זרין נ' הוט מובייל בע"מ

זוהי תביעה כספית, בגדרה מבקש התובע מבית המשפט לחייב את הנתבעת בסך הכספי של 21,727 ₪

1.התובע היה במועדים הרלוונטיים לתביעה לקוח של הנתבעת, חברה לתקשורת סלולרית. לטענתו, בעת הצטרפותו לשירותי הנתבעת, ומכיוון שרכש שירותיה ל- 5 קווי טלפון (5 מנויים), קיבל הימנה מתנה בדמות 2 טלוויזיות. לאחר תקופת מה, בשיחת טלפון שערך עם נציגת הנתבעת התברר לו, כי הוא נדרש לשלם 36 תשלומים חודשיים של 40 ₪ עבור כל טלוויזיה (סה"כ 2,880 ₪). עוד גילה באותה השיחה כי הוא משלם עבור קו טלפון שכלל לא שייך לו ולא נמצא ברשותו.

בעקבות הגילוי כאמור, ניגש התובע לסניף הנתבעת ביום 30/1/2017 וביקש הבהרות. לתובע הוסבר על ידי נציג השירות מטעם הנתבעת, כי הטלוויזיות נמכרו בעבור התמורה שפורטה, ואין המדובר במתנה. לעניין הקו הנוסף הסכים הנציג כי הקו ינותק ויושבו הכספים.

2.לאור עמדת נציג הנתבעת, ביקש התובע להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת. אלא, שבשלב זה ועל מנת לשמרו כלקוח, הציע לו נציג הנתבעת אוזניות ללא עלות כמתנה על שאירע. עוד הבטיח נציג הנתבעת, לטענת התובע, להגדיל את נפח הגלישה באינטרנט לכלל המנויים, להפחית את התשלום ב- 10 ₪ לכל קו ולהפחית סכום החיוב הכולל כך שיעמוד על הסך של 270 ₪ תחת 292 ₪.

התובע יצא מסניף הנתבעת מרוצה, והאוזניות, שניתנו לו במתנה לטענתו, בידיו. משהגיע לביתו, התברר כי אף אחד מבני משפחתו לא מעוניין להשתמש באזניות, והללו הושבו לאריזתם. מספר ימים לאחר מכן שב התובע לסניף הנתבעת על מנת לבחון האם יש באמתחתה מתנה חלופית במקום האזניות, ואולם, למרבה הצער, גילה כי המתנה אינה מתנה של ממש, אלא מוצר שנמכר לו עבור הסך של 1,512 ₪. הנתבעת סירבה לקבל את המוצר, חרף כך שלטענת התובע באפשרותו להחליף את המוצר אפילו אכן היה נרכש על ידיו.

3.לטענת התובע, כלל ההטבות אשר הובטחו על ידי הנתבעת לא קוימו. התובע טוען כי הנתבעת הפרה את סעיף 13ד1 לחוק הגנת הצרכן (עסקה מתמשכת) וכן ביצעה הטעיה, הן בשל העובדה שגבתה כספים עבור קו טלפון שאינו קיים, הן בשל העובדה כי הציגה מצב שווא בדמות מתנות אשר לבסוף נגבו כספים תמורתם, הן בשל העובדה כי לא בוצעו זיכויי הכסף כפי שהובטחו, והן בשל שינוי תכנית אחת בתוך פחות מ- 3 שנים וגביית 35 ₪ במקום הסכום החודשי של 30 ₪ כמוסכם. כלל פניותיו לנתבעת בעניין זה לא טופלו.

4.הנתבעת, מנגד, שוללת את טענות התובע וסבורה כי דין התביעה להידחות. לטענתה, ביום 21/3/2016 רכש התובע מהנתבעת 2 טלוויזיות תמורת הסך של 1,407 ₪ כל אחת, כנגד חשבוניות מס. אף לעניין האוזניות טוענת הנתבעת כי התובע ידע על המחיר וקיבל חשבונית מס במעמד הקנייה, וזאת בדומה לערכת אביזרים לטלפון דגם אייפון שרכש התובע (רכיב שלא נתבע). נציג הנתבעת שיקף לתובע את כל תנאי ופרטי העסקה, ורק לאחר שהאחרון הביע את הסכמתו המלאה, התבצעה העסקה. הנתבעת טוענת כי אין כל הגיון בטענת התובע לפיה היא חילקה מתנות יקרות ערך בחינם. הנתבעת מציינת כי ההבטחה היחידה שניתנה על ידה הינה העלאת נפח הגלישה באינטרנט לכלל קווי הטלפון השייכים לתובע. אשר להשבת האוזניות טוענת הנתבעת, כי התובע השיב אותן ללא האריזה וכי ניכר שנעשה בהן שימוש, כך שהתובע לא זכאי להשבת המוצר. ביחס לקו הטלפון אשר נטען כי אינו שייך לו, מציינת הנתבעת כי בטלפון נעשה שימוש (גלישה באינטרנט), כך שאין מקום להיענות לדרישת התובע.

דיון

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. התובע העיד כי חויב על קו טלפון שלא היה ברשותו, כאשר הנתבעת גורסת שמדובר בקו ששימש לגלישה ברשת האינטרנט בלבד. על התובע מוטל נטל קל להוכיח טענתו השלילית (לפיה לא רכש את קו הטלפון) והוא הצליח לעשות כן בהתחשב באמון שמצאתי ליתן בעדותו והעדר הצורך בקו המשמש לגלישה באינטרנט בלבד. מנגד, הנתבעת בחרה שלא להביא בפני בית המשפט את המסמך המהותי ביותר שהיה בו להפיג את החשש לכך שהתובע חובר לשירותיה ללא הסכמה – חוזה ההתקשרות. לא זו בלבד שהנתבעת ביקשה ארכה להגשת כתב הגנתה בטענה לפיה היא נדרשת להיערך לטענות התובע ולבררן, וזו התקבלה, אלא שבמהלך הדיון ניתנה לנתבעת ההזדמנות הנוספת להמציא ראיות לטענות החמורות שהועלו על ידי התובע – והיא בחרה, ביודעין, שלא להביא ראיות לבית המשפט על מנת לסתור את החשש שעלה.

בהתחשב בכך, ותוך מתן משקל לכך שהנתבעת מנעה הבאת ראיות מהותיות, אין אלא לאמץ את טענות התובע בכל הנוגע לחיבורו לקו ללא רשותו. סירוב הנתבעת, אפוא, להשיב את הכספים נוגד את הוראות חוק הגנת הצרכן.