמל בבניין, הינה בדיה, באשר דייריו, אינם סובלים מהפסקות חשמל. מכל מקום, הם עצמם לא מנעו מן התובע לשנות את מערכת החשמל בו לתלת פאזית, אלא רק לבצע עבודות בניה מאסיביות.

     

24. המודדים לא הגיעו למושכר בזמנים שתואמו עמם והם עצמם לא מנעו מהם להיכנס אליו כדי לבצע מדידה.

     

25. משכך, לא רק שיש לדחות את התביעה, בין על הסף ובין לגופה, אלא שיש לחייב את התובע בהוצאות מרתיעות לדוגמא בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

     

26. בכתב תשובה מוסיף התובע כדלקמן;

     

27. הנתבעים הסתפקו במענה לחלק ניכר מטענותיו בהכחשה כללית וגורפת.

     

28. עילת תביעה עיקרית היא שבידי הנתבעים אין הסכם שכירות תקף וזאת בשל ניסיונותיהם לזייף פרטים בהסכם השכירות. הטענה החלופית היא הטענה להפרה יסודית של הסכם השכירות.

     

29. הנתבעים הפרו הפרה יסודית את הסכם השכירות שעה שמנעו מהתובע את זכותו לבקר במושכר ואין זה משנה מה הייתה תכלית הביקור.

     

30. השינויים שהנתבעים ערכו בטיוטה, לרבות הוספת המספר "5", הם שהביאו את התובע לסרב לחתום על הסכם השכירות ולפיכך הוא נותר בגדר טיוטה בלבד.

     

31. בסעיף 5.2 להסכם השכירות מיום 15/9/2016 ניתנה אופציה לשנה אחת בלבד וזו ראיה מכרעת לכך שכך נהגו הצדדים במהלך המשא ומתן ביניהם בנוגע להסכם השכירות מושא תובענה זו.

     

32. לנוכח "אירועי 2017" [התובע ככל הנראה מתכוון לטענתו בדבר אי תשלום דמי השכירות כסדרם] אז התברר לתובע כי לנתבע קשיים כלכליים, לא היה עולה בדעתו להעניק לנתבעים אופציה כה ארוכה של חמש שנים.

     

33. אין בעובדה שהנתבעים משלמים דמי שכירות בגין המושכר, כדי להקנות להם זכויות שכבר אין להם בו, או כדי למנוע את פינויים; הטענה שלפיה הנתבעים השקיעו ממון בשיפוץ המושכר שקרית ולא בכדי לא צורפה ראייה לכך; כל ביקור תואם מראש עם הנתבעים אלא שבמסגרת השמדת ראיות ושיבוש הליכי בית משפט, מחקה הנתבעת את התכתבויותיה עם התובע וחסמה אותו; אין כל קשר בין הדיירת, הגב' סופי דביר לבין הנתבעים בכל הנוגע לעניין דנן; כל מה שנטען בנוגע לטיב העבודות נוגע לעבודות שבוצעו מחוץ לשטח המושכר, באורח שלא פגע כהוא זה במושכר עצמו.

     

     

    המסגרת הראייתית

     

34. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וכן, תצהיר מטעם הגב' סופיה דביר פיצ'חדזה, המתגוררת בשכירות בבניין המושכר ושוכרת דירה מהתובע (להלן: "הגב' דביר").

     

35. הנתבעים הגישו תצהיר עדות ראשית אחד מטעמם.

     

36. אתייחס לעדויות ולראיות שהוגשו מטעם הצדדים, במסגרת הדיון שלהלן, ככל שיידרש.

     

     

    דיון

     

    תוקף הסכם השכירות

     

37. הסכם השכירות הרלבנטי לענייננו הוא הסכם השכירות הנושא תאריך 17/9/2018. מפאת חשיבותם אצטט להלן את סעיפיו הרלבנטיים:

     

    "4. דמי השכירות הינם 4,700 ₪ לחודש שישולמו כלהלן:

    • עבור חודשים 28 חודשיים מראש, דהיינו שנתיים + 5 במעמד חתימת חוזה זה.

    • יתרת דמי השכירות תשולם החל מ 15/03/18

      5. תקופת השכירות הינה ל- 28 חודשים החל מ- 9/18 וכלה ב- 31/8/20"

       

      סימון הקו התחתון הופיע גם בהסכם השכירות ומעליו נכתבו הנתונים בכתב יד. במאמר מוסגר אציין כי לא ברור מדוע נכתב 28 חודשים ולא 24 חודשים אך עניין זה נשאר ללא מענה וסביר להניח כי מדובר בטעות של הצדדים.

       

      ועוד: בסעיפים 17 ו- 18 להסכם השכירות שנכתבו בכתב יד:

       

      "17. מסיום החוזה הזה האופציה ב 5,000 ₪ [מספר שנמחק ובמקומו נרשם:] 4,700 ₪.

      18. או צמוד למדד המחיה"

       

38. הסכם השכירות נושא את חתימתו של הנתבע. הוא אינו נושא את חתימתו של התובע וחתימתה של הנתבעת נעדרת מהעמוד האחרון (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 19/12/2019).

     

39. מה אם כן תוקפו של הסכם זה, בנסיבות כמתואר, והאם הוא מחייב את הצדדים?

     

40. עיון במכתבים מיום 31/3/2019 ומיום 2/5/2019, אשר נכתבו לנתבעים מטעם שני באי כוח שונים של התובע, מעלה כי בשניהם נכתב בבירור כי בין הצדדים נחתם הסכם שכירות ביום 17/9/2018.

     

    במכתב מיום 31/3/2019 מטעם עוה"ד אורן בנימינוב, נכתב:

     

    "1. ביום 17.09.18, חתמתם עם מרשי על חוזה שכירות בנכס ברח' הגפן 10, בקריית אונו.... עד ליום 31.08.2020...

    ...

    14. מיותר לציין, כי סירוב מצדכם לאפשר למרשי הכניסה לנכס לצורך בדיקתו והכנסת בעל מקצוע מטעמו בתיאום מראש, הנו הפרה יסודית של הסכם השכירות עליו חתמתם."

     

    כחודש לאחר מכן, במכתב מיום 2/5/2019 מטעם עוה"ד אפרת יוסים, נכתב:

     

    "1. ביום 17/7/2018 חתמתם על חוזה שכירות של דירה בת 4 חדרים ברחוב הגפן 10 בקריית אונו.

    2. בהתאם לסעיף 5 בחוזה תקופת השכירות הנה עד ליום 31/8/2020, ובלבד שעמדתם בכל תנאי החוזה.

    ...

    6. לאור כל האמור לעיל, הריני מודיעה לך כי חוזה השכירות עמכם מבוטל באופן מיידי והנכם נדרשים לפנות את הדירה מכל חפציכם...

    ...

    9. תשומת ליבכם, כי בהתאם לסעיף 16 בחוזה כל יום של איחור בפינוי הדירה מקנה למרשי תשלום פיצוי נוסף של 600 ₪, שיושתו עליכם."

     

41. מכתבים אלו, ממועד שמעל חצי שנה מעת תחולתו של הסכם השכירות הנדון בהם, מעלים בבירור שהן התובע והן עורכי דינו ראו את הסכם השכירות כהסכם מחייב לכל דבר ועניין וזאת, ללא קשר לסעיף האופציה שידון בהמשך. עמדתם זו שומטת את הקרקע תחת טענת התובע כי הסכם השכירות לא נכנס לתוקפו.

     

42. לא זו אף זו; עיון בהסכם השכירות השני מעלה כי אף הוא איננו חתום על ידי התובע. מכאן אני מסיקה שהתובע לא ייחס חשיבות לחתימתו זו ולא ראה בה נדבך בלעדיו הסכם השכירות חסר תוקף.

     

43. דיי באמור כדי המסקנה לפיה בין הצדדים נכרת הסכם שכירות תקף לכל דבר ועניין.

     

     

    טענת הזיוף

     

44. הלכה היא שכאשר אחד מהצדדים להליך משפטי מעלה טענת מרמה או זיוף, נטל השכנוע להוכחת טענתו מוטל עליו (ראו: ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי (פורסם בנבו, 11/4/2013) וגם ת"א (מחוזי ת"א) 43961-04-14 מועלם נ' דונל (פורסם בנבו, 12/12/2016).

     

45. התובע טוען בכתב התביעה כי זמן מה לאחר הפגישה עם הנתבעים בנוגע להסכם השכירות, שלח אליו הנתבע את הטיוטה חתומה אך מעיון בה התברר לו שהנתבע שינה פרטים בכתב ידו כמו הוספת הכיתוב "+5" וכי הובהר לנתבע כי השינויים אינם מקובלים.

     

46. אלא שהמועד הראשון שבו התובע טוען בפומבי כי הנתבעים זייפו את הסכם השכירות הוא במסגרת המכתב מיום 2/5/2019. ברי כי העלאת טענה בדבר זיוף, בחלוף מספר חודשים מהמועד בו התגלה הזיוף הנטען, מעלה ספק בדבר נכונותה ואמינותה. עוד יותר תמוה מדוע לא העלה התובע טענה זו במסגרת מכתב בא כוחו מיום 31/3/2019.

     

47. בחקירתו טוען התובע כי אותו שינוי נודע לו "אחרי חודש" והכוונה ככל הנראה כחודש לאחר התאריך 17/9/2018, הוא התאריך של הסכם השכירות. במענה לשאלה למי סיפר על כך, השיב כי סיפר למשפחתו ואז פנה לנתבע והסביר לו שמה שעשה אינו תקין (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 19/12/2019). אלא שהתובע לא הביא בפניי כל אינדיקציה על פיה יצר קשר עם הנתבע בנוגע לכך טרם יום 2/5/2019.

     

    ספק רב אם כך נוהג משכיר המגלה כי תנאי הסכם השכירות להם כיון, שונו באורח חד-צדדי.

     

48. האמור מתווסף לעובדה לפיה התובע טען טענת זיוף דומה כלפי הגב' דביר (הסכם השכירות אל מול הגב' דביר סומן נ/1). אני סבורה כי עצם העלאת טענת זיוף, באותו מועד ובאותו הקשר, כלפי שני שוכרים שונים, לא רק שלא מחזקת או תומכת בטענה, אלא שהיא דווקא מחלישה אותה, באשר ספק אם שני שוכרים שונים חברו יחדיו כנגד התובע. מסתבר יותר כי התובע הוא זה שהתחרט על תנאי ההסכם שהתגבש.

     

    ודוק: לא נעלמה מעיניי תשובת התובע בחקירתו לפיה לבסוף כרת הסכם שכירות חדש עם הגב' דביר (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 19/12/2019), אולם אין באמור כדי לגרוע ממסקנתי לעיל.

     

49. לא זו אף זו; סעיפים 17 ו- 18 להסכם השכירות, העוסקים בדמי השכירות שיחולו בתקופת האופציה, מעידים כי הצדדים אכן התכוונו לכך שתינתן תקופת אופציה. הפכתי והפכתי בטענות התובע ולא מצאתי כיצד הוא מתמודד עם קיומם של סעיפים אלו. יתרה מכך, התובע אף אינו טוען כי סעיפים אלו הוכנסו להסכם השכירות בדיעבד וטענה זו גם לא מופיעה במכתב בא כוחו מיום 2/5/2019 המעלה אך טענה לזיוף סעיף 4.א. [המקנה את תקופת האופציה] בלבד.

     

    מכלל האמור אני סבורה כי מתחזקת גרסת הנתבעים על פיה הצדדים הסכימו על תקופת אופציה בת חמש שנים.

     

50. ודוק: אין בעובדה כי הצדדים קבעו בהסכם השכירות השני תקופת אופציה בת שנה אחת בלבד, כדי ללמד על נוהג בין הצדדים לקביעת תקופות אופציה קצרות יותר. פעם כך ופעם כך, הכל בהתאם לנסיבות הרלוונטיות בעת כריתת ההסכם. אגב, עדות לכך בתקופת האופציה שניתנה בהסכם השכירות הראשון, אף היא לחמש שנים (שם בסעיף 18).

     

51. אין בידי גם לקבל את טענת התובע כי לנוכח "אירועי 2017" לא היה עולה בדעתו לחתום על תקופת אופציה ארוכה. עובדה היא כי אף לשיטתו מחל לנתבעים ואף לשיטתו בא עימם בדברים על מנת להאריך את תקופת השכירות ומכאן שלא איבד בהם אמון.

     

52. בהינתן אפוא כלל האמור אני קובעת כי התובע לא הוכיח שהסכם השכירות זויף על ידי הנתבעים.

     

    ומכל מקום, ואף אם שגיתי במסקנתי זו, הרי שבהינתן גם העובדה לפיה התובע ידע אודות שינוי הסכם השכירות [בהנחה שיש ממש בטענה לפיה ההסכם שונה ולא התגבש כך מלכתחילה, הנחה שאיני מקבלת] כחודש לאחר חתימתו, אולם לא עשה בעניין זה דבר, עוד חודשים ארוכים, הרי שמסקנה נוספת הינה כי התובע ויתר על טענותיו כנגד ההסכם ותנאיו.

     

53. ודוק: אינני מביאה לחובת התובע את העובדה כי לא הביא חוות דעת מומחה לעניין הזיוף הנטען (ראו: ה"פ 855-08 (מחוזי ת"א) קליין נ' משאלי (פורסם בנבו, 22/2/2010) שכן, ספק אם ניתן היה בנסיבות הנטענות להוכיח זיוף באמצעות חוות דעת מומחה, שהרי טענת התובע הינה כי הנתבע הוסיף תנאים להסכם במועד מאוחר יותר.

     

54. תוצאת האמור אני קובעת כי התובע לא הוכיח זיוף ומכאן שבהתאם לסעיף 4.א. להסכם השכירות, עומדת לנתבעים הזכות לתקופת אופציה בת חמש שנים.

     

     

    האם הסכם השכירות הופר

     

    עבודות הבנייה

     

55. משקבעתי כי בין הצדדים נחתם הסכם השכירות, אפנה לבחינת טענת התובע כי ההסכם הופר שעה שהנתבעים לא אפשרו כניסה למושכר לצורך ביצוע עבודות החשמל.

     

56. סעיפים 10 ו- 15 להסכם השכירות קובעים כדלקמן:

     

    "10. המשכיר משאיר לעצמו את הזכות לבקר במושכר בכל זמן מתקבל על הדעת ובהודעה טל' מראש ובכדי, בין השאר, לבדוק את מצבה ואת דרך השימוש בה [כך במקור, כ.ה].

    ...

    15. אי מילוי סעיף מסעיפי החוזה מהווה הפרת חוזה כולו ונותנת בידי המשכיר עילת פינוי." [ושוב, כך במקור, כ.ה].

     

57. לתימוכין בטענותיו ביחס לטיב עבודות החשמל אותן ביקש לבצע במושכר, צרף התובע הזמנת חיבור למערכת אספקת חשמל מיום 15/4/2019, חשבונית וקבלה מחברת החשמל וכן חשבוניות, בין היתר, בגין עבודות של בניית קיר תומך (נספחים 7 ו- 8 לכתב התביעה). עוד צרף את תצהיר הגב' דביר על פיה הבניין סבל מהפסקות חשמל חוזרות ונשנות (סעיף 2 לתצהירה, נספח 4 לכתב התשובה).בכך ביקש להוכיח כי כיוון לבצע עבודות שיועדו לשדרוג מערכת החשמל בבניין.

     

58. הנתבעים מצידם טוענים כי דובר בעבודות בנייה מאסיביות וזאת בהמשך לשיחות של הנתבע ואח הנתבעת עם הקבלן של התובע. עוד הם טוענים כי העבודות אותן ביקש התובע לבצע היו משנות את דרך הגישה למושכר באופן שהיה מקשה על הנתבע, אשר איננו מתנייד בקלות, להגיע ולהיכנס אליו.

     

59. אף לא אחד מהצדדים הזמין לעדות את אותו קבלן, כמו גם איש מקצוע אחר אשר יכול היה לשפוך אור על אודות טיב העבודות שבוצעו ושרצו לבצע; האם הן היו אכן הכרחיות לצורך שדרוג מערכת החשמל או אולי נדרשו לצורך אחר; והאם לא היה בהן כדי פגיעה בלתי מידתית בנתבעים כדיירים במושכר.

     

60. עם זאת אני סבורה – לא כל שכן כאשר במסגרת העבודות אותן ביקש התובע לבצע דובר גם בבניית קיר תומך ובשינוי מתאר הכניסה למושכר, בדרך שלכל הפחות עוררה חשש אצל הנתבעים לרווחתם במושכר, לרבות יכולת הגישה שלהם ושל בני משפחתם אליו, טענות אותן אני מוצאת לקבל – כי חובת התובע הייתה להבהיר לנתבעים במדויק מה טיב העבודות אותן הוא מבקש לבצע, לשמוע את טענותיהם שלהם, להסיר מליבם חשש ויתכן אף למצוא פתרונות לקשיים אובייקטיביים שהם מעוררים.

     

61. לא שוכנעתי כי התובע פעל בדרך זו. ואדגיש; חובת הנתבעים לאפשר כניסה למושכר לשם בדיקה או הכנסת בעל מקצוע, איננה קטגורית. אין הם – בוודאי לא על פי לשון סעיפי ההסכם הנזכרים, המדגישים בעיקר את החובה לאפשר כניסה למושכר לאחר תיאום, לשם בדיקת מצבו ודרך השימוש בו – מחויבים לאפשר כניסה למושכר לשם ביצוע עבודות שטיבן לא הוסבר להם ושהתובע כלל לא טרח לדון בהן עימם. לא כל שכן, כאשר מתעורר בליבם חשש כן וכאשר הם פועלים בתום לב.

     

    בהקשר זה אוסיף כי שוכנעתי שהנתבעים פעלו בתום לב. ספק בעיניי אם התובע פעל בדרך דומה ומכל מקום, שעה שלא בא בדברים עם הנתבעים, פעל באורח חד-צדדי שלנתבעים לא הייתה כל חובה להסכין עמו.

     

    [אגב, במאמר מוסגר אציין כי התובע נשאל בחקירתו האם רצה במסגרת העבודות לבנות קיר תומך והשיב בשלילה (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 19/12/2019). תשובתו זו איננה מתיישבת עם הקבלות שצורפו לכתב התביעה ומחלישה את גרסתו.]

     

62. מכלל האמור הגעתי כדי המסקנה כי הנתבעים לא הפרו את חובתם בהתאם להסכם השכירות, שעה שלא אפשרו ביצוע עבודות כמבוקש.

     

     

    עבודת מדידה

     

63. לצד המכתבים מיום 31/3/2019 ומיום 2/5/2019 בהם נטען כי ניסיון לביצוע מדידה במושכר סוכל על ידי הנתבעים, ניצבת גרסת האחרונים שלפיה הם פעלו כשורה ודווקא התובע והמודדים מטעמו הם אלו שבמועד אחד לא הגיעו ובמועד אחר הגיעו ללא התראה, ושבכל מקרה מדובר בעבודות בנייה מאסיביות.

     

64. ואכן, במכתב ב"כ התובע מיום 31/3/201 לא מצוין מה טיב המדידות הנדרשות ונעשה שימוש במילה "מדידות" בלבד. כאמור גם לא הובאה בפניי כל ראיה לפיה התובע עדכן בזמן אמת את הנתבעים בדבר טיב העבודות הדרושות.

     

65. מכאן, ומעבר לעובדה שאני מקבלת את גרסת הנתבעים לפיה בעניין המדידות לא מנעו את כניסת המודד, אלא שהביקורים לא תואמו עמם, אני נותרת במסקנתי כי בכל מקרה הייתה לנתבעים הזכות למנוע את כניסת המודדים עד שיובהר להם, מפי התובע ולא תוך שייאלצו ללקט מידע מפי הקבלן, מה טיב העבודות אותן הוא מבקש לבצע, כמו גם שלא יהיה בהן כדי לפגוע ברווחתם במושכר.

     

66. אני קובעת אפוא כי גם במקרה זה, הנתבעים לא הפרו את הסכם השכירות ובוודאי שלא הפרו אותו הפרה מהותית המקנה לתובע את הזכות לפינויים מהמושכר.

     

67. למעלה מן הצורך, אציין כי סעיף 15 להסכם השכירות נוקט לשון כללית לפיה אי מילוי סעיף מהסכם השכירות מקים למשכיר עילת פינוי.

     

    בהתאם לסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970:

     

    "... תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה."

     

    בענייננו, סעיף 15 להסכם השכירות נכנס בגדרו של סעיף 6 הנ"ל ולא הובאו בפניי ראיות שתניה גורפת זו הייתה סבירה בעת כריתת הסכם השכירות. משכך, גם אם הייתי מוצאת כי הנתבעים לא מילאו אחר סעיף 10 להסכם השכירות לא היה בכך כדי לאפשר את פינויים מתוקף סעיף 15 להסכם השכירות בלבד.

     

68. בשולי הדברים אוסיף עוד; לעניין טענות הנתבעים בדבר אי צירוף מסמכים מהותיים על ידי התובע ובעניין הממון הרב שהשקיעו בשיפוץ הדירה; כמו גם בעניין טענות התובע בדבר השמדת תכתובות על ידי הנתבעת, הרי שגם אם היה בהם ממש, הדיון בהם מתייתר, נוכח מסקנותיי לעיל. הוא הדין בעניין בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף.

     

    אין בידי לקבל את טענת התובע כי הנתבעים הסתפקו בהכחשה כללית של חלק ניכר מטענותיו ולו רק מהטעם שאף התובע לא ציין בפירוט מהן אותן טענות אלא הסתפק בעצמו בטענה כללית ולא מפורטת.

     

     

    סוף דבר

     

69. התביעה נדחית.

     

70. בין התובע לנתבעים נכרת הסכם שכירות מחייב הגם שהתובע לא חתם עליו.

     

71. התובע לא הוכיח כי הנתבעים זייפו את הסכם השכירות כך שהוסיפו לו תקופת אופציה בת חמש שנים ללא הסכמתו של התובע. משכך, עומדת לזכות הנתבעים תקופת אופציה בת 5 שנים והיא תקפה ומחייבת.

     

72. הנתבעים לא הפרו את הסכם השכירות ומשכך גם לא קמה לתובע עילה לביטולו, או עילה לפינויים.

     

73. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך כולל של 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

     

74. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 45 ימים החל מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

     

    מזכירות בית המשפט תמציא לצדדים את העתק פסק דין כחוק.5129371

     

    ניתן היום, י"ב טבת תש"פ, 09 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.