ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ראשון לציון
|
5857-11-16
14/12/2017
|
בפני הרשם:
יניב ירמיהו
|
| - נגד - |
התובע:
אדי נעים
|
הנתבעת:
דיאטת ילנה מלישב ישראל בע"מ
|
| פסק דין |
מונחת לפניי תביעה בגדרה מבקש התובע מבית המשפט לחייב את הנתבעת בסך הכספי של 33,000 ₪, בשל משלוח דברי פרסומת ללא קבלת אישור מטעם התובע ובניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת.
1.במהלך חודש אוגוסט 2016 פנה התובע לנתבעת באמצעות אתר האינטרנט אותו מפעילה הנתבעת, והשאיר בו את פרטיו לצורך בירור עלויות בנוגע לשירותים אותם מספקת הנתבעת. נציגת הנתבעת יצרה קשר עם התובע ומסרה לו את הפרטים כפי שביקש, התובע מצידו השיב כי ככל שהשירות יעניין אותו ייצור קשר עם הנתבעת. סמוך לאחר מועד זה, קיבל התובע עשרות מסרונים המפרסמים את שירותי הנתבעת. התובע ניסה להשתמש באפשרות ההסרה המצורפת בגוף ההודעה, אך למרות זאת המשיך לקבל את דברי הפרסומת מהנתבעת. התובע לא אמר נואש והזין את מספר הטלפון שלו במערכת ההסרה מספר פעמים, אולם המשיך לקבל הודעות פרסום רבות.
2.הנתבעת טוענת כי ההודעות נשלחו על ידי צד שלישי, חברה משווקת שעבדה עם הנתבעת ושהייתה אחראית על משלוח הודעות לגורמים שאינם לקוחותיה תמורת רכישת פרטי המתעניינים (לידים). לפיכך, לשיטתה, האחריות לא מוטלת לפתחה אלא לפתחו של הצד השלישי. עוד מוסיפה הנתבעת כי מיד עם גילוי הטעות וההפרה מטעם צד ג' פוטרה החברה המשגרת והופסקה ההתקשרות החוזית עמה.
דיון
3.סעיף 30א(א) לחוק התקשורת קובע כי מפרסם הוא "מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, ובכלל זה לקדם קבלת תרומות או תעמולה, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר;..". בהתאם ללשון החוק, אין ספק כי הנתבעת עונה להגדרת "מפרסם", משתוכן ההודעות שהוצגו מפרסמות את שירותיה.
4.השאלה בענייננו הינה האם התקיימו אצל הנתבעת כלל היסודות המקימות את העוולה לפי סעיף 30א(ב) לחוק, ובפרט דרישת שיגור דבר הפרסומת. מפרסם שלא ביצע את פעולת שיגור הפרסומת (ביודעין/בשתיקה) לא יחוב בפיצוי ללא הוכחת נזק מכח סעיף זה.
הנתבעת מעידה כי התקשרה בחוזה עם צד ג' אשר שיגר את דברי פרסומת אלה, ומשכך יש לסווג את היחסים בין הצדדים כיחסי "מזמין" ו"קבלן עצמאי". הלכה למעשה, העובדה כי דברי הפרסומת נשלחו על ידי חברה אחרת אינה שנויה במחלוקת, וזאת לאחר עיון בהודעות ובמספרי המשלוח. התובע, בעדותו, אף מאשר כי ההודעות נשלחו על ידי צד ג', אלא שלטענתו על בית המשפט לחייב את הנתבעת בתשלום הפיצוי, ועל הנתבעת לממש את זכויותיה כנגד הצד השלישי (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 2-3).
5.בהתאם לסעיף 30 א(ט) לחוק התקשורת אשר מפנה לפקודת הנזיקין, על בית המשפט לבחון האם לנתבעת ההגנה הקבועה בסעיף 15 לפקודת הנזיקין, כך שלא ניתן יהא לייחס לה את פעולת השיגור, או לחלופין יש לקבוע כי חל אחד מן החריגים הקבועים בסעיף 15 לפקודה, ולכן תהא חבה בפיצוי בהתאם להוראות חוק התקשורת.
סעיף 15 לפקודת הנזיקין והחלופה הרלבנטית לענייננו קובע כהאי לישנא:
"15. לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה: