בר נ' אברהם

זוהי תביעה לביטול פסק דין שניתן על ידי בית משפט זה (כב' השופטת שלומית יעקובוביץ) ביום 14/2/2011.

1.במהלך שנת 2010 הגיש הנתבע כנגד התובעת תביעה לבית משפט זה, בגדרה תבע אותה על הסך הכספי של 30,100 ₪ עקב נזקים שגרמה לרכבו (ת"ק 8864-11-10) (להלן "התביעה משנת 2010"); התובעת - היא הנתבעת בתביעה משנת 2010 - לא הגישה כתב הגנה במועד, וביום 14/2/2011 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדה, על מלוא סך התביעה, 30,100 ₪.

2.בקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 1/3/2011 (נספח א' לכתב ההגנה), וזו נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 3/4/2011. התובעת לא אמרה נואש והגישה, בשנת 2015, בקשה להארכת מועד לערער על פסק הדין של בית המשפט, אולם אף בקשה זו נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 2/11/2015.

במסגרת התביעה משנת 2010 הגישה התובעת בקשות נוספות ואלו נדחו. בפרט ראוי לאזכר את החלטת בית המשפט מיום 5/4/2011 בה הופנתה התובעת לבית המשפט המחוזי על מנת להשיג על פסק הדין שניתן, וכן החלטה מיום 17/8/2014 בה חזר בית המשפט על כך שאין מקום לברר את טענותיה של התובעת בחלוף זמן קיצוני ובהעדר הצדק סביר.

3.בגדרו של הליך זה עותרת התובעת לביטול פסק הדין שניתן בתביעה משנת 2010, מחמת תרמית או ראיות חדשות שהתגלו לה. בקצירת האומר יצוין, כי התובעת טוענת שהנתבע הגיש מסמכים מזויפים בתמיכה לטענותיו בתביעה משנת 2010, ובכך הטעה את בית המשפט. הנתבע הסתמך על קבלה מזוייפת, שאומתה על ידי עו"ד חרף העובדה שמסמך המקור לא הוצג מעולם, כאשר מדובר ממילא בקבלה שנערכה במועדים שאינם מתאימים לנטען בכתב התביעה משנת 2010. מעבר לכך, הנתבע לא שילם את הסכום הנטען בחשבונית המס שצורפה לתביעה. על בסיס המצגים המטעים שהציג הנתבע בתביעה משנת 2010 ניתן פסק דין, כך לטענת התובעת, ונוכח זאת מן הדין להורות על ביטול פסק הדין שניתן בתביעה משנת 2010.

דיון

4.בית המשפט מוסמך להורות על "משפט חוזר אזרחי" מכוח סמכותו הטבועה, כאשר יימצא ששיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין. הפסיקה הכירה ב- 2 קבוצות מקרים: הראשונה, כאשר פסק הדין הושג במרמה; השנייה, כאשר התגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה ולא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין [ע"א 4682/92 עיזבון המנוח שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366, 371; רע"א 8702/16 רוזנבלט נ' מדינת ישראל (17/11/16), סעיף 11].

5.בנדוננו אנו, תוך שאיני מהרהר אחר תוצאות פסק הדין, אין בידי לקבל את התביעה. לא מצאתי כי נגרם לתובעת אי צדק במידה המצדיקה ביטול פסק דין שניתן לפני מעל ל- 7 שנים, בשים לב לכך שטענת המרמה מיוחסת בעיקר לצד שלישי (מפיק החשבוניות). אין בעובדה שהנתבע לא שילם את כלל הסכום להצדיק ביטול פסק הדין, בשים לב לכך שפסק הדין ניתן על סכום הנמוך באופן משמעותי מסכום התביעה, ולכך שהנתבע חשוף לתשלום זה. כמו כן, דין הטענה להידחות בהינתן העובדה שהתובעת הורשעה בגרימת נזק לרכבו של הנתבע במסגרת הליכים פליליים. הלכה למעשה, אפוא, ייתכן ובית המשפט נתן דעתו אף לנזק הלא ממוני עת ניתן פסק הדין.

6.אשר לאפשרות השנייה לביטול פסק הדין - גילוי ראיות חדשות - נדמה כי אין מחלוקת על כך שהתובעת צריכה להוכיח שלא היה ביכולתה להשיג את הראיות הנטענות בשקדנות סבירה במהלך ההתדיינות מושא פסק הדין שביטולו מבוקש (סעיף 29(ג) לכתב ההגנה).

אלא, שתנאי זה לא מתקיים ענייננו, משכבר בבקשה לביטול פסק הדין שהוגש ביום 1/3/2011 העלתה התובעת את ספקותיה בנוגע לנכונות החשבוניות שצורפו לתביעה משנת 2010, בסעיף 8 לבקשה: "השיפוצים נעשו בחודש פברואר ואילו הקבלה נרשמה חודש לאחר מכן". הוסיפה התובעת, בתלונתה מיום 31/3/2011 (נסרק לתיק ביום 4/4/2011) כי "צירפתי מסמך בו התובע זייף חשבונית. הגשתי תלונה על הונאה במשטרה" (סעיף 1 לתמיהות התובעת). בבקשה נוספת מצד התובעת מיום 6/6/2011 מציינת התובעת מפורשות כי "נתבעתי על ידי שכן נוכל ורמאי שהגיש תביעה שכולה מתבססת על שקרים ומסמכים מזוייפים ותלונות שקריות במשטרה" (סעיף 1 לבקשה).