רוזן ואח' נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

תביעת התובעים, אב ובנו, המנהלים עסק לנגרות, לחיוב הנתבעים בסך 30,000 ₪ בגין אי אספקת שירותי אינטרנט בחודש אוקטובר 2017 ובגין חיוב התובעים בחיובים שונים אף לאחר שביקשו מהנתבעת להפסיק את ההתקשרות עמה.

לטענת התובעים בתחילת חודש אוקטובר 2017 נתגלתה בעיה בשירותי האינטרנט אותם סיפקה הנתבעת לביתו של התובע 1 (החשבון היה רשום על-שם שני התובעים). התובע 1 הזמין טכנאי מהנתבעת. טכנאים של הנתבעת הגיעו לביתו של התובע 1 במספר הזדמנויות (בימים 11.10.17, 18.10.17 ו- 19.10.17) וזאת לאחר שבכל פעם שהתובע 1 התקשר לשירות הלקוחות של הנתבעת נאלץ להמתין זמן ארוך על הקו. סופו של יום הטכנאים לא הצליחו לתקן את התקלה שנתגלתה. לפיכך, ביום 19.10.17 יצר קשר התובע 1 עם שירות הלקוחות של הנתבעת והודיע לה כי התובעים אינם מעוניינים יותר בשירות של הנתבעת. התובע 1 ביקש להתנתק מההסכם לאלתר וכן ביקש להזדכות בגין התקופה בה לא סופקו לו שירותי אינטרנט. עוד באותו היום רכש התובע 1 שירותי אינטרנט מחברה אחרת.

לטענת התובעים, הנתבעת לא ניתקה את השירות מיד וחייבה את התובעים בגין חודש אוקטובר 2017 וזאת על אף שהתובעים לא קיבלו שירות אינטרנט באותו החודש. יתר על כן, הנתבעת חייבה את התובעים עבור חודשים נובמבר ודצמבר 2017 וכן עבור חודש ינואר 2018 (נספחים ה' – ח' לכתב התביעה). התובע 1 יצר קשר טלפוני עם הנתבעת מספר פעמים אך הדבר לא הועיל. על כן, התובע 1 ביטל את חיוב התשלום לנתבעת באמצעות כרטיס האשראי.

ביום 23.1.18 שלחה הנתבעת לתובעים מכתב לתשלום הסדר חוב. תובע 1 השיב לנתבעת על המכתב ופנה אליה מספר פעמים ודרש זיכוי ופיצוי. לבסוף, הודתה נציגת הנתבעת כי היתה טעות בחיוב התובע 1 אך סירבה לבקשתו לפיצוי.

ביום 11.4.18 קיבלו התובעים מכתב התראה מעורכת דין של הנתבעת לפני נקיטת הליכים משפטיים וזאת בגין חוב שנוצר בשל אי החזרת ציוד, על אף שהתובעים ביקשו להחזיר לנתבעת את הציוד בסניף בקניון הדר בירושלים, כפי שנדרשו לעשות על-ידי נציגת הנתבעת, אך הנציג בסניף סירב לקבל את הציוד.

התובעים טוענים כי התנהלות הנתבעת גרמה להם לנזקים. לטענתם, האינטרנט הביתי מספק לתובעים את קשרי העבודה שלהם עם לקוחותיהם. לפיכך, התובעים נאלצו להפסיד עבודות רבות ולקוחות חדשים, כל זאת בגין אי טיפול בתקלה של האינטרנט שסיפקה להם הנתבעת. יתר על כן, התובעים הפסידו שעות עבודה רבות בהמתנה לנציגי שירות הלקוחות על הקו וכן בהמתנה לטכנאי השירות. בנוסף, טוענים התובעים כי נגרמה להם עוגמת נפש.

הנתבעת מודה כי בחודש אוקטובר 2017 הגיעו טכנאים לביתו של התובע 1. לטענתה, הטכנאים הגיעו בשעות ובמועדים שתואמו מראש עם התובע 1, ללא כל איחור, ולפיכך, לא קמה לתובעים עילה לפיצוי בגין "בזבוז זמן" והמתנה לטכנאים.

לטענת הנתבעת, התובע 1 פנה אליה רק ביום 26.10.17 בבקשה להפסיק את השירות, ולא ביום 19.10.17 כפי שנטען על-ידו. לפיכך, חויב התובע בגין חודש אוקטובר 2017 בו היה עדיין התובע 1 לקוח של הנתבעת. בשיחה טלפונית שקוימה עם התובע 1, הסכימה הנתבעת מטעמים שירותיים לזכות את התובעים בסכום של 11.70 ₪ אשר יופיע בחשבונית העוקבת.

הנתבעת טוענת כי החשבונית מחודש דצמבר 2017 מתייחסת לחיוב בגין חודש אוקטובר 2017 בהפחתת הזיכוי. החשבונית מחודש ינואר 2018 כוללת חיוב בו חויבו התובעים בשל טעות בעדכון עסקה אותה לא רכשו התובעים. מכל מקום, הנתבעת טוענת כי חיוב זה לא נגבה באשר התובע 1 ביטל את אמצעי התשלום במהלך חודש ינואר 2018. בעקבות פניית התובע בגין החיוב בחודש ינואר 2018 בוצע בשנית ניתוק השירות וניתן לתובעים זיכוי בסך 76.39 ₪ (נספח 4 לכתב ההגנה).