אזרד נ' שלקוב

בפני תביעה לפינוי מושכר המשמש כמרפאת שיניים במרכז מסחרי בשם "קניון לב העיר" בפתח תקווה.

שמיעתו של תיק זה החלה בהליך מהיר של תביעה לפינוי מושכר ובישיבת יום 3.8.18 הועברה התביעה למסלול של סדר דין רגיל, וניתנו הוראות להגשת הראיות. בישיבת יום 26.5.19, אשר נקבעה לשמיעת ההוכחות התייצבה הנתבעת ללא נוכחות בא-כוחה אשר הודיע על נבצרותו עקב מחלה. במעמד זה נחקרה הנתבעת על תצהירה והיא וויתרה על זכותה לחקור את המצהיר מטעם התובע.

המושכר שבבעלות התובע הושכר לנתבעת בהתאם להסכם שנחתם מיום 23.11.10. ביום 31.12.15 הוארך ההסכם עד ליום 31.12.20. ביום 17.1.18 נשלחה לנתבעת דרישה לפינוי המושכר.

לפי טענת התובע הנתבעת הפרה את הסכם השכירות באופן שיטתי, ומכוון, בסירובה לשלם את דמי הניהול החל מחודש מרץ 2017 וחובה לחברת הניהול הצטבר לסך של 7,500 ₪ (נספחים ו'-ז' לתצהירו). נוסף על כך טוען התובע כי בחודשים שקדמו להגשת התביעה מפרה הנתבעת את הסדר הציבורי ונוהלי המתחם בה מנוהלת המרפאה, באופן המהווה הפרה יסודית נוספת של ההסכם. התובע טוען כי הפרות יסודיות אלו מזכות אותו בביטול הסכם השכירות ופינוי המושכר.

הנתבעת טוענת להגנתה כי מקור החיוב החוזי לגביית דמי הניהול מעוגן בסעיף 17 להסכם המכפיף את התשלום "לקביעת הוועד". לשיטתה, מאחר והוועד מעולם לא המציא לעיונה קביעה המתייחסת לדמי הניהול הרי שנמנעה מבעדה האפשרות לעמוד בהתחייבותה עפ"י ההסכם. בהקשר זה מפרטת הנתבעת כי כפל תפקידיו של הנתבע, המכהן כחבר וועד הקניון, בעת שהינו בעל מושכר במתחם, מוביל לניגוד עניינים בין רצונו לשלם סכום מועט לבין צרכי בעלי העסקים במקום לשירותים ראויים. ולא בכדי, כך לפי טענתה, דמי הניהול לא נמסרו לדיירים והם השתנו מעת לעת. הנתבעת תומכת עמדתה זו בדמי הניהול שהוצגו על ידי התובע במוצגיו מהם עולה כי בשנת 2012 נגבו 72.4 ₪ למ"ר, בשנת 2013 עמדו דמי הניהול על 15 ₪ למ"ר, בשנת 2014 נקבעו 12 ₪ למ"ר ובשנת 2017 סכום דמי הניהול היה 14.24 ₪ למ"ר.

לאחר הגשת התביעה שבפני פתחה חברת הניהול בהליך כנגד הנתבעת לגביית החוב וביום 10.12.18 פרעה הנתבעת את חובה בתשלום סך של 8,350 ₪, וכמפורט בחשבונית שצורפה כנספח ב' לתצהירה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, ונתתי הדעת לסוג ההפרה, להתנהלות הצדדים, למשך תקופת קיום ההסכם ומשך הזמן שחלף ממועד ההפרה ועד לתיקונה, אני סבור כי ביטול הסכם השכירות הוא צודק בנסיבות העניין.

סלע המחלוקת בענייננו הוא בטענה לקיומה של הפרה יסודית בשל אי תשלום דמי הניהול. הנתבעת אינה חולקת על עצם חובתה לשלם את דמי הניהול, כי אם על היעדר הגילוי של הסכם שנערך מול חברת הניהול ומתן שירותים לקויים והתנהגות שאינה תקינה מצד חברת הניהול.